בלוק 11
בלוק 11 הוא שמו של מבנה בשטח מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ששימש לענישת אסירי המחנה בעינויים פיזיים. הבלוק הוצב באזור שנקרא "שטאמלאגר" (המחנה הראשי של אושוויץ). בין בלוק 10 לבלוק 11 עמד "קיר המוות" (ששוחזר לאחר מלחמת העולם השנייה), מולו הועמדו אלפי אסירים בטרם הוצאו להורג על ידי כיתות ירי. בפי האסירים נקרא הבלוק "בלוק העינויים" או "בלוק המוות". הבלוק הכיל חדרי עינויים שבהם עונו האסירים. בין שיטות העינויים היו כליאה בחדר אפל למספר ימים וכן "חדר עמידה" בשטח 81 סנטימטרים רבועים, לו היה פתח של 5 סנטימטרים רבועים לכניסת ויציאת אוויר, בו אולצו האסירים לעמוד עד עשרים שעות רצופות ביחד ולמחרת להמשיך בעבודות הכפייה כרגיל, ללא קבלת מנוחה.
חקירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבלוק 11 נערכו גם חקירות אסירים על ידי שימוש בעינויים. שיטת חקירה שפותחה בבלוק על ידי וילהלם בוגר, כללה הכנסה של האסיר לחדר החקירה ערום והנחתו על מוט ברזל שהיה מחובר בכבלים לתקרה. האסיר נוענע קדימה ואחורה תוך כדי שחוקר שואל אותו שאלות בעוצמת קול הולכת וגדלה וחוקר נוסף הולם באחוריו במוט ברזל אחר. במקרה שהאסיר לא שיתף פעולה, החוקר הנוסף החל להכותו באיברים אחרים בגופו. אסירים שנחקרו בשיטה זו התעלפו והמשיכו לספוג חבטות עד למותם.
בבלוק 11 נערכו הניסויים הראשונים של המתת בני אדם בגז ציקלון בי.
