ג'ון סולסברי (מגלה ארצות)
| לידה |
1707  |
|---|---|
| פטירה |
1762 (בגיל 55 בערך) |
| השכלה |
|
| בן או בת זוג |
Hester Maria Cotton |
  | |
סר ג'ון סוֹלְסְבֶּרי (באנגלית: Sir John Salusbury; 1 בספטמבר 1707 – 2 במאי 1762) היה אציל ולשי, מגלה ארצות, ומייסד שותף של הליפקס, נובה סקוטיה, בקנדה. הוא נחשב אחד ממייסדי קנדה המודרנית, לצד חברים נוספת במשלחת שלו, כולל הרוזן מהליפקס ואדוארד קורנווליס. הוא שירת במועצת נובה סקוטיה במהלך מלחמת האב לה לוטר. הוא השתתף בקרב בצ'יגנקטו. יומניו בנוגע למערכה הצבאית להקמת מושבה בנובה סקוטיה מטעם ממשלת בריטניה הפכו למקור מידע חיוני לגבי הקשיים וההתנגדויות מצד האנגלי הממוצע בנוגע להתפתחות המושבה. הוא היה צאצא ישיר של קתרין מבריין.
ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון סולסברי נולד לתומס סולסברי מבאצ'יגרייג, פלינטשייר ולאשתו ובת דודתו הראשונה, לוסי סולסברי.[1] הוא היה בן למשפחת אוליגרכים רבי עוצמה בוויילס, אשר שלטה באותה עת ברוב דנבישייר, לצד בני דודיהם, הברונים קוטון (Cotton). סולסברי רכש השכלה יסודית בדנבי ומאוחר יותר בבית הספר ראגבי ובבית הספר וסטמינסטר. באוניברסיטת קיימברידג' למד מתמטיקה[2] וכך גם אחיו הצעיר, תומאס, אם כי הלה בחר בסוף לסיים לימודי משפטים. עלות חינוך שני הבנים הגדולים (השלישי, הנרי, היה ככל הנראה לוקה בשכלו), בשילוב עם תכנון פיננסי גרוע של אביו, כמעט שחיסלו את ההון המשפחתי, וכאשר מת אביו ב־1714, גילה ג'ון שרוב אדמותיו היו משועבדות לכתר.
לאחר שירש את אביו, קנה סולסברי בית קטן בכיכר סוהו בלונדון. עד מהרה גילה שאינו מסוגל לפרוע את חובותיו, ולכן החל לחפש לו כלה עשירה, ולפי רכילות חצר המלוכה, אף התפרנס כג'יגולו. משלא הצליח לקבל תפקיד בחצר המלוכה בשל המוניטין של אביו כתככן, נסע ג'ון באירופה כבן לווייה לבן דודו, סר רוברט קוטון, הברון השלישי. בתקופה זו של הטיול הגדול לשני הגברים, שילם קוטון את רוב ההוצאות של ג'ון. המסע הסתיים לאחר כשנתיים בצרפת, שם קיבל סולסברי תפקיד בחצר המלכות הצרפתית בוורסאי ושוב שימש בן לווייה, הפעם לאשתו הצעירה של הדוכס דה נואַי הקשיש, שעמה כנראה קיים גם קשר רומנטי.
לאחר שהסתיימה העסקתו בוורסאי, בין השאר בשל העמדות האנטי־אנגליות ששררו אז בצרפת, חזר סולסברי לאנגליה, שם מצא את אחוזות משפחתו, לווני הול ובאך אי גרייג, ממושכנות עד צוואר על ידי אחיו, שנטל הלוואות גדולות לכיסוי חובות ההימורים שלו בלונדון.
כדי להציל את האחוזות מעיקול פנו האחים אל בן דודם, שעד אז לא היה מודע לקשיים הכלכליים של המשפחה. קוטון נאלץ לשלם קנס גדול למי שהיו כנראה בנקאים יהודים, דבר שמתבטא בכתביה המוקדמים של הסטר ת'רייל, בתו של סולסברי, שהכילו כמות משמעותית של פרוזה אנטישמית (מאוחר יותר שינתה את דעותיה, ואף טרחה ולמדה עברית). בשנת 1738 הפכו החובות שצבר אחיו את החזקת האחוזות לבלתי אפשרית, וקוטון השתמש בהשפעתו כדי למַנות את סולסברי לתפקידים ציבוריים, הן כדי להקל על משא החוב הגדול של סולסברי והן כדי שיצבור השפעה משלו במחוז. בתמורה, נישא סולסברי לאחותו של קוטון, הֶסְטֶר, בשנת 1739.
חיי נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנפטר מעול החובות ואחוזותיו שבו להניב הכנסה למשפחה הצעירה, עקר ג'ון לבּוֹדוֶול הוֹל, אחוזה קטנה של המשפחה בקארנרבונשייר. הוא בילה חלק ניכר מזמנו בעיסוק בספרי החשבונות שלו, תוך מתן קצבאות לאמו, שעבורה לא חסך, ולאחיו, שהתעקש לחיות חיים מפוארים בלונדון על חשבון אחיו. בשנת 1741 ילדה רעייתו הֶסטר את בתם היחידה, שנקראה אף היא הֶסטר.
בשנת 1745 מתה אמו של סולסברי, ושוב גילה שהוא נתון בצרה כלכלית, שכן אימו צברה חובות משמעותיים בדנבי ובסביבתה. עם זאת, בן דודו, לינץ' קוטון, הצליח לחלץ את המשפחה מעוני, מה שאיפשר למשפחה לחזור ללונדון, לבית קטן יותר. במשך כשנה אחת שימש סולסברי איש חצר המלוכה, לאחר שהורשה להיכנס מחדש לחברה הגבוהה הלונדונית. עם זאת, כאשר נפטר קוטון ב־1748, נחרד סולסברי לגלות כי הצוואה אבדה, וייתכן שהושמדה על ידי היורש העיקרי, אותו לינץ' קוטון. לפי כתביה של הֶסטר, הפך ג'ון אובד העצות עד מהרה אלים, ונסחף למה שהיה כנראה מאובחן כדיכאון קליני אילו חי במאה ה־21.
