בית הספר למכונאות של הצי
 | |||||||||
| הכניסה למוזיאון, 2018 | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
בית ספר צבאי  | ||||||||
| מיקום |
בואנוס איירס | ||||||||
| מדינה |
ארגנטינה | ||||||||
| קואורדינטות | 34°31′59″S 58°27′49″W / 34.533026°S 58.4636°W | ||||||||
|
(למפת בואנוס איירס רגילה)   בית הספר למכונאות של הצי | |||||||||
  | |||||||||
בית הספר הגבוה למכונאות של הצי (בספרדית: Escuela Superior de Mecánica de la Armada), או בקיצור מקובל של ראשי תיבות שמו בספרדית, ESMA, עבר שלוש תמורות גדולות במהלך ההיסטוריה שלו. במקור ESMA שימש כמתקן לימודי של הצי הארגנטינאי. ה-ESMA המקורי היה מתחם הממוקם בשדרות ליברטדור 8151, בעיר בואנוס איירס, בשכונת נונייס (אנ'). בנוסף, זה היה מקום מושבה של יחידת המשימה (Unidad de Tareas) U.T.3.3.2 שתפקידה היה מלחמה בטרור.[1]
עם זאת, ESMA פעל כמרכז מעצר בלתי חוקי וסודי למתנגדי הדיקטטורה הצבאית של 1976–1983, שתוארו כ"חתרנים"[2] במהלך מה שתואר כמלחמה המלוכלכת. הצבא לקח את התינוקות שנולדו לאימהות שנכלאו שם, דיכא את זהותם האמיתית ואפשר למשפחות צבאיות ולמקורבי המשטר לאמץ אותם באופן בלתי חוקי. Unidad de Tareas (יחידת המשימה) הייתה אחראית לאלפי מקרים של היעלמות כפויה, עינויים ורצח במהלך תקופה זו. ESMA היה מרכז המעצר הגדול מסוגו במהלך המלחמה המלוכלכת.
בניין ESMA הוסב למוזיאון זיכרון כדי להראות ולהוקיר את אלה ש"נעלמו" במהלך המלחמה המלוכלכת של ארגנטינה. הקונגרס הלאומי הארגנטינאי העביר חוק ב-5 באוגוסט 2004 שהסב את מתחם ESMA למוזיאון, "המרחב לזיכרון ולקידום והגנה על זכויות אדם" (Espacio para la Memoria y para la Promoción y Defensa de los Derechos Humanos). ב-10 ביוני 2014 נחנך מוזיאון מלווינס (Museo Malvinas) בקמפוס ESMA, מוזיאון העוסק באיים שהממלכה המאוחדת (המכנה אותם איי פוקלנד) וארגנטינה (המכנה אותם איי מלווינס) שנלחמו ביניהם עליהם.[3]
בית הספר, שנוסד מחדש כמוסד לימודי כמטרותיו המקוריות, שונה לשם Escuela de Suboficiales de la Armada (ESSA; בית הספר לצוערים של הצי) בשנת 2001, ועבר ב-2005 לבסיס הצי פוארטו בלגראנו (אנ'),[4] 28 ק"מ מהעיר באיה בלנקה, וכ-600 קילומטרים דרומית-מערבית לבואנוס איירס.
האתר הוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2023 בשם "המוזיאון ואתר הזיכרון של ESMA - לשעבר מרכז חשאי למעצר, עינויים והשמדה".[5]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקופה הראשונה – בית ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי אתר האינטרנט של ESSA, בשנת 1897 הוקם ה-Escuela de Aprendices Mecánicos de la Armada (בית הספר של הצי למכונאים חניכים) באתר שהוא כיום מוזיאון הצי הלאומי (ספ') בעיר טיגרה בפרובינציית בואנוס איירס. בשנת 1900 עבר בית הספר לסדנאות ימיות לדארסנה נורטה (Dársena Norte); בשנת 1902 זה הפך ל-Escuela de Aprendices Mecánicos y Foguistas (בית הספר למכונאים חניכים ולכבאים). שנתיים לאחר מכן הוא הפך ל-Escuela de Mecánicos de la Armada (בית הספר למכונאים של הצי), וב-1911 ל-Escuela de Mecánica de la Armada (בית הספר למכונאות של הצי). בשנת 1928 הוא עבר לאתר שמאוחר יותר הפך ידוע לשמצה, שתוכנן על ידי האדריכל ראול ח. אלווארס, ברחוב בלנדנגס (כיום שדרות ליברטדור), בין ארויו מדרנו והרחבה של רחוב דאסה.[4] כששב להיות מוסד חינוכי לגיטימי, הוא שונה לשם Escuela de suboficiales de la Armada (בית הספר לצוערים של הצי) בשנת 2001, ועבר לפוארטו בלגראנו בשנת 2005, תוך מיזוג בתי הספר של המש"קים של חיל הנחתים הארגנטינאי ושל הזרוע האווירית של הצי הארגנטינאי למוסד אחד.
