ג'ומאנה אמיל עבוד
 | |
| לידה |
1971 (בת 53 בערך) שפרעם, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור, מיצג |
  | |
ג'ומאנה אמיל עבוד (נולדה בשנת 1971) היא אמנית פלסטינית. חיה ויוצרת בירושלים[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשפרעם ב-1971 למשפחה פלסטינית. בצעירותה היגרה עם משפחתה לאונטריו בקנדה ושהתה שם בין השנים 1979–1991. בשנת 1991, חזרה לישראל ועשתה תואר ראשון באמנות בבצלאל. מתגוררת במזרח ירושלים, ועובדת בגלריה "אל מעמל" במזרח ירושלים[2].
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1989- 1991- לימודי אמנות במכללה לאמנות באונטריו (A.C.O), טורונטו, קנדה
- 1992-1996 - תואר ראשון לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים
- 1997-1999 - לימודי המשך באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים.
פעילותה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבוד היא אמנית רב-תחומית המשתמשת בציור, וידאו, מיצגים, אובייקטים וטקסט כמדיומים כדי לנווט נושאים של זיכרון, אובדן וחוסן[3]. היא מציבה שאלות הקשורות לזיכרון כנקרא בגוף, דרך פולקלור, דרך בית ומולדת, ובאמצעות פולחן תרבותי או תרגול[3].
האינטרסים של עבוד נוגעים גם בפרקטיקות של סיפורים, שכן הם קשורים למשל עם פולקלור, מיתוסים, סמלים וארכיטיפים, כמו גם בשפה, הן ככלי ויזואלי והן לטקסטואלי, וקריאה מחדש של המרחב[4]. בדרך זו, עבודתה משקפת בעקביות נוף תרבותי פלסטיני, שבו המאבק להמשכיות בתוך ההקשר הפוליטי הרחב מחייב תהליך מתמיד של מטמורפוזה ותחכום[2].
בשנת 2010 החלה לחקור פולקלור פלסטיני, מיתוס ואמונות טפלות, מונעים על ידי איקונוגרפיה דתית או על טבעית. מקור השראה זה נובע מחינוכו של האמן בתוך סביבה פלסטינית - מוגן באמונה ובפעילות פולקלורית, אך מתנגד למציאות הקשה של הכיבוש. לפיכך, תהליך העבודה שלה, מעין ביקור חוזר או הטענה מחדש, ומסע אישי מסוגו, מנסה לחלץ את הגניאלוגיה של סיפורים שיוצרים פגז מגן כדי להשתחרר ממצוקות חיי היומיום[5].
עבוד שייכת לדור של אמנים פלסטינים צעירים, בוגרי בתי ספר לאמנות בישראל. עבוד השתתפה בתערוכות קבוצתיות בינלאומיות רבות[6], כולל הביאנלה בוונציה, הביאנלה של איסטנבול, המוזיאון הלאומי בחריין, מנאמה, מכון דוודה מונדה ערבי, פריז, המופע הירושלמי, דרת אל פון, עמאן, ובקרן ארט, נים[1]. במקביל הציגה בתערוכות בגלריות מרכזיות בישראל.
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התערוכה "ריפונזלינה" (1998), גלריה קרן היינריך בל בתל אביב, מבוססת על מחקר שלם וכמו בחפירת הצלה ארכאולוגית היא ממפה קודם את פני השטח, את מה שניתן למבט, את מה שניתן להציל. במרכז העבודות עומדת דמותה של ריפונזלינה, מחווה לריפונזל גיבורת האגדה של האחים גרים. דרך הפרשנות הפסיכולוגית שלה את האגדה מנסה עבוד לתת למגוון אפשרויות של זהות נשית-פלסטינית להתקיים. הזיהוי שלה את עצמה עם דמות מערבית מאפשר לה להצביע על המורכבות הבונה את זהותה ולמקם את נקודת מבטה. "ריפונזלינה" הוא מיצב בחדר מעוטר בוורוד, קירות הסוגרים מרחב סימבולי שהוא פנטזיה, שברי זכרונות, מולדת אבודה, נוף ילדות. במרחב הזה מתארת ג’ומאנה אמיל עבוד תהליך חונכות, הכרה והתוודעות לתרבות פלסטינית נושנה-חדשה. ממרחק של שנים בארץ זרה היא מנסה לגשר בין זיכרונות הילדות לבין הקיים על פני השטח. מעין ניסיון היטמעות-השתרשות-מחדש במרחב גאוגרפי-תרבותי זר. היא עושה מהלך הפוך למהלך הפלסטיני השכיח והמוכר,זה שעושה האדרה למולדת שנשארה מרחוק. היא חוזרת לשטח במפה כל פרט ופרט באותם מקומות שמהם נעקרה[7].
