בן קטין
בן קטין היה יהודי ארץ ישראלי שחי ופעל בתקופת הבית השני. נזקפים לזכותו, במישור ההלכתי או הטכני, שתים או שלוש תקנות בנוגע למבנה הכיור בבית המקדש השני.
לפי השערתו של שמואל אברהם פוזננסקי[1] 'בן קטין' הוא כינוי מקטין המבטא ענווה בדומה לשמות: בן זוטא, זוטרא, זעירא, זירא וקטינא[2].
בן קטין מוזכר כבר במשנה (מסכת יומא, פרק ג, משנה י; מסכת תמיד, פרק א משנה ד; ושם פרק ג משנה ח) ובמקורות תנאיים נוספים[3]. ולשבחו קראו עליו[4] בחייו[5] את הפסוק (משלי י ז) "זכר צדיק לברכה".
זהותו ותפקידו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי רוב המקורות היה בן קטין כהן גדול[6]. נתנאל בן ישעיה, חכם תימני מן המאה ה-14, כתב בחיבורו "נור אלצ'לאם" ("מאור האפלה") שהיה אחד ממלכי בית שני שכונה בכינוי זה[7]. לדעת נחמיה אלוני[2], היה בן קטין השרברב בבית המקדש בימי בית שני, אך שרגא אברמסון[8] שולל השערה זו על הסף. לעובדת היותו של בן קטין, בן תקופת הבית השני, ישנה השלכה פרשנית לגבי צורת הכיור בתקופה זו. שכן, לפי המקרא ה"ים של שלמה", מתקן נחושת שלתוכו שוּקע הכיור, נשבר בידי הבבלים בעת חורבן בית המקדש הראשון. לא ידוע אם בימי בית שני נבנה במקדש מתקן דומה, ולפי חלק מהפרשנויות לגבי אופי ה'מוכני' (המתואר להלן 'תקנות הכיור של בן קטין') שחידש בן קטין לכיור, ייתכן שקיומו של המוכני מכריח את הימצאו של מתקן דומה לים של שלמה, גם בבית המקדש השני[9].
תקנות הכיור של בן קטין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המתואר במשנה, החליף בן קטין את הכיור בן שני הברזים ששימש במקדש עד לתקופתו ויצר כיור חדש שבו שנים עשר ברזים, או מערכת כפולה של שנים עשר ברזים בחלקו העליון של הכיור ושנים עשר ברזים בחלקו התחתון[10], כדי לאפשר לכהנים רבים יותר, לקדש את ידיהם ורגליהם בבת אחת לקראת הקרבת קרבן התמיד והעבודות הנלוות לו.
תקנה נוספת של בן קטין, הייתה התקנת מוכני לכיור. ה'מוכני', לפי פרשני המשנה, היה מנוף או גלגלת עשויים עץ, שבעזרתם הורד הכיור במשך הלילה לבור מים בבית המקדש, והועלה למחרת. הדבר נועד למנוע מן המים שהיו בכיור במשך הלילה להיפסל ב"לינה". פסול לינה, הוא הדין המורה על פסלותם לעבודת הקודש של דברים ששהו בכלי קודש במשך הלילה, רגע הפסלות הוא בהגיע עלות השחר. לאור דין זה, עד לימי בן קטין היו מים שנשארו בכיור במשך הלילה נפסלים בהגיע הבוקר, והיה צורך לשפוך אותם ולהביא מים חדשים. התקנת המוכני והורדת הכיור עם מימיו לבור המים מנעה את מי הכיור מלהיפסל. על פי המתואר במשנה, בשעת הפעלתו של המוכני נשמע קולו למרחק רב.
בדברי הרמב"ם[11] מופיע תיאור אחר של המוכני: מדובר בכלי נוסף, שלא הוקדש ולא הועבר לבעלות אוצר המקדש, אלא נקנה מכספו הפרט של בן קטין מתוך כוונה שלא להעבירו לבעלות ההקדש, לפיכך נחשב כחפץ רגיל, ללא קדושה. פסלות המים ב'לינה' היא דווקא כאשר הם שוהים בכלי קודש, ולכן פיתח בן קטין מנגנון שהעביר את המים מן הכיור אל המוכני ובחזרה, כך שבשעות הליל היו מי הכיור בתוך המוכני, והוזרמו בחזרה אל הכיור רק עם שחר. אך יש הסוברים שה'מוכני' המתואר בפסיקת הרמב"ם אינו המוכני של בן קטין אלא התקן ששימש כבר בבית ראשון[12].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "בן קטין", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, כרך XLI לשנת 1897, עמ' 204.
- ^ 1 2 נחמיה אלוני, בן זוטא הוא בן עטא הקראי, תרביץ, מה (תשלו), עמ' 81.
- ^ תוספתא, יומא, ב-ב.
- ^ משנה שם, על פי תלמוד ירושלמי, יומא ג, ט; ומפרשי המשנה.
- ^ הרב חיים הירשנזון, מלכי בקודש, ו, סט. לואיס, תרפ"ח. עמ' 49 (במכתבו לרב ברוך עפשטיין).
- ^ רש"י יומא דף לז עמוד א. וראו שרגא אברמסון, בירורים, בתוך: סיני, פט (תשעד), עמוד רכו הערה 9.
- ^ מאור האפלה, מהדורת ירושלים תשי"ז, עמ' רעו.
- ^ הנ"ל, בירורים, בתוך: סיני, פט (תשעד), עמוד רכו הערה 9.
- ^ ראו: אנציקלופדיה תלמודית: אוצר ירושלים והמקדש, ירושלים תשע"ג. חלק ד - בית המקדש, סימן ב, פרק ג, עמ' 235. וראו עוד: רבי עזרא אלטשולר, 'בדין מים חיים לניסוך המים' בתוך: ספר הזיכרון 'זכרון שלמה', עמ' קעח.
- ^ על שיטת רוב המפרשים מול שיטת רבי אברהם הרופא פורטלאונה ב"שלטי הגיבורים" בשאלה זו, ראו: אלחנן אייבשיץ, הבית השני בתפארתו, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ו. עמ' שנא-שנב.
- ^ משנה תורה, הלכות בית הבחירה פרק ג הלכה יח
- ^ הרב זלמן סורוצקין, מאזנים למשפט, חלק ב, סימן ב.