מקורות אחרים אומרים שבית הספר נוסד בשנת 1924, על קרקע שהוענקה באותה שנה על ידי עיריית בואנוס איירס למשרד הצי בצו באותה שנה, בתקופת נשיאותו של מרסלו טורקואטו דה אלבאר. על פי תנאי הצו, היה על הקרקע לחזור לבעלות העיר אם תחדל להיות מוסד חינוכי צבאי. על הקרקע נבנו בית הספר למכונאות, בית הספר למלחמה ימית וחדר אוכל קצינים.
מדי שנה נרשמו כ-10,000 בני נוער להצטרף כתלמידים רגילים, מתוכם כמחציתם התקבלו וקיבלו מלגות לקורסי לימוד כמו אלקטרוניקה, אווירונאוטיקה, ניהול, הנדסה ימית, תפעול רדיו, מטאורולוגיה ואוקיינוגרפיה. התלמידים התגוררו במתחם מיום שני עד שישי, ולמדו 8 עד 10 שעות שיעורים ביום. ניתן להשלים את התארים בעד שלוש שנות לימוד, כאשר התלמידים קיבלו את התואר técnico ("טכנאי"), עם אפשרות להמשיך בתור חיילים בחיל הים, בצבא המקצועי או מש"קים של חיל האוויר או לעבוד במקום אחר או במגזר הציבורי או הפרטי.
הכניסה הראשית נפתחת אל הביתן המרכזי, בו שכנו משרדי הרשויות. פטיו מקורה שם שימש להצגת סרטים בפני ציבור הסטודנטים. משמאל לבניין זה היה המעונות של הצוערים, ובהמשך מופרד, מבנה המעונות של הקצינים, שבו פעל בית המעצר החשאי במהלך הדיקטטורה הצבאית של 1976–1983. מימין לביתן המרכזי היו מחסום הבקרה, בניין המשטרה הצבאית ובית הספר למלחמה ימית (Escuela de Guerra Naval).
מאחור, בחלק האחורי, היו המעונות, ומעבר לשדרות לוגונס (Avenida Lugones) נמצא מגרש הספורט של המוסד. בהיקף בית הספר היו מחסומי בקרה אשר אוישו על ידי התלמידים במשמרות מתחלפות, לפחות שבוע בשנה לכל תלמיד.
ב-1982 גויסו 230 תלמידי שנה אחרונה של ESMA להילחם במלחמת פוקלנד; כמה מהם מתו בהטבעת הסיירת גנרל בלגראנו וההתקפה על הגוררת Alférez Sobral.
בשנת 1998, הנשיא קרלוס מנם הורה להעביר את בית הספר לבסיס הצי פוארטו בלגראנו (אנ'), ולהשתמש בקמפוס הישן כמוזיאון.[6] הוא קיבל את השם ESSA בשנת 1999 כבית הספר למש"קים היחיד של הצי וממשיך לתפקד בבסיס פוארטו בלגראנו.
שימוש במהלך המלחמה המלוכלכת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט 5,000 בני אדם נחטפו והוחזקו בקמפוס ESMA המקורי במהלך המלחמה המלוכלכת בין השנים 1976–1983; כולם מלבד 150 נרצחו במהלך או לאחר חקירה ועינויים.[7] כשהתפרסמו הכרזות שיש "להעביר" אסירים, אנשים הבינו שהם הולכים להיות מוצאים להורג. האסירים נלקחו למרתף, הורדמו ולאחר מכן נהרגו, חלקם מירי, אחרים בטיסות מוות: הם הוטסו מעל האוקיינוס האטלנטי או ריו דה לה פלטה ונדחפו מהמטוס. אלו הן רק כמה דוגמאות לטיפולים הרבים שאסירי ה-ESMA נאלצו לחוות במהלך החטיפות שהכניסו אותם למרכזי מעצר חשאיים.
בית מעצר ללא משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-ESMA שימש כמרכז מעצר מתחילת הדיקטטורה של 1976: ב-24 במרץ, יום ההפיכה, נלקחו לשם כמה אנשים שנחטפו על ידי הכוחות המזוינים.
