בנימין וילקומירסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין וילקומירסקי
Bruno Dössekker
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 12 בפברואר 1941 (בן 83)
ביל/ביין, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Bruno Grosjean עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים אימוץ (1945)
confabulation עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Binjamin Wilkomirski עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית שווייצרית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אוטוביוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Fragments עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בנימין וילקומירסקי (Binjamin Wilkomirski) היה השם אותו אימץ ברונו דסקר (Bruno Dössekker; נולד כברונו גרוסיאן (Bruno Grosjean) ב-1941) בעת שהתיימר להיות ניצול שואה.

ב-1995 פרסם וילקומירסקי, שחי באזור דובר הגרמנית של שווייץ, ספר זיכרונות בשם "Bruchstücke. Aus einer Kindheit 1939–1948" שאת שמו ניתן לתרגום כ-"קרעים – זיכרונות מילדות בתקופת המלחמה 1939-1948". בספרו תיאר וילקומירסקי את מה שהציג כזיכרונותיו כילד בתקופת השואה. הספר תורגם למספר שפות, כולל עברית, נמכר במספר עותקים רב וזכה לשבחים. בספר "שאגת מעונה" (האוטוביוגרפיה של פליט השואה יעקב מארוקו, בני ברק, ה'תשנ"ח) מוזכר וילקומירסקי. מארוקו הוא יהודי יליד פולין שהתגורר בלודז' לפני המלחמה, והספר מתאר בעיקר את חייו בתקופת השואה, בגטו לודז', בגטו ורשה ובמיידנק. הספר מכיל מידע רב על חייהם של גדולי החסידות בפולין באותם הזמנים. בהגיעו למיידנק הוא איבד את אשתו ובנו הקטן בנימין. בשנת 1995, בעזרת קרובת משפחה ובעזרת ד"ר אליצור ברנשטיין הוא השתכנע שמצא את בנו. מתברר שווילקומירסקי הוא זה שהציג את עצמו כבנו של מרוקו. מרוקו היה יהודי חסידי, והזמין את וילקומירסקי ואת כל משפחתו לחגוג עמו ועם כל משפחתו את חג הפסח בישראל. הוא מתאר את ההתרגשות הגדולה של המפגש, ואת המפגש בין בנו בנימין הניצול ובנו בנימין, הקרוי על שמו, שנולד לו מנישואים שניים אחרי המלחמה. אפשר לראות תמונות של כותרות נלהבות של עיתונים ישראלים ושווייצרים ותמונות של השניים מתחבקים בחום. הספר נחתם טרם התגלתה התרמית הצינית.

חשיפת התרמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 פרסם העיתונאי השווייצרי דניאל גנצפריד, בעצמו בן לניצולי שואה, מאמר בעיתון Weltwoche בו טען כי וילקומירסקי אינו יהודי, הוא מעולם לא היה במחנות הריכוז בתקופת השואה וכי הוא גדל כילד בשווייץ ולא במזרח אירופה. באפריל 1999 שכרה ההוצאה לאור של הספר את ההיסטוריון השווייצרי סטפן מכלר כדי לבדוק את הטענות לזיוף. מכלר אישר כי טענותיו של גנצפריד הן אמת והספר הוא אכן זיוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה ובנושא סופרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.