בית ארון מתים
בית ארון מתים (coffin house) הוא מונח ויקטוריאני שתיאר את אחד המקלטים הראשונים שנוצרו עבור חסרי בית, תושבי מרכז לונדון. המקלט הופעל על ידי צבא הישע בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים כדי לספק פתרון לילי וסיוע לחסרי הבית במזג האוויר הקר של לונדון.
צבא הישע הפעיל מקלטים נוספים לחסרי בית באזור. מקלטים אלה גבו מחסרי הבית מחיר נמוך אשר השתנה בהתאם לטיב השירות הלילי שהוצע להם. המחיר הנמוך ביותר היה פני אחד, בעבורו חסר הבית קיבל אוכל והוא הורשה לשבת על ספסל כל הלילה, אך לא הורשה לישון בישיבה, אן לישון כלל. תמורת פני נוסף, חסר הבית הורשה לישון אך לא בישיבה כי אם שעון על חבל עבה בשורה עם כמה חסרי בית אחרים (מכאן האגדה האורבנית שכך נולד המושג האנגאובר[1]). פתרון משונה זה הוזכר על ידי כמה סופרים כגון אונורה דה בלזק בספרו "הקמע, עור היחמור" [2] משנת 1831, ב-1903 ג׳ק לונדון הזכיר את הנושא בספרו "שוכני התהום" ואפילו ג'ורג' אורוול שנים מאוחר יותר (1933) תיעד זאת בספרו דפוק וזרוק בפריז ובלונדון.
בעבור ארבעה פני ניתנה לחסר הבית שמיכה גסה והוא הורשה לשכב על גבו ולישון בתוך תיבת עץ המזכירה בצורתה ארון מתים. היחוד במקלט מסוג זה היה טמון במחיר הזול (ביחס לאותה תקופה) שעדיין אפשר ללקוחותיו לשכב על הגב ולישון. צבא הישע הציע גם מקלטים המאפשרים לחסרי הבית לישון על מיטה אך במחיר גבוה בהרבה.
בהשוואה לפתרונות הלנה עכשוויים לחסרי בית, מקלטים מסוג זה נחשבים כאכזריים. עם זאת באותה התקופה היוזמה נחשבה כזולה ובעלת חמלה בניסיון להתמודד עם הבעיה החדשה יחסית של מחוסרי בית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקמיע (עור היחמור), (La Peau de chagrin, 1831) - בתרגום מנשה לוין, הוצאת עם עובד 1964
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המושג Hangover, באתר worldwidewords
- ^ הקמע (עור היחמור)