אדמירל משנה רובן חסינטו צ'אמורו וקפטן קרלוס אקוסטה אמבון היו המפקדים של יחידת משימה 3.2.2. חורחה וילדוסה זוהה על ידי ניצולים בתור השני בשרשרת הפיקוד של ESMA.[8] בין המשרתים ביחידת המשימה היו חורחה אדוארדו אקוסטה, אלפרדו אסטיס, ריקרדו מיגל קבז'ו ואדולפו סילינגו, שהפכו לידועים לשמצה כמענים. אסטיס היה ידוע בתור "מלאך המוות הבלונדיני". הכומר של המוסד במהלך 1977 היה האב אלברטו אנחל סנצ'טה. היחידה הייתה אחראית על העיר בואנוס איירס עצמה ועל החלק הצפוני של המטרופולין (גראן בואנוס איירס). לקצינים האחראים היו פקודות מחמירות לא לחשוף את זהותם או השתייכותם הצבאית בעת מאסר העצירים.
בין 1976 ל-1978, הקבוצה הייתה בסופו של דבר תחת פקודות של מפקד חיל הים, אמיליו אדוארדו מסרה (אנ'). על פי הדיווחים, מסרה היה נוכח בעת הקמת היחידה, נשא נאום פתיחה בפני השוטרים והשתתף באופן אישי במעצרים הבלתי חוקיים הראשונים.
לאחר שנחטפו, היה זה נדיר מאוד שהאסירים האלה יחזרו הביתה, והותירו את יקיריהם תוהים אם אי פעם יראו שוב את בני משפחתם או את חבריהם. במהלך שלבי ההתחלה של המלחמה המלוכלכת, הארגנטינאים שחיו בבואנוס איירס לא היו מודעים לכך שהבניין ששיכן בעבר בית ספר הפך למרכז להענשת "חתרנות".[9] ברגע שהאסירים הגיעו לשם, התעלמו מזכויות האדם הבסיסיות שלהם. הם נלקחו לקומות מסוימות בהתאם לעונש שלהם במטרה לעשות דה-הומניזציה של הקורבנות. במרתף היו חדרי חקירות ותחנה המיועדת לצילום ותחזוקה של כל אחד מהאסירים. תמונות אלו עתידות לאפשר תיעוד של הקורבנות, ולתת ספירה מדויקת לגבי חמשת אלפים האנשים שמתו עקב הטיפול במחנה זה.[7] הקומה הראשונה הוקמה כחדר פעולה למנהיגי העינויים לתכנון, ביצוע והמשך מאמציהם להעניש את האסירים. הקומה השנייה והשלישית היו מרוהטים ושמורים בצורה נאותה, שכן אלו היו הקומות שבהן גרו וישנו הקצינים. קצינים אלה היו מחויבים לענות את המתנגדים, ופעלו עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע עבור הקורבנות שמעולם לא ידעו מתי תתרחש הפגיעה הבאה. בקומה השלישית, היה אזור שהשתרע עד לקומה הרביעית המכונה "קפוצ'ה" (capucha), או ברדס. זה היה המקום שבו הוחזקו אסירים, וכאן התנאים נשמרו בכוונה אפלים וחסרי תקווה.[9]
היו סוגים מסוימים של אנשים בחברה הארגנטינאית שהיו אמורים להיחטף. סיפורים מראים, למשל, שהיה מספר לא פרופורציונלי של יהודים שנלקחו למעצר, ושופכים אור על קורבנות אנטישמיות.[10] קבוצה נוספת שהייתה מטרה כללה את האנשים שתמכו בפוטנציה בממשלה אחרת, המתנגדת לחונטה הנוכחית ולדיקטטורה הצבאית של ארגנטינה.[9] אם היה חשד שארגנטינאים נפגשים בחשאי ובעקביות כדי להתנגד לגנרל חורחה רפאל וידלה ולמשטרו, הממשלה הייתה חוטפת את אנשים כאלה ומכניסה אותם למרכזי מעצר כמו ה-ESMA. זה נועד לשמש לקח ולעורר פחד בקרב חברים אחרים בקהילה שגם הם היו נגד המבנה השלטוני של ארגנטינה של אותה תקופה. עם חטיפתם, למשל, חוטפים רבים חקרו את האסירים מדוע הם מתנגדים לדיקטטורה הארגנטינאית ומפיצים אידאולוגיה פוליטית חדשה, תוך התעלמות מהעובדה האם זה אכן כך או לא.
