בנימין וינדזברג
ד"ר בנימין וינדזברג (1901 – 1985) היה הרופא האחראי על מערך הרפואה בכפר עציון במלחמת הקוממיות[1], לאחר חזרתו מהשבי הירדני שירת כרופא בכיר בצה"ל בדרגת סא"ל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינדזברג נולד בלודז', פולין למשה וינדזברג ולפרידה לבית מרקוביץ. ב-1917 סיים את לימודי התיכון במוסקבה. ב-1918 החל את לימודי הרפואה בזגרב, בשנת 1920 המשיך את לימודיו ביינה. סיים את לימודי הרפואה ב-1927 בציריך.
בין השנים 1929–1943 עבד בפולין כרופא והגיע לדרגת מנהל מחלקה. שירת בצבא האדום ובצבא פולין במלחמת העולם השנייה על גבורתו במלחמה קיבל את צלב הגבורה של צבא פולין.
בפברואר 1948 עלה וינדזברג לארץ ישראל, מלווה ברעייתו הלה חיה לבית יסלסון.
מלחמת השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1948 הוצב וינדזברג בכפר עציון בתור מנהל השירות הרפואי. הוא ארגן את המערך הרפואי ואת בית החולים כך שניתן יהיה לערוך ניתוחי שדה במקום. במהלך הקרבות טיפל בכ־300 פצועים, תחת אש כבדה.
החובשת רבקה נדיבי העידה: "היה לנו ולפצועים מזל גדול מאד שהוא היה איתנו. ידע לנתח ולתפקד בתנאים קשים מאד והציל הרבה פצועים".
ב-12 במאי החליט להעביר את הפצועים וצוות המרפאה מכפר עציון למשואות יצחק[2]. המעבר נעשה בחסות החשיכה בדרך לא סלולה ומפותלת. החלטה זו הצילה את חיי כ-35 הפצועים ועוד כ-15 אנשי הצוות הרפואי, משום שלמחרת נכבש כפר עציון בידי הלגיון הערבי וכל הלוחמים שנותרו בחיים בתום הקרב נרצחו בידי חיילי הלגיון הערבי[3]. לפי עדויות שרידי כפר עציון ושל ד"ר קורנבליט: "ד"ר וינדזברג, ד"ר קורינבליט, שלושה מאנשי משואות יצחק ויחזקאל א. מכפר-עציון היו האחרונים בין ההולכים. הם סחבו אלונקה עליה היה שכוב פצוע קשה שנאנח מדי פעם בפעם. ההליכה הייתה קשה"[4].
ב־13 במאי 1948 נפל בשבי הלגיון הערבי ושימש כרופא במחנה השבויים בירדן. במרץ 1949 שוחרר מהשבי.
רופא בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינדזברג שירת בצה"ל כרופא צבאי בדרגת סגן-אלוף עד דצמבר 1958. וינדזברג היה בין הרופאים ניצולי השואה אשר ניסיונם הצבאי קידמם לתפקידי פיקוד בחיל-הרפואה[5].
מ־1958 עד 1967 היה אזרח עובד צה"ל וחבר בוועדות רפואיות בלשכת גיוס. באוקטובר 1950 נהרג בנו היחיד, אריה (ליאוניד), בתאונת דרכים. וינדזברג ורעייתו היו שותפים מלאים לגידול הנכדים יוסי ומשה.
ב־1985 נפטר וינדזברג. נקבר בבית העלמין קריית שאול לצד רעייתו שנפטרה כ־3 חודשים לפניו[6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלוך בשבי, דניאל נדב, משרד הביטחון – ההוצאה לאור
- גוש עציון במלחמתו, דב קנוהל, ירושלים, תשס"ט
- מעוז עציון, מערכות, תש"ט
- מוסף הארץ, 23 באפריל 1976
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1799–1948, נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 202
- ^ דב קנוהל, גוש עציון במלחמתו, ירושלים: לשון לימודים, תשס"ט, עמ' 449
- ^ הקרב האחרון ג'-ד'-ה' אייר תש"ח, באתר ארגון ההגנה
- ^ דב קנוהל, גוש עציון במלחמתו, ירושלים: לשון לימודים, תשס"ט, עמ' 457
- ^ "רופאים ניצולי שואה בישראל 1945–1952 מעמדות התחלתיות להשתלבות מקצועית" הרפואה, כרך 156, חוברת 4, עמודים 204–208, אפריל 2017, ר. הרצוג, ביבלוגרפיה : 15
- ^ אתר חברה קדישא, בית הקברות קריית שאול, בנימין וינדזברג
- רופאים יהודים פולנים
- רופאים ביישוב
- רופאים צבאיים ישראלים
- ישראלים במלחמת העצמאות
- שבויי גוש עציון במלחמת העצמאות
- סגני-אלופים בצה"ל
- אזרחים עובדי צה"ל
- יהודים אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- יהודים בצבא הפולני
- ישראלים ילידי פולין
- עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
- אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
- ישראלים שנולדו ב-1901
- ישראלים שנפטרו ב-1985