בלוטנית אפריקנית

בלוטנית אפריקנית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ציפורנאים
משפחה:	לילניים
סוג:	בלוטנית
מין:	בלוטנית אפריקנית
שם מדעי
	Commicarpus plumbagineus; ‏Standley, 1916

בַּלּוּטָנִית אַפְרִיקָנִית (שם מדעי: .Commicarpus plumbagineus (Cav.) Standl) היא בן שיח בר או מטפס רב-שנתי ממִשְׁפַּחַת הַלֵּילָנִיִּים (Nyctaginaceae)^[1]. פרחיה הקטנים והלבנים נישאים על עוקצים ארוכים. העטיף פשוט, כותרתי, דמוי משפך, שמתוכו בוקעם 2 או 3 אבקנים. צינור העטיף ארוך מאוד ובתחתיתו תבליט המדמה גביע. חלקו התחתון של העטיף, שמעורה בשחלה, עוטף את הזרע לעת ההבשלה וחלקו העליון מפתח בלוטות דביקות, המסייעות בהפצת הזרעים על ידי הדבקות הפרי השלם לגופם של בעלי חיים (יונקים וציפורים).

טיפוס תפוצתו של מין זה הוא סודני ועל פי רוב הוא גדל בבתי גידול מוצלים במדבר, אבל גם באזורים אחרים.

העלווה קיימת בכל השנה. הפריחה מאמצע ספטמבר עד תחילת יולי. הפצת הזרעים מתחילת ינואר ועד אמצע יולי^[2].

שני צמחי נוי עיקריים ממשפחת הלילניים אוזרחו בישראל. המוכר שבהם הוא צמח הבּוּגֶנְוִילֵאָה שגדל בצידי כבישים ועל גדרות. הוא נבדל מבלוטנית אפריקנית בשלושת החפים הגדולים והצבעוניים שלה^[3].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בַּלּוּטָנִית אַפְרִיקָנִית היא שיח קירח, סבוך וגדול בקוטר 1 עד 2 מ' או מטפס רב-שנתי באמצעות גבעוליו, קירח דליל עד סבוך הנשען על עצמים וצמחים אחרים^[4].

השורש מסוג קנה שורש.

הגבעולים עגולים, ארוכים, דקים, גמישים, דביקים, קירחים ובקרבת הבסיס הם מעוצים. הגבעולים, שאורכם עד 2 מטרים שרועים או מטפסים (בעל כושר פיתול וכריכה) לעיתים רחוקות זקופים. הפטוטרות קצרות ומחוסרי לוואים.

העלים פשוטים ורחבים, שאורכם 3 עד 6 ס"מ ורוחבם 1 עד 4 ס"מ, בעלי צורה ושפה מגוונות. צורתם דמוית ביצה רחבה עד דמוית לב מחודד בקצה, ושפתם תמימה עד מפורצת.

התפרחות נישאות על עוקצים מאורכים ומורכבות מדורים מדומים או מסוככים קטנים לאורך הגבעול או בקצהו. התפרחות האמיריות מלוות בעלים וערוכות מאחת או שתי קבוצות של פרחים או סוככים^[5]. התפרחת מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת וענפה.

החפים קטנים ירוקים ונושרים מהרה (בשונה מחפים של בוגנווילאה). עוקצי הפרחים קירחים, אורכם 1 עד 5 מ"מ וארוכים ממחצית אורך הפרח.

הפרחים נכונים, דו-מיניים, לבנים והם בעלי עטיף פשוט, כותרתי, דמוי משפך ואורכו 8 עד 15 מ"מ. העטיף הפשוט עשוי דור אחד של 5 עלים, דמוי עלי כותרת, שמאוחים לצינור צר וארוך וירקרק שבתחתיתו תבליט המדמה גביע, ובחלקו העליון אוגן רחב של 5 אונות לבנות בקוטר 6 עד 8 מ"מ. חלקו התחתון של צינור העטיף, שמעורה בשחלה, עוטף את הזרע, ובקצהו העליון בלוטות דביקותן^[6]^[7].