סיפורי השורדים מה-ESMA[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה קורבנות ששרדו ונמלטו מה-ESMA דאגו להציב בראש סדר העדיפויות שלהם לשתף את חוויותיהם מהעינויים והפרות זכויות האדם שעמם התמודדו בזמן שחיו במרכז זה.
אנה מריה מרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עצירה אחת שניצלה, אנה מריה מרטי (Ana María Martí), סיפרה על חלק מהטיפול הנורא שנחשפה לו בזמן שהייתה בתחומי ה-ESMA.[9] בזמן שנתפסה, היה מידע שמרכז העינויים הזה הוא משהו שצריך לחשוש ממנו. כשהיא נחטפה, הקצינים שחטפו אותה צחקו מהפחד שהפגינה באזכור השם ESMA. ברגע שהיא הגיעה, הסיפורים שלה שסיפרו על העינויים שלה דומים לסיפורים האחרים שסופרו על ידי בני מזל מספיק כדי לשרוד. המטרה העיקרית של קציני ה-ESMA הייתה לגרום לכאב רב ככל האפשר, ולבחון את יכולתו של כל קורבן לשרוד. בתוך קומת המרתף, הקורבנות עברו מכות חשמל, טיפולים משפילים והסרה של איברי מין ואיברים אחרים בגוף האדם.[9]
ה"קפוצ'ה" של ESMA היה עוד אזור מפחיד בתוך מרכז המעצר החשאי הזה. לאחר העינויים והחקירות הראשונות, אסירים נכבלו בשלשלאות בקומה השלישית ונותרו לבד כשהם מכוסים ברדס (ומכאן השם "קפוצ'ה"). הם נותרו בחושך מוחלט ללא תקשורת, נאלצו להיות מבודדים בדרך אחרת כדי לעורר בהלה ופחד עבור האסירים. בסופו של דבר, לילה ויום הפכו לסיוט אחד מתמשך ברגע שהאסירים הפכו לחברים ותיקים יותר באתר העינויים הזה. מרטי שרדה את התנאים הנוראיים האלה, אבל היא ראתה רבים אחרים מחבריה הקורבנות סובלים ומתים בידי הקצינים. היא העירה שאסירים התחילו לדעת מתי מישהו עומד להילקח לתאי ההרג; על מנת להתכונן, האכילו ודאגו לקורבנות. זה נעשה במטרה לגרום לגופות בסופו של דבר להיראות בריאות יותר ופחות מקושרות לעינויים של ה-ESMA.[9]
סוסנה רייס[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוסנה רייס (Susana Reyes) זוכרת שכאשר הגיע הזמן להתקלח, לחדרי האמבטיה לא היו דלתות, מה שהשומרים ניצלו כדי להחפיץ את הנשים. השומר היה צועק גסויות ומעיר הערות מיניות מפורשות לנשים בזמן שהן מתקלחות. מה שהוביל את רייס להחליט תמיד להתקלח בלבוש מלא. יום אחד רייס התריסה נגד סמכות לאחר הערה נבזית על גופה שהובילה לקשירה ולהכאה באכזריות עם מקל. רייס הייתה בהריון ב-ESMA וקיבלה ברדס עבור ילדה שטרם נולד. הברדס נועד לשמש לעינויים פסיכולוגיים שכן הברדס הזעיר נועד לסמל את ה"קפוצ'ה" שיחתום את גורלו של התינוק לחיים של עינויים וסבל לצד אימו. מצד שני, היה שומר שטיפל היטב ברייס במיוחד כשהיא חלתה. עם זאת, אותו שומר היה התגרה ברייס באומרו ש"היא צריכה לשמור עליו" תוך שהוא רומז שהוא הולך לקחת את הילד שלה כדי לגדל אותו כשלו. למזלה, רייס ברחה מ-ESMA לפני הלידה.
