בלהה יפה

בלהה יפה

לידה	דצמבר 1891 קובנה, האימפריה הרוסית
פטירה	23 בנובמבר 1961 (בגיל 69) ירושלים
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
עיסוק	מורה, משוררת וסופרת
שפות היצירה	עברית
צאצאים	עמנואל יפה

בלהה ויצחק יפה ברחובות 1919

בלהה יפה (דצמבר 1891 – 23 בנובמבר 1961) הייתה מחנכת, סופרת ומשוררת ילדים ישראלית. את עבודתה החינוכית והספרותית הקדישה לילדי כיתה א'.

ביוגרפיה

בֻּבָּה אני ושמי ימימה
בֻּבָּה אני ושמי ימימה, פרועה אני שנה תמימה, כולם אומרים לי שאני יפה, רק רגלי הן עֲקֻמות נורא.

יפה נולדה בחנוכה תרנ"ב (דצמבר 1891) בקובנה שבליטא (רוסיה), בתו של הסופר והמחנך העברי מנחם מרדכי סילמן (אחיו הבכור של המורה והסופר קדיש יהודה סילמן). קיבלה חינוך ציוני. הייתה בין התלמידות היהודיות הבודדות שהתקבלו לגימנסיה הממלכתית לבנות ע"ש אמו של הצאר בעירה וסיימה אותה בהצטיינות, עם מדליית זהב. בנעוריה חיברה שירים וסיפורים ברוסית.

בגיל צעיר נישאה ליצחק יפה, מורה, בנו של הרב מרדכי יפה מקוברין, ויחד הם היו בוגרי הסמינר העברי למורים בגרודנו. ב-1913 עלו בני הזוג לארץ ישראל. הם לימדו בבית הספר העממי ברחובות, והיא עסקה בהוראת ציור. ב-1923 עברו לירושלים ונמנו עם מייסדי שכונת בית הכרם (ייתכן שבהשפעתו של דודה ק"י סילמן). לאחר פטירת בעלה ב-1928 שבה ללמד בכיתה א' בבית הספר היסודי בבית הכרם. כמו כן הורתה בבית המדרש למורים בית הכרם במשך 25 שנה. בראשית שנות ה-50 פרשה לגמלאות, אולם המשיכה בעבודתה החינוכית. ביתה היה מקום מפגש למורים.

שנתיים אחרי עלייתה לארץ כבר כתבה ופרסמה שירים בעברית שאותה למדה רק עם עלייתה ארצה. היא פרסמה שירים, סיפורים ומחזות לילדים וכן חוברות משחקים לימודיים. בראשית שנות ה-50 חיברה את סדרת החוברות "הידד, אני קורא!" ללימוד הקריאה בכתה א' (שרטוט ואיור: דימה שלי ובינה גבירץ, בחלק מכתיבתן השתתפה גם שרה בן חנן אמו של האלוף יוסי בן-חנן). כתבה גם מאמרים בענייני חינוך.

רבים משיריה היו לנכסי צאן ברזל, בהם שירי ילדים שהולחנו או הותאמו למנגינות, ובכללם "בֻּבָּה ימימה", "חתול שובב" (הלחן: ידידיה אדמון) ו"שמחה רבה" (הלחן: אדמון), שהפך עם השנים להמנון של חג הפסח – שיר עליז המשלב אווירת חג ושמחה על האביב. לדברי דודנה, המחנך והבלשן ראובן סיוון, סיפוריה ומחזותיה הרבים "סובבים על חיי-ילדי הארץ וחוויותיהם, נוף-הארץ, החי והצומח. יצירותיה כתובות בחן ובהומור ילדותי, בשפה קלה ועם זאת מנופה ונאה ובגישה חינוכית מובהקת". על פי חוקר ספרות הילדים העברית אוריאל אופק, "שיריה וסיפוריה הקצרים, שנדפסו ב'גליונות לגן-הילדים' ובעיתוני הילדים, הצטיינו בשפה קלה וריתמית, בהבנת עולמו של הילד הקטן ובדידקטיקה סמויה. רבים משיריה הראשונים, בעיקר אלה שסיפרו על חיות הבית והשדה, הצטיינו בקלילות מרנינה ובמבנה משותף – תריסר שורות קצרצרות, דו-יַמבּיות בדרך כלל, המסתיימות ב"עוקץ" מבדח".

בלהה יפה נפטרה בירושלים בשנת 1961, בעיצומן של ההכנות שנערכו ליובל ה-70 שלה. נקברה בהר המנוחות.
הותירה את שלושת בניה: עמנואל יפה, אף הוא מחנך בתחום החינוך היסודי, שכיהן כמנהל המחלקה להכשרת מורים, כסמנכ"ל משרד החינוך וכיו"ר המזכירות הפדגוגית; עמיקם יפה, מהנדס העיר ירושלים; ואביעד יפה, איש ציבור, דיפלומט וחבר הכנסת (חתנו של אליהו ששון).
מצד אביה הייתה דודניתם של ראובן סיוון, ימימה קדרי (אשת הסופר שרגא קדרי), והמורה שולמית בסוק (אשת המשורר משה בסוק).

על שם יצחק ובלהה יפה נקרא רחוב המורה בירושלים.

