בתיה אורני
בתיה אורני (16 ביולי 1933 - 3 במאי 2020) הייתה הנווטת הראשונה בחיל האוויר הישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשנת 1933 בתל אביב לצילי ואיציק יחזקאל[1].
בצעירותה השתתפה בפעילויות של קלוב התעופה לישראל, שם עסקה בבניית טיסנים מעץ בלזה ובלימודי אווירונאוטיקה. כמו כן, הייתה חברה בתנועת הנוער התנועה המאוחדת.
שירותה הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיום לימודיה התיכוניים התגייסה לנח"ל ונשלחה להכשרה בקיבוץ רמת יוחנן.
לאחר שלא התקבלה לקורס טיס, נשלחה לקורס מטאורולוגיה, שם למדה לשרטט מפות סינופטיות ולשלוח מברקי עדכון מוצפנים לטייסים על מצב הרוחות. התקבלה לקורס טיס מספר 13, אותו סיימה לאחר שנה וארבעה חודשים בשנת 1954[2]. במסגרת קורס הטיס התמחתה במגמת הניווט.
בשנת 1954 ענד לה הרמטכ"ל משה דיין את דרגות הטייס בטקס חגיגי בבית הספר לטיסה בכפר סירקין, והיא הפכה לנווטת הראשונה בחיל האוויר הישראלי[3]
בסיום קורס הטיס הוצבה בטייסת 103 בתל נוף.
בשנת 1956, עם עליית המתח הביטחוני בגבול מצרים, התנדבה לשירות במלחמת סיני.
ב-29 באוקטובר 1956 בשעה 15:00 החל מבצע מכבש[4]. 16 מטוסי DC-3 דקוטה (טייסת תובלה 103) המריאו מבסיס חיל האוויר בתל נוף, כשהם נושאים 395 צנחנים מגדוד 890. המטוסים היו מסודרים במבנה של 4 רביעיות כאשר אורני שימשה כנווטת ברביעייה האחרונה[5][6]. לקראת השקיעה החלה פעולת ההצנחה של הצנחנים בסמוך למעבר המיתלה בחצי האי סיני, והושלמה בהצלחה בשעה 2:00 לפנות בוקר. זו הייתה תחילתו של מבצע קדש.
ב-31 באוקטובר 1956 ועד 1 בנובמבר 1956 התנהל קרב המיתלה. במהלך המבצע, לילה אחרי לילה, יצאו אורני וצוותי האוויר למשימות שונות: "טסנו בחושך, כל כיוון שעה וחצי, והבאנו לכוחות ציוד, אוכל, מכתבים. לפעמים היו גם שתי טיסות לילה. ואז במהלך היום אמורים לנוח ולהתארגן לטיסה של הלילה הבא. באחת הטיסות היינו צריכים להצניח ציוד, אמרו לנו לנחות ולהעלות על המטוס חיילים פצועים מהקרבות במיתלה, חלקם פצועים קשה, ולפנות אותם. הייתה התראה על מטוס בלתי מזוהה ונאלצנו לכבות את כל האורות. היית צריך לראות אותי מסתובבת עם הפנס בין האצבעות, מסתכלת על האינפוזיות, שאף אחד לא ימות בדרך"[7].
אורני המשיכה בשירות המילואים שלה למשימות שונות וצברה 1,200 שעות בטיסה על מטוסי הדקוטה[8].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישאה בראשונה ליעקב וורונסקי, אותו פגשה בטייסת 103 בתל נוף, בה שירת כטייס. לאחר השלמת שירות החובה ושירות קבע, השתחררה מהצבא והם עברו לגור בחיפה.
שנתיים לאחר מלחמת סיני נפטר יעקב מסרטן והיא נישאה בשנית לראובן אורני.
לאחר שחרורה משרותה הצבאי החלה לעבוד במערך שירותי הניווט באל על ולאחר מכן כסוכנת נסיעות[9].
בשנת 2016 התאלמנה מבעלה ראובן. בשנת 2020 נפטרה בגיל 87 ונטמנה בבית עלמין ירקון.
ילדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורני 3 בנים ובת מנישואיה השניים:
- שי אורני, מנהל חברת גוונים באריאל
- שחר אורני
- צח אורני, מנהל חברת צח אורני משקלים
- יעל אורני, כוריאוגרפית ואומנית רב-תחומית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
"על אפם וחמתם": הדרך הארוכה של הנווטת הראשונה, באתר הארץ, 7 במאי 2020
- ^ אסף צבי, בתיה אורני, הנווטת הראשונה של חיל האוויר, הלכה לעולמה בגיל 86, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 במאי 2020
- ^ איתי בלומנטל ויואב זיתון, הלכה לעולמה בתיה אורני, הנווטת הראשונה בתולדות צה"ל, באתר ynet, 4 במאי 2020
- ^ מבצע "מכבש",באתר הצנחנים
- ^ נדב מן, הטובים לדאונים: פרחי הטייס הראשונים של צה"ל, באתר ynet, 6 ביולי 2012
- ^ יעל רום, הטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי, הטיסה את המטוס הראשון ברביעייה הראשונה
- ^ "לוחמות צוות-אוויר מספרות: כך השפיעה עלי הטייסת הראשונה"
- ^ רוית נאור, "דקוטה זה בית", באתר nrg, 2 בפברואר 2001 - כתבה על טייסי הדקוטה, כולל ראיון על יעל רום אודות הצניחה במיתלה
- ^ הנווטת הראשונה הלכה לעולמה בגיל 87, באתר ישראל היום
