בית הכנסת בית יעקב (ז'נבה)

בית הכנסת בית יעקב
La synagogue Beth-Yaacov de Genève)
מידע כללי
סוג	בית כנסת, מבנה אדריכלי
כתובת	Place de la Synagogue 7, 1204 Genève
מיקום	ז'נבה
מדינה	שווייץ
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1859
תאריך פתיחה רשמי	1859
קואורדינטות	46°12′10″N 6°08′27″E / 46.20277778°N 6.14083333°E

בית הכנסת בית-יעקב (בצרפתית: La synagogue Beth-Yaacov de Genève) ממוקם בלב העיר ז'נבה, שווייץ. הוא נודע גם בשם בית הכנסת הגדול עד לשנת 1996 אז שינה את שמו. הוא נבנה בין 1857 ל--1859 עבור קהילת יהודי אשכנז, שכללה כ-200 איש בעת בניית בית הכנסת.

הארכיטקטורה של בית הכנסת היא שילוב של אדריכלות נאו-מורית ואדריכלות ביזנטית. בית הכנסת תוכנן על ידי על ידי האדריכל הפרוטסטנטי של ציריך ז'אן הנרי בשופן (1889-1821). בכניסה ניתן לראות קשתות בסגנון מורי. הבמה לקריאת התורה נמצאת מול ארון הקודש, המוצב מול הכניסה הראשית. סגנון זה אומץ מאוחר יותר בהיסטוריה של בתי הכנסת העולמיים, שכן הבימה נבנתה עד אז בדרך כלל באמצע בית הכנסת. עזרת נשים נמצאת משני צידי אולם התפילה בקומה השנייה.

בית הכנסת הוא הראשון שנבנה בעיר, הוא גם בית הכנסת המפואר הראשון שנבנה בשווייץ. הוא מסווג כאנדרטה היסטורית מאז 1989.

ראשית הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים החלו להתיישב בז'נבה בסוף המאה ה-18, אבל רק ב-1857, הרשויות ביטלו חוק ישן שאסר על יהודים להיות בעלי אדמות, אז ניתן ההיתר להתחיל בבנייתו של בית כנסת.

בחירת מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1849 נהרסו הביצורים הישנים של ז'נבה ופינו את מקומם לפיתוח מחוזות חדשים. ב-18 מאי 1853, קנטון ז'נבה העניק קרקע חופשית של כ-720 מטר מרובע הממוקמת על מעוז הולנד לשעבר. עם זאת, כמה שבועות לאחר מכן שינתה מועצת המדינה את דעתה, והעדיפה להמתין עד להשלמת הפרויקטים העירוניים - כולל נתיבי תחבורה. רק לאחר ארבע שנים הוחלט על מיקום סופי, בכיכר המשקיפה על שדרת ז'ורז'-פייבון החדשה. ב-23 במאי 1857 אישרה המועצה הגדולה את בניית בית הכנסת.

סקיצות אדריכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 1853 תכנן האדריכל ז'אן הנרי בשופן פרויקט בסגנון קלאסי למדי, אשר נוצר ברובו בהשראת בית הכנסת בדרזדן, גרמניה, הכולל מגדלים פינתיים עם כיפות, מגדל מתומן במעבר, וקשתות רבות. התכנון של הבניין מעיד על כך שקהילת ישראל, בכוונותיה הראשונות, תכננה בניית בית כנסת מסורתי, שבו הבימה הוצבה במיקום מרכזי והספסלים מסודרים לאורך, בשני חצאים זה מול זה, סידור דומה למה שהיה בתקופה ההיא בבתי הכנסת של פריז, מרסיי או קלן. בתוך בית הכנסת תוכננו שתי קומות, התחתונה לגברים והעליונה לנשים.

מכיוון שלשוויץ לא היו בתי כנסת מפוארים וידועים, האדריכל עשה מסע בעיקר לגרמניה, שם גילה אמנות נאו-מורית שעליה הוא התבסס. בתכנון החדש הוא שיחזר את חזית בית הכנסת בהיידנהיים, שנבנה ב--1854 על ידי אדוארד בורקליין. עם זאת, בשופן שאל גם השפעות אחרות, איטלקיות בעיקר. באשר לכיפה המרכזית המרשימה העומדת בראש הבניין, היא מתבססת על סגנון מזרחי יותר.

פרויקט גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1857 בשופן הגיש את התוכניות החדשות למועצת המדינה. בפברואר 1858 הציע האדריכל שני שינויים חשובים, הוספת מרפסת המשמשת ככניסה ראשית וחצי עיגול, בחלקו האחורי של הבניין. התכנון הזה העניק לבניין אוריינטציה המשווה אותו לכנסיות נוצריות דבר שהיה די נדיר בבניית בתי כנסת, בין השאר תוכנן אפסיס, בצורת חצי עיגול המאפיין כנסיות רומנסקיות.

הבימה שתוכננה בתחילה במרכז החדר וארון הקודש הוצבו באפסיס, בקצה המזרחי של המבנה. באשר לספסלים, הם סודרו כמו בכנסיות נוצריות.