נובה סקוטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1749 עקר סולסברי לנובה סקוטיה על אף סלידה חזקה מהמושבה, שלדעתו הייתה מתחת לכבודו. הוא השתתף שם בהקמת העיירה הליפקס. אבל קשיי ההתנהלות הפיננסית של סולסברי שוב הובילו לכך שאזלו משאביו, למרות שהיה בעליה של חווה בת כחצי קילומטר רבוע, באזור הרינג קוב. במהלך שהותו בקנדה, רוב זמנו הושקע בכהונה כשופט במושבה, מה שהעיק עליו מאוד, כפי שעולה מתלונות ביומנו; הוא קבל גם על כך שהיבולים שלו היו כמעט חסרי ערך, שכן נאלץ לשלוח אותם למכירה בלונדון, בהתאם למדיניות המרקנטיליזם.
סולסברי נשאר בגדר זר אפילו במעגל החברתי שלו בנובה סקוטיה, בשל חוסר ההתלהבות שלו מהמושבה. למרות שהיה חבר במועצה הקולוניאלית ששלטה במושבה בחסות המשנה למלך של נובה סקוטיה, סולסברי לא נלחם על קידומו שלו, והעדיף להמעיט בהישגיו. למרות שהיה חביב לבריות, נטה לקנאה, שגרמה לו להתרעם על האנשים המעטים שהיו בכירים ממנו, מה שדווקא חיבל בסיכוייו להתקדם. בתגובה, הוא החל לנהל יומן שבו תיאר את המושבה מנקודת מבט ייחודית: סולסברי היה לא אהוד, זר, וזכה להרבה התעלמות; עם זאת, הוא היה בקיא בפעילותה הפנימית של המושבה, שחלק גדול מנהליה הצריך את אישורו כראש מערכת המשפט שלה.
הערכתו השלילית הכללית שלו למושבה, הנייטרליות הפוליטית שלו, והסלידה הבלתי מוסתרת שלו מהקרתנות של אנשי המושבה, כולן פסלו אותו מתפקיד המושל, שבסופו של דבר עבר לאחד מיריביו הבודדים, פרגרין הופסון. ב־1753 עקר חזרה ללונדון, לאחר שלא צבר כל הון בשנים שעשה בקנדה. הוא רתח כשגילה שאחיו שוב כשל בניהול האחוזות הוולשיות, ששוב היו ממושכנות. במהלך תקופה זו, חידשה המשפחה את מגוריה בכיכר סוהו, וחיה מקצבה קטנה מהכתר ומאדמותיהם בוויילס.
חיים מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשמונה השנים הנותרות של חייו, עסק סולסברי בניהול הונו של אחיו, שבינתיים נישא לאשה עשירה מאוד, שהלכה לעולמה שנה לאחר שנישאו; במקביל התמנה האח למשרת שופט בכיר בבית המשפט הגבוה של הצי. ג'ון החל לטפח סלון אינטלקטואלי קטן בכיכר סוהו, שם עודד השכלה והחל מסורת משפחתית של מצנטיות של אמנויות, והראשון בהם היה האמן וויליאם הוגארת', שעליו העידה הֶסטר שבפועל התגורר עמם עד מותו. מאוחר יותר הפכה הסטר לפטרונית של סמואל ג'ונסון).
בשנת 1761 מת סולסברי משבץ אפופלקטי לאחר שנודעו לו שתי חדשות: האחת, שהֶסטר עתידה להינשא להנרי ת'רייל, בעל מבשלה עשיר, אך בנו של אדם שנולד בכלבייה באחת מאחוזותיו של סולסברי; השנייה, שאחיו תומאס עתיד להתחתן עם אלמנה ענייה שלה ילד מנישואיה הראשונים, אשר לפיכך יפסול את ג'ון עצמו מלרשת את הונו של אחיו.
מוניטין מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סולסברי זכור היום בעיקר הודות ליומניו, המתארים ביסודיות את חיי היומיום ואת הבעיות שבהן נתקלו המתיישבים והממשלה הבריטית בעת יישוב נובה סקוטיה.
על אף שסולסברי מצא את נובה סקוטיה משעממת, המוניטין שלו כעובד מדינה מוכשר התבססו בעיני המתיישבים. כפי שמראה פנקס כנסיית סנט פול בהליפקס, הורים קראו לילדיהם על שם סולסברי – והוא אף שימש סנדק לכמה מהם בנסיבות שונות. למרות שהיה אדיב וחביב כלפי חוץ, מיומניו עולה שהיה אדם רגיש, שנפגע מהביקורות הקטנות ביותר, ולעיתים קרובות חש תסכול ומרירות על שלא זכה בקידום.
Salusbury's הוא שמו של הבית שנבנה על אדמתו בדארטמות', נובה סקוטיה (1830).[3]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Rompkey, Ronald, ed. Expeditions of Honour: The Journal of John Salusbury in Halifax, Nova Scotia (1749–1753). London: Associated University Press, 1980.
- Maritime Treaties – רשימת הסכמים קשורים ביישוב נובה סקוטיה, רבים מהם בחתימת סולסברי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Debrett's Baronetage of England (1839)
- ^ Salisbury, John (SLSY724J), A Cambridge Alumni Database (באנגלית)
- ^ HistoricPlaces.ca - HistoricPlaces.ca, www.historicplaces.ca