ספריה

• עלעלים: ספורים לילדים, 3 כרכים, ירושלים: קריית ספר, תש"ב. (התוכן: א. סֻכתו של גדעון; ב. הסתיוָנית הפזיזה; ג. קבי והמכבים) (מהדורה ב: תש"י) (הופיע במספר הדפסות נוספות)
• נרקיס מלך הבצה; העובדים החרוצים; טפות הגשם; מכבים כֻּלנו: מחזיות ומשחקים; מוזיקה: תרזה גויטין; ציורים: בלהה דינבורג, ירושלים: ר' מס ('הבה נציגה: מחזות ומשחקים לבתי-ספר ולנער', ה), 1944.
• בין הפרחים; זמזומה והכרכֹם: מחזיות לילדים; מוזיקה: ט' ברלין, ע[מנואל] יפה; ציורים: בלהה דינבורג, ירושלים: ר’ מס ('הבה נציגה: מחזות ומשחקים לבתי-ספר ולנער', ו), 1944. (נדפס במקור ב"עתוננו לקטנים" יב (תרצ"ג); נדפס שוב בתוך: משה גורלי (עורך), הבה נציגה: מחזות לבתי ספר, לנער ולעם, כרך א, ירושלים: ר' מס, 1954, עמ' 157–164.)
• בלהה יפה (עורכת), ספרי הקטן; ציורים: בינה גבירץ, 24 ספרונים, ירושלים: קרית ספר (ספריה לילדי כתה אלף) [לערך תש"י–תשכ"א]. (התוכן: 1. מיכאל וחבריו; 2. ליאור והצִפרים; 3. אמא והכבשה; 4. לקיק והבהב; 5. השועל והחסידה; 6. מאיר והסוס; 7. הרוח השובב; 8. רותי והשקדיה; 9. עדי לומד לנעל נעלים; 10. הרועה והזאב; 11. שלומית לכלוכית; 12. חנן הסקרן; 13. דגלי שמחת תורה; 14. כלבם של מכבי האש; 15. נורית והמכונית; 16. ההד; 17. האריה והעכבר; 18. מי יתלה את הפעמון; 19. החמור והסוס; 20. השועל, הארנב והתרנגול; 21. הסומא והפנס; 22. הפרפר, הפרח והנמלה; 23. החסידה הצהֻבה; 24. הכלב שמצא לו חבר)
• בלהה יפה, שרה בן חנן (ערכו וליקטו), ושמחת בחגך; ציורים: אריה ברמץ, 2 חוברות, ירושלים: מבחר הספר הירושלמי, [תשי"-]. (התוכן: א: חנוכה לכתות ב–ג; ב: ט"ו בשבט לכתות ב–ג)
• הידד, אני קורא!, 16 חוברות, ירושלים: קרית ספר, תשי"ג–תשט"ו. (התוכן: א: ראש השנה, ציור ושרטוט: דימה שלי; ב: יום כִּפור, סֻכות, ציור ושרטוט: דימה שלי; ג: הבֹּקֶר, ציור ושרטוט: דימה שלי; ד: הסתָו, ציור ושרטוט: דימה שלי; ה: חנֻכה, ציור ושרטוט: דימה שלי; ו: הגִּנה, ציור ושרטוט: דימה שלי; ז: החֹרף, ציור ושרטוט: דימה שלי; ח: הפרחים והפרדס, ציור ושרטוט: דימה שלי; ט: פורים, ציור ושרטוט: יהודית ילין; י: פסח, ציור ושרטוט: יהודית ילין; יא: יום העצמאות, ציור ושרטוט: יצחק פוגאץ; יב: טו בשבט, ציור ושרטוט: ש[מואל] גוטמן; יג: ל"ג בעֹמר, ציור ושרטוט: ש[מואל] גוטמן; יד: שבועות, ציור ושרטוט: בינה גבירץ; ג/א: המשפחה, ציור ושרטוט: יהודית ילין; ב/ב: חברים, ציור ושרטוט: יהודית ילין)
• בלהה יפה, שרה בן חנן, משחקים לִמודיים: לקריאה, לכתיבה לחשבון לכיתה א של בית הספר היסודי; ציורים: יונה מאך, ירושלים: קרית ספר, תשי"ד. (ראה אור במהדורות נוספות)
• שיחת המתנות; הציורים: בינה גבירץ, ירושלים: אחיעבר, 1959. (שירים וסיפורים לילדים)
• מעשה בכדור: שירים לילדים; ציורים: פנינה ג[ורן], ירושלים: קרית ספר, תשי"ט.
• חָדשי השנה מספרים; ציורים: בריגיטה ברנדיס-פרנקפורטר, ירושלים: המחלקה לחנוך ולנער – קרן קיימת לישראל, תשכ"ג. (12 סיפורים לילדים)

לקריאה נוספת

• שרה בן-חנן, 'בלהה יפה', בתוך: שרגא קדרי (עורך), בית הכרם בת הארבעים: תרפ"ג–תשכ"ג, ירושלים: דפוס סלומון, תשכ"ו, עמ' 306.
• אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, כרך ב, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 529.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בלהה יפה בוויקישיתוף

• בלהה יפה באתר WorldCat Identities
• בלהה יפה, דבר, 24 בנובמבר 1961 (נקרולוג)
• ראובן סיוון, לזכר נעדרים: בלהה יפה, דבר, 25 בדצמבר 1961
• לזכר נעדרים: בלהה יפה, דבר, טור 2, 28 בנובמבר 1966
• האזנה לשירי בלהה יפה, באתר זמרשת
• רשימת הפרסומים של בלהה יפה, בקטלוג הספרייה הלאומית