השחלה עילית ומורכבת מעלה שחלה יחיד, היוצר מגורה אחת שבה ביצית אחת ועמוד עלי אחד ארוך ועדין, אורכו כאורך האבקנים או יותר ובראשו צלקת דמוית כיפה.

האבקנים בולטים מאוד, מספרם 2 או 3, והם ערוכים לסירוגין בין עלי העטיף. הזירים מפורדים, ואינם מחוברים לעטיף הפרח או לשחלה ואורכם אינו שווה זה לזה בדרך כלל. המאבקים בעלי 2 לשכות, שמשחררות אבקה, דרך סדקי אורך כלפי מרכז הפרח. בבסיס האבקנים מצוי צופן טבעתי.

הפרי גליל מוארך, מעט מצולע (חרוץ מעט לאורכו), אורכו 8 עד 9 מ"מ, בעל בלוטות יושבות על פי רוב (לא נישאות על עוקץ) סביב חלקו העליון. הבלוטות בולטות ודביקות, ומכאן שם הסוג בעברית ובלטינית שפירושו פרי עם דבק. דביקות הפרי מסייעת בהפצתו על ידי הדבקתו לבעלי חיים הנושאים את הזרעים למרחקים. הפרי מסוג אנטוקרופ (anthocarp), שמורכב מעטיף הפרח משתייר ומתפרה והוא ייחודי למינים ממשפחת הלילניים.

הזרע אינו נפתח (אגוזית) ומכיל מעט אנדוספרם. העובר ישר, או כפוף ולו 2 פסיגים דמויי עלים קטנים.

העלווה קיימת בכל השנה. הפריחה מאמצע ספטמבר עד תחילת יולי. הפצת הזרעים מתחילת ינואר ועד אמצע יולי^[2].

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוטנית אפריקנית גדלה באזורי מעיינות, ואדיות, נאות מדבר וצל עצים במדבר החם, אך לא במדבר קיצוני, וגם בצידי דרכים וגנים וליד מקווי מים באזורים אחרים. מין זה מצוי בנאת עין גדי, פזור צפונה לאורך ים המלח והבקעה עד לבקעת כנרות ונדיר מאוד וכתמי בערבה, בנגב ואף מופיע באוכלוסיות מקוטעות במישור החוף^[4]^[2]. מין זה אותר וצולם בקריית שמונה ביום 8/11/2022. תפוצתו העולמית משתרעת בספרד ובישראל ונמשכת מחצי האי ערב הסעודית ועד הודו ולאזורים הטרופיים היבשים של אפריקה.

בלוטנית אפריקנית היא אחת המטפסים הנפוצים במעיינות של מים מתוקים (סביבת עין גדי, אך לא רק) בבקעת ים המלח יחד עם דמיה לבידה מחומש לולייני, אחי-חרגל אפריקני וסהרון משולשל. היא מתלווה אל חברת זוגן-השיח בגבעות של חלוקי אבן צור המתחממים בקלות באזור מרכז הנגב.

בלוטנית אפריקנית משמשת כצמח נוי של אור מלא, רגיש לקרה, עמיד ביובש ובמליחות. ומעדיף קרקעות מנוקזים. הריבוי באמצעות זרעים באביב.

טקסונומיה ושמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג בלוטנית נכלל בעבר בסוג בורהביה (שמה הקודם בּוּרָבִיָּה). שמה של בלוטנית אפריקנית היה בעבר בורביה עופרתית והיא נחשבה כצמח, שצומח בנקל ובשפע בכל מיני קרקעות, ועל כן משמשת כצמח נוי לכיסוי גדרות ומבנים^[8].

