ג'ורג' וושינגטון ויליאמס

ג'ורג' וושינגטון ויליאמס
George Washington Williams
לידה	16 באוקטובר 1849; בדפורד, ארצות הברית
פטירה	2 באוגוסט 1891 (בגיל 41); בלקפול, הממלכה המאוחדת
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת הווארד; Newton Theological Institution ;
תפקיד	חבר בית הנבחרים של אוהיו
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
השקפה דתית	בפטיזם

ג'ורג' וושינגטון ויליאמס (באנגלית: George Washington Williams;‏ 16 באוקטובר 1849 – 2 באוגוסט 1891) היה חייל במלחמת האזרחים האמריקנית, פוליטיקאי, עורך דין, עיתונאי וסופר שכתב על ההיסטוריה האפרו-אמריקאית.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, ויליאמס התעניין באירופה ובאפריקה. לאחר שהתרשם מפגישתו עם לאופולד השני, מלך הבלגים, נסע בשנת 1890 למדינת קונגו החופשית (שהייתה אז תחת שלטון הבלגים) כדי לראות את התפתחותה. המום מההתעללויות והעבדות הנרחבת, האכזרית שהוטלה על הקונגו, כתב מכתב גלוי לליאופולד בשנת 1890 על סבלם של תושבי האזור בידי סוכני המלך. מכתב זה היווה זרז לסערה בינלאומית נגד המשטר המנהל את קונגו, שגרם למיליוני הרוגים.

חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולד חופשי בשנת 1849 בבדפורד ספרינגס, פנסילבניה, להורים אפרו-אמריקאים, תומאס, פועל, ואלן רוז ויליאמס.^[1] המדינה ביטלה את העבדות לאחר המהפכה האמריקאית. הוא היה הבכור מבין ארבעה ילדים; אחיו היו ג'ון, תומאס והארי לוסום ויליאמס. הבנים קבלו חינוך מוגבל. במשך תקופה מסוימת גר ויליאמס ב"בית מקלט", שם למד ספרות, שנחשבה אז למקצוע מיומן ובעל יתרון. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ויליאמס ברח כדי להתגייס בגיל 14 לצבא האיחוד בשם בדוי; הוא נלחם בקרבות האחרונים.^[2]

לאחר המלחמה נסע ויליאמס למקסיקו, שם היה בין האמריקנים שהצטרפו לצבא הרפובליקני בפיקודו של הגנרל אספינוזה, ונלחם להפלת מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו. הוא קודם לדרגת סגן, למד קצת ספרדית וזכה למוניטין של תותחן טוב. הוא שב לארצות הברית באביב 1867.^[2]

בארצות הברית המשיך ויליאמס בקריירה הצבאית שלו והתגייס לצבא למשך חמש שנים. הוא הוצב ברגימנט הפרשים העשירי, ששירת בטריטוריה האינדיאנית. הוא נפצע בריאות בשנת 1868, ואושפז בבית החולים עד לשחרורו באותה שנה.^[3]^[2]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

החייל המשוחרר הצעיר התקבל ללימודים באוניברסיטת הווארד, מכללה שחורה היסטורית בוושינגטון הבירה, אך לא נשאר בה זמן רב. בשנת 1870 החל ויליאמס בלימודים במכון התאולוגי ניוטון ליד בוסטון, מסצ'וסטס. בשנת 1874 הפך ויליאמס לאפרו אמריקאי הראשון שסיים את לימודיו בניוטון.^[3]

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא פגש את שרה א. סטרט במהלך ביקור בשיקגו בשנת 1873. הם נישאו באביב שלאחר מכן, כשסיים את לימודיו בתאולוגיה בניוטון. נולד להם בן אחד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום הלימודים הוסמך ויליאמס לכומר בפטיסטי, ושירת ככומר בוושינגטון הבירה. בעודו שם, בתמיכת רבים ממנהיגי תקופתו, כמו פרדריק דאגלס וויליאם לויד גאריסון, ייסד ויליאמס את "קומונר", כתב עת שבועי. ויליאמס פרסם שמונה גליונות.^[4]

ויליאמס עבר עם משפחתו לסינסינטי, אוהיו, שם המשיך לשמש כמטיף. בנוסף, למד משפטים אצל אלפונזו טאפט (אביו של הנשיא ויליאם הווארד טאפט) ועבר את בחיינות ההסמכה לעריכת דין.

