בלדה על מעיין וים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"בלדה על מעיין וים" (מכונה גם "בלדה למעיין") הוא שיר עברי, שכתב יחיאל מוהר והלחין משה וילנסקי. השיר בוצע לראשונה על ידי להקת הנח"ל ב-1958 במסגרת התכנית "צריך לחיות", הסולן היה איתמר כהן (שביצע את השיר לימים גם בקריירת הסולו שלו). באותה שנה ביצעה את השיר גם שושנה דמארי ובביצועה קיבל השיר את עיקר פרסומו.

השיר זכה להצלחה ולפופולריות ובוצע בעשרות גרסאות כיסוי, היה נפוץ בחוגי ריקודי עם בישראל והיה מבוצע כריקוד עם קלאסי למתחילים. מילות השיר שהן למעשה בלדה העוסקת במעיין ומתייחסת לרגשותיו וביחס בין המעיין הקטן אל הים, נשאו משמעות אלגורית והועלו פירושים שונים לפשר משמעות המילים.

ביצוע נפוץ של השיר הוא של יהורם גאון לאחר כעשור באלבומו "משירי משה וילנסקי". בין מבצעי השיר נמנו גם בעז שרעבי, שגיב כהן, רוני דלומי, צילה דגן (דואט עם עודד בן-חור), רוחמה רז (עם עידן דוד),יערה בן-דוד, איתן מסורי, יזהר כהן, ליאורה, אופירה גלוסקא, מתי סרי בדואט עם דקלון, חנן יובל עם דפנה ארמוני, אורנה ומשה דץ ואחרים. בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית ניקוי ראש בוצעה גרסת כיסוי למנגינת השיר בשם "הישבן שרצה כיסא" כפרודיה על המבצעת שושנה דמארי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]