שיטות ההריגה ב-ESMA[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-ESMA, שנרצחו בו כ-4,850 אסירים, השתמשו בשפע של שיטות להרוג את הקורבנות. טכניקות פופולריות רבות לא דרשו שהאסירים יצאו מגבולות ה-ESMA. בתוך המרתף, שיטות חקירה כמו טביעה והתחשמלות היו נפוצות ודרך קלה להרוג. קציני ESMA, מצאו דרכים ייחודיות יותר לבצע הפרות זכויות אדם שהובילו למותם של רבים. לדוגמה, בדומה למה שהתרחש בגרמניה הנאצית ובשואה, קצינים אלה בדקו בניסויים מדעיים עד כמה גוף האדם יכול להתמודד עם אובדן גפיים, הסרת איברים והתמודדות עם טמפרטורות חמות וקרות.[9] הקורבנות נלקחו גם מחוץ ל-ESMA כסוג של בידור בדרך לרציחות שלהם. הם היו משאירים את האסירים באמצע הג'ונגל, משגיחים עליהם כשהם מנסים להימלט ללא הצלחה. בסופו של דבר, השומרים ירו בהם עד שמתו.
שיטת ההרג המפורסמת ביותר ב-ESMA כוללת דחיפת האסירים ממטוסים.[11] הקצינים אילצו את האסירים מה-ESMA להצטרף לטיסה במטוסים האלה, רק כדי לדחוף אותם ולראות אותם נופלים אל מותם. הקורבנות היו לעיתים קרובות עדיין בהכרה, אף על פי שסוממו. כתוצאה מכך, גופות רבות של קורבנות נשטפו לחופים מאות קילומטרים דרומית לבואנוס איירס.[11] השיטה הבלתי-אנושית שנודעה גם בשם טיסות מוות, תרמה במידה רבה למקרי המוות הרבים שהגיעו מבית המעצר הזה. חלק מהארגנטינאים שנחטפו על ידי הצבא אפילו לא הגיעו ל-ESMA. היו ארגנטינאים שהתנגדו או ניסו להתחמק מלכידתם ואילצו את הצבא לפצוע אותם כדי לאסור אותם.[12] במקרים של אלה שלא שרדו את הנסיעה ל-ESMA או שלא יכלו להינצל על ידי רופאי חיל הים, הגופות שלהם נשרפו ונקברו במגרש הספורט. בסך הכול, התבצעו ב-ESMA כשישית מסך כל הרציחות במהלך שמונה השנים של המלחמה המלוכלכת.
היחס לנשים ב-ESMA[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים היו נתונות לעינויים פסיכולוגיים ולהתעללות מינית בזמן שהיו שבויות ב-ESMA. חלק מהייסורים הפסיכולוגיים והמשמעת של הצבא כלפי נשים היה לאלץ אותן לדבוק בסטנדרטים של יופי על ידי הענקת איפור, בושם ושעווה - זאת כדי שיועברו מאוחר יותר לדייטים בדיוניים שבהם הן הותקפו מינית על ידי ה"דייט" שלהם, שבמציאות היה חבר בצבא. ESMA היה מקום של אלימות מינית מתמדת שבו אפילו הריון לא חסך אונס מנשים. בנוסף, נשים אשר שהיו בהריון נאלצו ללדת או להפיל את ילדם בסביבה רפואית לא בטוחה ואיומה. ילדים של הנשים שנאלצו ללדת נלקחו ו/או אומצו על ידי אנשי הצבא. זה היה נפוץ שנשים חוזרות ל-ESMA לאחר לידה אפילו בלי לדעת מהו מין ילדן או מקום הימצאו. שלא כמו גברים, במהלך עינויים נשים הושפלו מינית וכונו בשמות כמו "טורה" שזה סלנג ארגנטינאי לזונה.
משפטים של המענים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפט גדול, שזכה לכינוי "המגה-משפט של ESMA" (ספ'), של 63 בני אדם שהואשמו בפשעים נגד האנושות במהלך הדיקטטורה 1976–1983, כולל מעורבים בטיסות מוות, הגיע לסיומו ביולי 2015. 830 עדים ו-789 קורבנות נשמעו במהלכו. היו שני משפטים קודמים לאחר שבית המשפט העליון ביטל חנינה שהדיקטטורה הצבאית העניקה לחבריה; בראשונה התאבד הנאשם לפני הכרעת הדין; במשפט בשנת 2009 נידונו שנים עשר נאשמים למאסר עולם. הוא סוקר בבלוג ייעודי, Causa ESMA, עם קישורים לדיווחי וידאו של גזרי דין משמעותיים בבית משפט ואירועים דומים.
