ברי הולסהוף
 | ||||
| הולסהוף במדי נבחרת הולנד בשנת 1971 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
30 בספטמבר 1946 דוונטר, הולנד | |||
| פטירה |
16 בפברואר 2020 (בגיל 73) Abcoude, הולנד  | |||
| שם מלא | ברנרדוס אדיראן "ברי" הולסהוף | |||
| עמדה | בלם | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
ברי הולסהוף (בהולנדית: Barry Hulshoff; נולד ב-30 בספטמבר 1946 – 16 בפברואר 2020) היה כדורגלן ומאמן הולנדי, ששיחק בעמדת הבלם. היה שותף בהצלחה של אייאקס בתחילת שנות ה-70.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הולסהוף נולד בדוונטר, הולנד, ובתור נער שיחק בקבוצת הנערים אייאקס אותה אימן גאורג קסלר. עד מהרה הוא היה לקפטן הקבוצה כשהוא משחק לצד יוהאן קרויף, ווילי ואן דר קוילן, וים יאנסן, בין היתר.
בשנת 1965 נכנס להרכב הקבוצה הבוגרת של אייאקס, אך בתחילה שיחק רק בקבוצת השנייה. התארים הראשונים שזכה עמה ב"תקופת הזוהר" שלה היו הליגה ההולנדית בעונות 1965/66 ו-1966/67, וכן בגביע ההולנדי. מעונת 1967/68, בה גם זכו בליגה בפעם השלישית ברציפות, תפס הולסהוף את מקומו בהרכב הקבוע בהגנה לצד הבלם היוגוסלבי וליבור ואסוביץ'. היו לו מחלוקות עם מאמנו הקפדני רינוס מיכלס. "מעולם לא ניהלתי שיחה עם מיכלס שנמשכה יותר משלוש דקות", התלונן פעם. עוד אמר הולסהוף כי מיכלס מעולם לא הסביר את הסיבות האמיתיות להחלטותיו אם וכאשר לא היה רשאי לשחק.[1]
בתחילת שנות השבעים לקח חלק בהצלחה הגדולה ביותר של המועדון אי פעם הכוללת זכייה בשלושה תוארי גביע האלופות ברציפות. בעונת 1970/71 הוא כבש פעמיים בגביע אירופה לאלופות נגד הקבוצות בזל וסלטיק בסיבוב השני וברבע הגמר בהתאמה. לאחר עזיבתו מאייאקס של חברו להגנה וליבור ואסוביץ' ב-1971, הולסהוף שיתף פעולה עם הבלם הגרמני הורסט בלנקנבורג. אייאקס זכתה בפעם השלישית בגביע האלופות בעונת 1972/73 והולסהוף כבש שער חשוב בניצחון 1–2 על ריאל מדריד בחצי הגמר. הקריירה המעוטרת של הולסהוף עם אייאקס, בה גם זכה פעמיים בסופר קאפ האירופי ופעם אחת בגביע הבין-יבשתי, הסתיימה לה בשנת 1977. בשתי העונות הבאות עד לפרישה מכדורגל העביר במועדון מאסטריכט.
היינץ שילצ'ר האוסטרי, מי ששיחק באייאקס בתחילת שנות השבעים וכיום הוא מאמן, שכנע את הולסהוף לחזור מהפרישה על מנת לשחק בגראצר א.ק. ב-1982. הוא ערך שם רק שלוש הופעות מכיוון שהבין שאינו ביכולת מספיק טובה מבעבר.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הולסהוף היה עוזר-מאמן לזמן קצר באייאקס בשנת 1988. לאחר מכן הפך למאמן בקבוצות הבלגיות ליירסה, וסטרלו, מכלן, בין היתר. הולסהוף עבד כמנהל טכני בין השנים 2004–2006 באייאקס אמריקה שבארצות הברית. מיוני 2012 הוא היה עוזר-מאמן בווטרלו.
יוהאן קרויף, גדול כדורגלני אייאקס בכל הזמנים, קרא לשחקני עבר להיות במועצת חברי אייאקס וב-14 בדצמבר 2010 נבחר הולסהוף להיות גם כן. הולסהוף הפך לסוכנו של מתיאס דה ליכט בשנת 2016 ומילא את תפקידו הזה יחד עם מינו ראיולה מאז 2018.
הולסהוף נפטר כתוצאה ממחלה ב-16 בפברואר 2020 בגיל 73. עיריית אמסטרדם כבר קראה על שמו את גשר בשנת 2005.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות הולנד (6): 1965/66, 1966/67, 1967/68, 1969/70, 1971/72, 1972/73
- הגביע ההולנדי (4): 1966/67, 1969/70, 1970/71, 1971/72
- גביע אירופה לאלופות (3): 1970/71, 1971/72, 1972/73
- הסופר קאפ האירופי (2): 1972, 1973
- הגביע הבין-יבשתי: 1972
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt