ברוך דגו
 | ||||
| דגו במדי מכבי עירוני אשדוד, 2017 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
28 במרץ 1982 (בן 42) אדיס אבבה שבאתיופיה | |||
| גובה | 1.70 מטר | |||
| עמדה | קשר התקפי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
ברוך דגו (נולד ב-28 במרץ 1982) הוא כדורגלן עבר ישראלי, ששיחק כקשר התקפי. משמש כחבר הנהלת מכבי עירוני אשדוד וכמנהל מקצועי בבית"ר גן יבנה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגו נולד באדיס אבבה שבאתיופיה[1], ובתחילת שנות ה-90 עלה לישראל עם הוריו ואחיו הצעירים. אחיו הצעיר הוא המאמן וכדורגלן העבר מסאי דגו. דגו החל את הקריירה בקבוצת הנוער של מכבי עירוני אשדוד ולאחר מכן עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון. בעונתו האחרונה במועדון שיחק בקבוצה המאוחדת – מועדון ספורט אשדוד.
בשנת 2000 הובא למכבי תל אביב תמורת סכום שיא, על ידי המאמן ניר לוין. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש צמד בדרבי מול הפועל תל אביב בחצי גמר גביע המדינה, ותרם לזכייתה של קבוצתו בגביע פעמיים ברציפות. בעונתו השלישית במכבי תל אביב (2002/2003) תרם רבות להשגת תואר האליפות כשכבש 14 שערים ובישל עוד 12 בכל המסגרות, אך נפצע פציעה קשה שהשביתה אותו במחזורי הסיום של אותה עונה ותחילתה של העונה שאחריה. למרות ההיעדרות מהמשחקים המכריעים אשר העניקו לקבוצתו את האליפות, הוכתר דגו לכדורגלן העונה בישראל.
לאחר שהקפטן אבי נמני הודח ממכבי תל אביב בעקבות עונת האליפות, אוהדים רבים של הקבוצה ראו את מחליפו דגו כאשם בהדחתו וקראו לסילוקו מן הקבוצה[2]. אף על פי שלא שיחק וישב על הספסל פעמים רבות במהלך עונת 2004/2005, הספיק דגו להיות הכובש היחיד של מכבי תל אביב בליגת האלופות, עם ארבעה שערים (ביניהם צמד מול אייאקס אמסטרדם). בעונתו האחרונה במועדון זכה עמה בפעם השלישית בגביע המדינה.
בסופו של דבר, דגו אכן עזב את הקבוצה ועבר ליריבתה העירונית, הפועל תל אביב, בתחילת עונת 2005/2006. כבר במשחקו הראשון בקבוצה כבש את השער הראשון בדרך לניצחון 4–1 על בית"ר ירושלים במסגרת גביע הטוטו. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש שער בחצי גמר הגביע מול בני סכנין, ותרם לזכייתה של הקבוצה בגביע פעמיים ברציפות. בעונתו השנייה בקבוצה היה שותף דגו להעפלתה של הקבוצה לשלב 32 האחרונות בגביע אופ"א. במשחק הראשון באצטדיון בלומפילד כבש דגו שער בדרך לניצחון 2–1 על גלאזגו ריינג'רס, אך במשחק הגומלין הובסה הקבוצה 0–4 בסקוטלנד והודחה מהמפעל. בעונת 2007/2008 כבש שער בניצחון קבוצתו על חטאפה הספרדית, במסגרת שלב הבתים של גביע אופ"א. בעונה זו גם הגיע עם הקבוצה לגמר גביע המדינה בפעם השלישית ברציפות, אך החטיא את הפנדל המכריע במשחק, וקבוצתו הפסידה את הגביע לבית"ר ירושלים.
לקראת עונת 2008/2009 עזב דגו את הפועל תל אביב, לאחר שחוזהו הסתיים, ועבר למכבי נתניה. תוך זמן קצר שוחרר על ידי המאמן לותר מתאוס וחזר למ.ס. אשדוד[3].