ויליאמס היה האפרו אמריקאי הראשון שנבחר לבית המחוקקים במדינת אוהיו, וכיהן כהונה אחת כנציג סינסינטי בשנים 1880–1881. על פי הביוגרף שלו, ההיסטוריון ג'ון הופ פרנקלין, הוא פגע בבוחריו בכך שהציע הצעת חוק ש"איימה למנוע מבני כנסייה מתודיסטית אפריקאית מקומית את הזכות לקבור את מתיהם במה שהופך לפרבר בלעדי" של עיר הנהר. אף על פי שהצעת החוק נקברה בוועדה, ויליאמס לא נבחר מחדש והקריירה הפוליטית שלו במדינה הסתיימה בפתאומיות. הוא פנה לעסוק בעריכת דין. פרנקלין ציין את יכולתו של ויליאמס להתמיד ולהרים מאמצים חדשים לאחר שסגר כמה תחומים.^[2]

מועמד לתפקיד מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבועות האחרונים של ממשלו, הנשיא צ'סטר ארתור מינה את ויליאמס כ"שר התושב והקונסול הכללי" בהאיטי ובסנטו דומינגו בתחילת 1885, אך הוא לא אושר, מכיוון שהוא לא נחשב כשיר. גרובר קליבלנד, הנשיא שנבחר בשנת 1884, מינה את הדמוקרט ג'ון תומפסון לתפקידים אלה זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד בשנת 1885.^[5] תומפסון אושר על ידי הסנאט.

בשנת 1887 הוענק לוויליאמס תואר דוקטור לשם כבוד למשפטים על ידי קולג' סימונס מקנטקי, מכללה שחורה היסטורית, שם נאם בטקס הפתיחה.^[6]

בשנת 1888 היה ויליאמס נציג לוועידת הנציגויות העולמית בלונדון.^[7] אף על פי שלא הצליח להיכנס כציר לוועידת הסחר נגד עבדים באפריקה שנערכה בבריסל באביב 1890, הוא עשה סידורים אחרים לביקור בעיר וביבשת.^[2]

היסטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההישג המהותי ביותר של ויליאמס היה כהיסטוריון. הוא כתב היסטוריות פורצות דרך על אפריקאים אמריקאים בארצות הברית: תולדות הגזע השחור באמריקה 1619–1880 פורסם בשנת 1882. הספר נחשב להיסטוריה הכוללת הראשונה של אפרו-אמריקאים, המראה את השתתפותם ותרומתם מהימים הראשונים של המושבות.^[2] בנוסף, כתב היסטוריה של "החיילים הצבעוניים" של ארצות הברית והשתתפות אפרו-אמריקאית במלחמת האזרחים האמריקנית, היסטוריה של כוחות שחורים במלחמת המרד (1887).

נסיעתו לאירופה ואפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1889 ארגן ויליאמס נסיעה לאירופה כדי לכתוב מאמרים כנציג עיתונות הספרות המזוהה של SS McClure. הוא קיבל ראיון לא רשמי עם לאופולד השני, מלך הבלגים, ממנו התרשם בתחילה מאוד. הוא החל להתעניין בנסיעה למדינת קונגו החופשית, שהייתה בשליטת המלך ודן בעניינו בפיתוח. ויליאמס קיבל תמיכה נוספת מממשל הנשיא בנג'מין הריסון ונסע לקונגו בשנת 1890. הוא נחרד ממה שגילה, מכיוון שהמלך הפעיל מיליציה פרטית לאכיפת ייצור גומי על ידי הקונגו. ויליאמס מצא עדויות התומכות בשמועות שנפוצו על התעללות קשה בעבדים ובני משפחותיהם, שהביאו למצב של עבדות למשפחות רבות, מום פיזי של עובדים שלא יכלו לעמוד ביעדי הייצור ולשיעור גבוה של מקרי מוות.^[2]

מסטנלי פולס כתב ויליאמס "מכתב גלוי להוד מלכותו לאופולד השני, מלך הבלגים וריבון מדינת קונגו החופשית" ב-18 ביולי 1890.^[8] במכתב זה הוא גינה את היחס האכזרי והלא אנושי לקונגולזים בידי אירופאים ואפריקאים המפקחים עליהם למען מדינת קונגו החופשית. הוא הזכיר את התפקיד שמילא הנרי מורטון סטנלי, שנשלח לקונגו על ידי המלך, בהונאה והתעללות בקונגולזים המקומיים. ויליאמס הזכיר למלך שהפשעים שבוצעו נעשו כולם בשמו, מה שהופך אותו לאשם כמו העבריינים. הוא פנה לקהילה הבינלאומית בבקשה "להתקשר וליצור ועדה בינלאומית שתחקור את ההאשמות... בשם האנושות...".

המלך ותומכיו ניסו להכפיש את ויליאמס, אך הוא המשיך להתבטא על ההתעללויות במדינת קונגו החופשית, ועזר לייצר פעולות בבלגיה ובקהילה הבינלאומית. בסופו של דבר השתלטה ממשלת בלגיה על הפיקוח על מדינת קונגו החופשית וניסתה לשפר את הטיפול בקונגולזים.