- תערוכת יחיד מוזיאלית, מוזיאון הרצליה (1999)
- קדושה ושפיות", גלריה הגר (2001)
- Déjà-vu, גלריה הגר (2003).
תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1996: ארט פוקוס, ירושלים
- 1998: "אלנכבה", מרכז התרבות, נצרת
- 1998: El Summoud’, a sight specific artwork at the refugee camp of El Summed, Jerusalem.
- 1999-1998: פלסטינ(ה), עמיי שטייניץ אמנות עכשיווית, תל אביב מרכז לאמנות אל ואסיטי, ירושלים
- 1998: כוח סוס, גלריית בית הגפן מרכז לתרבות ערבית יהודית, חיפה
- 1999: עת לסיפור, בית האמנים, ירושלים
- 1999: בינאלה ים- תיכונית לאמנים צעירים, רומא, איטליה
- 1999: "שערים", הגלריה הלאומית לאמנות, עמאן, ירדן
- 1999: "אמנים פלסטינים היום", מוזיאון דרמנס, נורווגיה
- 1999: "מוראל בעיר", פסטיבל החורף יריחו, יריחו
- 1999:" Look Mama Look”, ארטפוקוס 3, ירושלים.
- 2000: הביאנלה לאמנות, הוואנה, קובה
- 2000: "אמפתיה", גלריה קורנרפארק ברלין.
- 2000: "צמצום", גלריה קונסטפראיין, היידלברג.
- 2000: "הציור האחרון של המאה", מרכז זרינטיה לאמנות עכשווית, רומא.
- 2003: "אִי הִתמַצְאוּת", בית התרבות העולמית, ברלין
- 2004: "בושה", המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
- 2005: "בושה", הגלריה העירונית של טמרה, טמרה
- 2004: 'Unscene’, Stephen Lawrence Gallery, London)
- 2005: "יונה בבצלאל פועלו של יונה פישר וסוגיות של אוצרות עכשיוית, חלק ב': שנות ה-80 ואילך, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 2005:"שייכות", הביאנלה 'Sharjah הבינלאומית השביעית, איחוד האמירויות הערביות
- 2006: "חללים לימינלי" גלריה לאמנות עכשווית, לייפציג
- 2006: "התחשבות מחדש באמנות הפלסטינית", קרן אנטוניו פרז, קואנקה, ספרד
- 2006 "זרמים של סיפור", טרמוויי, גלאזגו אינטרנשיונל, גלאזגו.
- 2007: "'Fleeing Away from What Bothers You Mostly", סטוקהולם, שוודיה.
- 2008: ובסוף נמות - אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה
- 2010- 2011: "שלושה אמנים, אוסף אחד - סוזן הילר", מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2015: "המתנה", קרן אל-מעמל לאמנות עכשווית, ירושלים.
- 2016: " The Gift Art Fair”, קרן אל-מעמל לאמנות עכשווית, ירושלים.
- 2017: "על ייצוג", גלריה אחד. רמאללה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Jumana Emil Abboud", Delfina Foundation
- ^ 1 2 Jumana Emil Abboud, Al Ma'mal foundation (ארכיון)
- ^ 1 2 JumanaT, www.hagar-gallery.com
- ^ David Whetstone, Exhibition inspired by Palestinian folktales makes artist want to "cry tears of joy,, 10.05.2016
- ^ Rebecca Close, “The Horse, the Bird, the Tree and the Stone”: Palestinian folklore in the art of Jumana Emil Abboud – artist profile, Art Radar, 07/07/2017
- ^ איריס פשדצקי, הביאנלה בקלנדיה 2018: לצלוח את המחסום, באתר ערב רב, 30/12/2018
- ^ "jumana emil abboud", Celeste Prize