בבית הכנסת תוכנן מספר מושבים הגדול בהרבה מסך החברים שהרכיבו את הקהילה באותה תקופה. ההשערה היא כי אימוץ הסגנון המאפיין כנסייה נבע מתכנון בו הקהילה תגדל ובית הכנסת לא יוכל להכיל אותה בתכנון מסורתי יותר, כלומר מסיבות טכניות בלבד.

בניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות העפר הראשונות החלו בדצמבר 1857 והמבנה נבנה לאורך 1858. מינואר 1859 החלה העבודה על קישוט ועיצוב פנים. עבור הרהיטים, השתמשו בבעלי מלאכה מקומיים, בעוד שחפצי הקודש הגיעו מליון בצרפת. עבור ציורי הקיר הוזמן ז'אן ז'אק דריאז, שצייר בקונסרבטוריון המוזיקה ובביתן המורי של וילה ברתולוני. הוא צייר שמים זרועי כוכבים על קמרון בית הכנסת וקיבל השראה מהאלהמברה בגרנדה לקישוט האפריז והתליונים . אם לטון הכללי יש אווירה מזרחית, הקשת הממוקמת באפסיס מזכירה סגנון שהוא נאו-רומנסקי, עם הקשתות החצי-מעגליות שלו - קשתות מפותלות הנשענות על עמודים שמעליהם כותרות עלווה.

כיפה ושמי הכוכבים שלה
אחד מארבעת התליונים מתחת לכיפה
קשת קדושה באפסיס

העבודה הסתיימה ביוני 1859. ב-1 ביולי 1859 נחנך בית הכנסת בנוכחות הרשויות העירוניות. עלויות הקמת הבניין, שהוערכו תחילה ב-45 000 פרנק, הסתכמו בסופו של דבר ב-74 000 פרנק, סכום גבוה יחסית לתקופה, אשר שולם במשך מספר שנים על ידי בני הקהילה. למעשה, רק 21 משפחות הגיבו בחיוב למנוי הראשוני, שאיפשר לגייס סכום של כ-15 000 פרנק.

שיפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הגדול של ז'נבה עבר מספר שיפוצים במהלך ההיסטוריה שלו. ב--1906 כבר היה צורך בשיקום גדול בעיקר של המתקנים הפנימיים: חימום, חשמל, פרקט וצבעים. עם זאת, גם המעטפה החיצונית עברה שינויים וגם העוגב הוחלף. בשנת 1936 נעשה שיפוץ נוסף של החזית והפנים. בשנת 1955 בוצע שיפוץ נוסף במהלכו הכיפה הגדולה שוחזרה אך, באופן מוזר, נעלמו ארבע הכיפות הקטנות המכסות את המגדלים המעוטרים.

בשנת 1979 הוצמד חלק חדש לאפסיס של בית הכנסת, שאיפשר ליצור חדר עצמאי לקבלת פנים אך גם לחגיגת חג הסוכות. הגג של חדר זה ניתן להסרה, ובכך מאפשר פתח לשמים.

בשנת 1990 התמקדו העבודות באיטום הכיפה הגדולה, אך רק בשנת 1996 בוצעו עבודות שיקום גדולות בבניין כולו. גם בית הכנסת, שעבר שינויים רבים מאז הקמתו, סבל לא מעט מפגעי הזמן. מלבד העבודה שנועדה לעשות מודרניזציה למבנה הפנימי, עלה הרעיון לשחזר את המראה שלו, ואת הפאר הקודם שלו. האפריזים המעוטרים שוחזרו, וכך גם ארבע הכיפות הקטנות על ארבעת המגדלים. בפנים, ציורי הקיר ושאר העיצובים הדקורטיביים שוחזרו במלואם. במקביל, העוגב הגדול פורק ונתרם למוזיאון העוגב השווייצרי ברוש שבקנטון וו. מתאריך זה שינה בית הכנסת הגדול של ז'נבה את שמו והפך ל"בית הכנסת בית יעקב".

בשנת 2008 בוצעו עבודות גדולות לבניית חדר רב תכליתי חדש. חדר הקבלה הישן נהרס ובוצעו עבודות חפירה לבניית חלל זה, שחלק גדול ממנו נמצא ממש מתחת לבית הכנסת. לחלק החיצוני של קונסטרוקציה זו, הרחבה של בית הכנסת, גג זכוכית, המורכב על מבנה מתכת, הנפתח לכיוון השמים הודות למנגנון חשמלי. חדר חדש זה נחנך לרגל חגיגת ה-150 שנה לבית הכנסת בשנת 2009.

בית הכנסת כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת בית-יעקב, שסווג כאנדרטה היסטורית בשנת 1989, הוא כיום חלק בלתי נפרד מהמורשת האדריכלית וההיסטורית של העיר ז'נבה. בית הכנסת מיועד בעיקרו לפעילויות הדתיות של הקהילה היהודית של ז'נבה (CIG), הוא פתוח לביקורים של הציבור במועדים שונים.

בנוסף, לאורך כל השנה מאורגנים סיורים מודרכים או שניתן לקבוע אותם דרך מחלקת תרבות CIG.