מוות באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של ג'ורג' וושינגטון ויליאמס, בית עלמין לייטון, בלקפול, אנגליה

כשנסע חזרה מאפריקה, הוא חלה בקהיר ונסע חזרה ללונדון עם ארוסתו אליס פרייר כשהוא גר בנפרד מאשתו.^[1] ויליאמס מת בבלקפול, אנגליה, ב-2 באוגוסט 1891, משחפת וצדרת. הוא קבור בבית העלמין לייטון, בלקפול. בשנת 1975 הונחה מצבה על קברו על ידי היסטוריון אמריקני ותומכים מקומיים, שהנציח את ויליאמס כ"היסטוריון אפרו-אמריקאי".^[2]

דמותו הופיעה בסרט "האגדה של טרזן" וגולמה על ידי סמואל ל. ג'קסון.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

History of the Negro Race in America From 1619 to 1800 (vol 1) and 1800–1880 (vol 2): Negroes As Slaves, As Soldiers, and As Citizens (1882), full text at Internet Archive
- A History of the Negro Troops in the War of the Rebellion, 1861-1865 (The North's Civil War), 1887, full text at Internet Archive

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Franklin, John Hope, George Washington Williams: A Biography, Chicago: University of Chicago Press, 1985; Reprint, Durham, N.C.: Duke University Press, 1998. – Video-recorded interview of Franklin about his biography of Williams, October 8, 2008, 49m23s runtime.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' וושינגטון ויליאמס בוויקישיתוף

"מכתב גלוי למלכותו השלווה ליאופולד השני, מלך הבלגים וריבון מדינת קונגו החופשית", שנת 1890
ג'ורג' וושינגטון ויליאמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ורג' וושינגטון ויליאמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי ג'ורג' וושינגטון ויליאמס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² Jr, Henry Louis Gates; Higginbotham, Evelyn Brooks (2004-04-29). African American Lives (באנגלית). Oxford University Press. pp. 890–892. ISBN 978-0-19-988286-1.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Berlin, Ira (August 15, 1999), "Soldier, Scholar, Statesman, Trickster" (review of new edition of John Hope Franklin's biography of George Washington Williams), The New York Times. Retrieved October 26, 2018.
^ ¹ ² Blight, David (2001). Race and Reunion: The Civil War in American Memory. Cambridge: Belknap Press of Harvard University Press. p. 169. ISBN 9780674417656.
^ Chronicling America, Library of Congress.
^ Civil Service Reform Association (1885). The Civil Service Record. Boston: Civil Service Reform Association. p. 103.
^ [No Headline] Washington Bee (Washington, DC), June 4, 1887, p. 3. Retrieved November 8, 2016.
^ Washington, T. Booker, The Story of the Negro: The Rise of the Race from Slavery. New York: Doubleday 1 (1909), pp. 324–325.
^ "An Open Letter to His Serene Majesty Leopold II, King of the Belgians and Sovereign of the Independent State of Congo (1890)". Apropos of Africa: Sentiments of American Negro Leaders on Africa From the 1800s to the 1950s. London: Frank Cass and Company Limited. 1969.

[:0-1] ¹ ² Jr, Henry Louis Gates; Higginbotham, Evelyn Brooks (2004-04-29). African American Lives (באנגלית). Oxford University Press. pp. 890–892. ISBN 978-0-19-988286-1.

[berlin-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Berlin, Ira (August 15, 1999), "Soldier, Scholar, Statesman, Trickster" (review of new edition of John Hope Franklin's biography of George Washington Williams), The New York Times. Retrieved October 26, 2018.

[blightreunion-3] ¹ ² Blight, David (2001). Race and Reunion: The Civil War in American Memory. Cambridge: Belknap Press of Harvard University Press. p. 169. ISBN 9780674417656.

[4] Chronicling America, Library of Congress.

[csrecord-5] Civil Service Reform Association (1885). The Civil Service Record. Boston: Civil Service Reform Association. p. 103.

[6] [No Headline] Washington Bee (Washington, DC), June 4, 1887, p. 3. Retrieved November 8, 2016.

[7] Washington, T. Booker, The Story of the Negro: The Rise of the Race from Slavery. New York: Doubleday 1 (1909), pp. 324–325.

[letter-8] "An Open Letter to His Serene Majesty Leopold II, King of the Belgians and Sovereign of the Independent State of Congo (1890)". Apropos of Africa: Sentiments of American Negro Leaders on Africa From the 1800s to the 1950s. London: Frank Cass and Company Limited. 1969.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]