הבוטנאים הישראלים משייכים את בלוטנית אפריקנית לסוג בלוטנית (Commicarpus), אבל, לעת עתה ישנה עדיין אי-הסכמה, ואחרים ממשכים לכלול אותה ומינים נוספים בסוג בּוּרְהַבְיָה (Boerhavia). בין כך ובין כך, בלוטנית אפריקנית נמנית עם משפחת הלילניים שמונה כ-32 סוגים ו-446 מינים וכוללת עשבים, שיחים מטפסים ועצים וביניהם שני צמחי נוי: בּוּגֶנְוִילֵאָה שמוצאה ברזיל ולילנית רב-גונית (מלכת הליל) שמוצאה מאמריקה הטרופית ופרחיה הצבעוניים נפתחים לעת ערב.

מיני בר ממשפחת הלילניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הבוטנאים הישראליים, הסוג בורהביה מיוצגת בישראל אך ורק על ידי בּוּרְהַבְיָה זוֹחֶלֶת (Boerhavia repens. L), שהיא מין נדיר מאוד ובסכנת הכחדה בישראל, ותפוצתה באזורים הטרופיים של אפריקה ואסיה עד האוקיינוס השקט, ובישראל: בעמק בית שאן, בבקעת הירדן, במדבר יהודה ובים המלח.

בישראל, מלבד בלוטנית אפריקנית, גדלים שלושה מיני בלוטנית נוספים שפריחתם ורודה:

בַּלּוּטָנִית הַדּוּרִים (Commicarpus helenae Meikle) – בן-שיח מטפס או בן-שיח שגדל מדרום ים המלח ועד אילת: במדבר יהודה, בבקעת ים המלח, בנגב, בהרי אילת ובערבה. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים המדבריים והצחיחים של אפריקה, אסיה, חצי האי ערב, ופקיסטן ועד הודו. בלוטנית הדורים הוא צמח תרמופילי של נאות המדבר האוהב מים זמינים חום והיעדר קרה בחורף.
בלוטנית מפורצת (Commicarpus sinuatus Meikle) – צמח מטפס או שיח שפרחיו ורודים ושגדל בישראל (בערבה בדרום הנגב), בירדן (אדום), בחצי האי סיני, בערב הסעודית, בתימן, באתיופיה ובסומליה.
בלוטנית דביקה (Commicarpus grandiflorus Standl.) – עשב רב-שנתי נדיר מאוד ובסכנת הכחדה בישראל והיא גדלה בחלקו העליון היבש של נחל דוד ובחצי האי סיני, ערב הסעודית, תימן, אפריקה והודו.

תמונות להמחשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוטנית אפריקנית עם נמלים
בלוטנית אפריקנית עלים
בלוטנית אפריקנית מופע
בלוטנית אפריקנית עלווה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בלוטנית אפריקנית בוויקישיתוף

בלוטנית אפריקנית, באתר NCBI (באנגלית)
בלוטנית אפריקנית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
בלוטנית אפריקנית, באתר צמח השדה
בלוטנית אפריקנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
בלוטנית אפריקנית, באתר Tropicos (באנגלית)
בלוטנית אפריקנית, באתר GBIF (באנגלית)
בלוטנית אפריקנית, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ommicarpus plumbagineus (Cav.) Standl., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² ³ בלוטנית אפריקנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏2022
^ דרור מלמד, לילניים, באתר צמח השדה
^ ¹ ² אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 32
^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 111
^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 118
^ מיכאל זהרי, מגדיר לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 108
^ האנציקלופדיה העברית, כרך 21, ספרית פועלים, חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט, עמ' 802-803

[1] rpus plumbagineus (Cav.) Standl., POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:3-2] ¹ ² ³ בלוטנית אפריקנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏2022

[3] דרור מלמד, לילניים, באתר צמח השדה

[:0-4] ¹ ² אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 32

[:1-5] א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 111

[:2-6] נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 118

[7] מיכאל זהרי, מגדיר לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 108

[8] האנציקלופדיה העברית, כרך 21, ספרית פועלים, חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט, עמ' 802-803

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]