ב-6 בינואר 2010 הושאל דגו, תמורת תשלום של כ-10,000 אירו, לקבוצת נאה סלמיס פמגוסטה מליגת העל הקפריסאית, שאותה אימן אז ניר קלינגר[4]. בסוף העונה עבר דגו לקבוצה קפריסאית נוספת, אפולון לימסול[5] והצטרף לאלדו אדורנו איתו הוא שיחק במכבי תל אביב.
ב-7 ביולי 2011 חזר דגו לישראל, וחתם במדי העולה החדשה לליגת העל, הפועל רמת השרון[6]. בעונתו הראשונה בקבוצה כבש שישה שערים וסייע לה להישאר בליגת העל. ב-10 בדצמבר 2012 שוחרר מהמועדון[7].
ב-5 בפברואר 2013 חתם דגו בקבוצת הפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית[8]. לקראת עונת 2013/2014 חתם לשנה אחת בהפועל אשקלון[9], ובתום עונה זו ירד עם הקבוצה לליגה א'. דגו המשיך לשחק בקבוצה בליגה א', ולאחר עונה אחת העפיל עם הקבוצה בחזרה לליגה הלאומית. בעונת 2015/2016 זכה עם הקבוצה בגביע הטוטו לליגה הלאומית, והעפיל עמה לליגת העל. בעונת 2016/2017 שותף ב-17 משחקים, והופעתו האחרונה בליגת העל נערכה ב-5 במרץ 2017, כשנכנס כמחליף במשחק מול מכבי תל אביב.
ב-29 ביוני 2017 חזר דגו למכבי עירוני אשדוד מליגה ב', קבוצת נעוריו שהוקמה מחדש, ובכך הפך לשחקן הראשון והיחיד ששיחק במועדון בגלגולו הקודם ובגלגולו הנוכחי[10].
ב-29 בנובמבר 2017, במקביל לפעילותו ככדורגלן בעירוני אשדוד, מונה דגו למאמן קבוצת הנוער של הפועל אשקלון[11]. בעונת 2018/2019 המשיך לשחק בעירוני אשדוד, ובמקביל שימש כעוזרו של מאמן הקבוצה שי מאור[12].
ב-25 ביוני 2019 הודיע דגו על פרישה ממשחק פעיל[13], וב-29 ביולי 2019 מונה לעוזר מאמן מכבי שעריים[14]. במקביל לתפקידו כעוזר מאמן, החליט דגו להמשיך לשחק באופן חובבני, והצטרף לקבוצת בית"ר גן יבנה מליגה ג'[15].
במאי 2020, דגו נבחר על ידי חברי עמותת מכבי עירוני אשדוד לוועד המנהל של המועדון[16].
נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 בספטמבר 1999, כשהוא בן 17 בלבד, ערך דגו את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הצעירה של ישראל, במשחק מול הנבחרת הצעירה של קפריסין במסגרת מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 21.
בשנת 2000 היה מעורב ב"פרשת הנבחרת הצעירה", במסגרתה הואשם יחד עם עוד שישה שחקנים מהנבחרת הצעירה של ישראל בהפרת תקנון ההתאחדות לכדורגל בכך שבילה עם צעירה ערב משחק הנבחרת[17]. בית הדין של ההתאחדות לכדורגל השעה את דגו לשנתיים מפעילות בנבחרות הלאומיות ועוד שנתיים על תנאי[18], אך הוא זכה לחנינה בינואר 2002, ובסך הכל רשם 12 הופעות במדי הנבחרת הצעירה, בהן כבש שני שערים.
ב-12 בפברואר 2003 ערך דגו את הופעות הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של ישראל, במשחק ידידות מול נבחרת ארמניה. בסך הכל רשם דגו שתי הופעות במדי הנבחרת, האחרונה ב-5 במרץ 2003, במשחק ידידות מול נבחרת מולדובה.
מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 כיכב דגו בסרטון תדמית למען העולים מאתיופיה, במסגרת קמפיין משותף של משרד הקליטה והסוכנות היהודית[19].
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תארים אישיים
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוריאל דסקל, דגו : הסיפור של ברוך דגו. [הרצליה] : ספרי ניב הוצאה לאור, 2022.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- עמוד השחקן באתר הרשמי של מכבי תל אביב
- יניב קובוביץ, באתיופיה גיליתי את ברוך דגו, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2007
- ערן נבון, אני לא מפחד יותר מכלום, באתר ישראל היום, 23 בינואר 2015
- דותן מלאך, הזיכרונות, ההחמצות ועוגמת הנפש: ברוך דגו מסיים קריירה סוערת, בעיתון מקור ראשון, 4 בנובמבר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יניב קובוביץ', באתיופיה גיליתי את ברוך דגו, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2007
- ^ משה גוזגל, במשטרה נערכים לסכל פגיעה בראשי מכבי תל אביב, באתר ynet, 15 באוגוסט 2003
- ^ רענן ברנובסקי ודור בלך, ברוך דגו חתם באשדוד לשנתיים, באתר וואלה!, 11 בספטמבר 2008
- ^ תומר גנור, ברוך דגו חתם לחצי שנה בסלמינה, באתר ynet, 7 בינואר 2010
- ^ איזי עין דור, ברוך דגו חתם לשנתיים באפולון לימסול, באתר ynet, 1 באפריל 2010
- ^ אלמוג שריד, ברוך דגו חתם בהפועל רמת השרון, באתר nrg מעריב, 6 ביולי 2011
- ^ אור בוקר, ברוך דגו שוחרר מרמת השרון, באתר ynet, 10 בדצמבר 2012
- ^ אסף שלו, דנה בהט ואורטל עמר, טירוף בלאומית: סיכום ההעברות בליגה השנייה, באתר ONE, 5 בפברואר 2013
- ^ סיון גולדנברג, ברוך דגו חתם בהפועל אשקלון: אתרום מניסיוני, באתר ONE, 23 ביולי 2013
- ^ מערכת ONE, חוזר הביתה: ברוך דגו חתם במכבי עירוני אשדוד, באתר ONE, 29 ביוני 2017
- ^ מאור לוי, ברוך דגו מונה למאמן הנוער של אשקלון, באתר ynet, 29 בנובמבר 2017
- ^
אור בוקר, הקבוצה נלחמת על חייה, אבל בעיר רק מחכים שתרד, באתר הארץ, 12 במאי 2019
- ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, דגו פרש: "עזבתי את מכבי בגלל הגזענות", באתר ערוץ הספורט, 25 ביוני 2019
- ^ שלומי והבה, ברוך דגו מונה לעוזר מאמן שעריים, באתר דאבל פס, 29 ביולי 2019
- ^ ליאב אחבאן, יש כדורגל בגן יבנה: יאללה בית”ר, באתר כאן דרום, 15 באוגוסט 2019
- ^ רותם אברמוביץ', עמותת מכבי עירוני אשדוד בחרה דגו, באתר אשדוד10, 3 ביוני 2020
- ^ גולן בר יוסף ויניב חרמש, פרשת הצעירה: ההתאחדות תגיש כתבי אישום, באתר ynet, 3 בדצמבר 2000
- ^ גיורא אבוקסיס, פרשת הנבחרת הצעירה: סוכמה עסקת טיעון, באתר גלובס, 10 בינואר 2001
- ^ מירי חסון, קמפיין: "תנו לעולי אתיופיה הזדמנות שווה", באתר ynet, 13 בפברואר 2006
| כדורגלן העונה בישראל | |
|---|---|
|
- כדורגלנים ישראלים
- קשרי כדורגל ישראלים
- כדורגלני נבחרת ישראל
- כדורגלני מכבי עירוני אשדוד
- כדורגלני מועדון ספורט אשדוד
- כדורגלני מכבי תל אביב
- כדורגלני הפועל תל אביב
- כדורגלני מכבי נתניה
- כדורגלני הפועל רמת השרון
- כדורגלני הפועל ראשון לציון
- כדורגלני הפועל אשקלון
- כדורגלני נאה סלמיס פמגוסטה
- כדורגלני אפולון לימסול
- כדורגלנים ישראלים בקפריסין
- בוגרי מקיף ה' (אשדוד)
- ישראלים ילידי אתיופיה
- אשדוד: כדורגלנים
- עולים בשנות ה-1980
- ישראלים שנולדו ב-1982