בית משפט פדרלי פסק את גזר דינם של שמונה מלחים וקציני משטרה ואזרח במשפט של פשעים נגד האנושות שבוצעו במהלך הדיקטטורה הצבאית ב-ESMA ב-19 בפברואר 2021. בין המורשעים קצין הצי לשעבר קרלוס קסטלבי, קצין המשטרה ראול קברל והאזרח מיגל קונדה.[13]
עדויות של אנשי צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיילים טענו שהם פשוט צייתו לפקודות.[12] כמו כן נטען שאנשי צבא שוכנעו להאמין שהם נלחמים במלחמה נגד אויבים בלבוש אזרחי.[12] החיילים מעולם לא מחו על הפקודות שקיבלו למרות היותם מודעים לעינויים ולמעשים הנוראיים המתרחשים ב-ESMA כי הם שוכנעו להאמין שזהו מעשה נעלה שצריך להיעשות למען ארגנטינה.[12]
מוזיאון הזיכרון "Espacio Memoria y Derechos Humanos" (לשעבר ESMA)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום הדיקטטורה ב-1983, השטח דמוי הפארק, המשתרע על פני 170 דונם, שעליו 34 מבנים, שימש שוב אך ורק לייעודו המקורי. רק ביום השנה להפיכה הצבאית בשנת 2004, הנשיא נסטור קירשנר הבטיח שהצבא יצטרך לפנות חלק מהמבנים במטרה לשמש כאנדרטה ומוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2007. מתקיימים בו סיורים ואירועים מודרכים. המוזיאון מופעל על ידי ארבעה עשר ארגונים (נכון לשנת 2019), כולל אמהות פלאסה דה מאז'ו, סבתות פלאסה דה מאז'ו (אנ') ו-HIJOS (אנ'). ESMA נועד לשמש אזהרה כדי להבטיח שמעשי העינויים הנוראיים ופשעים אחרים שנעשו על ידי הדיקטטורה לעולם לא יתרחשו שוב לעולם. הארגנטינאים מרגישים מחויבים להשתמש במוזיאון כדי לחלוק את סיפוריהם של אלה שאיבדו את חייהם במהלך המלחמה המלוכלכת ולהראות את הזוועות שהתרחשו בין כותלי ESMA.[14]
כדי להחליף את המבנים שהתפנו, לרבות חדר האוכל של הקצינים, הביתן המרכזי, תחנת השמירה ובית החולים, הוענקו לצבא מבנים חדשים בשכונת רטירו.
ב-2 באוגוסט 2010 החליטה מועצת השרים של קונפדרציית מרקוסור לשכן את מטה המכון לזכויות אדם בשטח המתחם.[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Centros Clandestinos de Detención (C.C.D.)
- ^ "Nunca Más - Informe Conadep (Capítulo I - D. Centros Clandestinos de Detención)". desaparecidos.org.
- ^ "PAZ, MEMORIA Y SOBERANÍA" [Peace, memory, and sovereignty]. Museo Malvinas (בספרדית).
- ^ 1 2 Web site of ESSA: History (אורכב 01.11.2013 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "ESMA Museum and Site of Memory – Former Clandestine Center of Detention, Torture and Extermination". UNESCO World Heritage Centre (באנגלית).
- ^ Armada admitió que la ESMA fue "un símbolo de barbarie" (אורכב 09.07.2015 בארכיון Wayback Machine), Terra, 3 de marzo de 2004.
- ^ 1 2
Alfonso Daniels, Argentina's dirty war: the museum of horrors, The Telegraph, 17 May 2008
- ^ Tondo, Lorenzo (16 בינואר 2023). "Adopted by their parents' enemies: tracing the stolen children of Argentina's 'dirty war'". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Guest, Iain (1990). Behind the Disappearances: Argentina's Dirty War Against Human Rights and the United Nations. University of Pennsylvania Press.
- ^ Go-i, Uki (24 במרץ 1999). "Jews targeted in Argentina's dirty war". The Guardian.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Sims, Calvin (13 במרץ 1995). "Argentine Tells of Dumping 'Dirty War' Captives Into Sea". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Verbitsky, Horacio (1996). The flight: confessions of an Argentine dirty warrior. New York: New Press. ISBN 1-56584-009-7. OCLC 34194224.
- ^ Calloni, Stella (19 בפברואר 2021). "La Jornada - Argentina condena a 8 ex represores por delitos de lesa humanidad". jornada.com.mx (בספרדית). La Jornada. נבדק ב-19 בפברואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ [Feld, Claudia. "ESMA, hora cero: las noticias sobre la Escuela de Mecánica de la Armada en la prensa de la transición" [ESMA, H-hour: Press reports about the Navy School of Mechanics during the transition period January–May 1984]. Sociohistórica (בספרדית) (23–24): 83. With abstract in English.
- ^ Menschenrechtsbehörde an historischem Ort
 |
|---|