בישופות שטרסבורג
| |||
 | |||
| גאוגרפיה | |||
|---|---|---|---|
| יבשת |
אירופה  | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
982 | ||
| תאריכי פירוק |
1803 | ||
| ישות קודמת |
 דוכסות שוואביה | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת צרפת  מרקיזות באדן | ||
  | |||
.svg)
הנסיכות-בישופות של שטרסבורג (בגרמנית: Fürstbistum Straßburg; באלזסית: Fìrschtbischofsìtz Strossburi(g)) הייתה נסיכות כנסייתית של האימפריה הרומית הקדושה מהמאה ה-13 עד 1803.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבישופות נוסדה במאה ה-4 לספירה והוכרה כנסיכות כנסייתית במאה ה-10 עם הבישוף Erkanbaldo. אולם כבר בתקופה הפוסט-רומית, הבישופות שטרסבורג הייתה מועדפת במיוחד על ידי המרובינגים אשר תרמו תרומות גדולות לכנסייה המקומית בתנאי שהיא שלחה נזירים לחלק מהיער השחור בשליחות מיסיונרית. הנכסים הראשונים שהוכרו כחלק ממדינת שטרסבורג היו Vallée de la Bruche, Rufach ו-Ettenheim.
בין 1223 ל-1260 הבישופים ברטהולד הראשון מטק והיינריך השלישי משטאהלק הרחיבו במידה ניכרת את השטח החילוני הכפוף לנסיכות האפיסקופלית, והצליחו לספח כמה ערים קיסריות באזור אורטנאו בין לנדאו לאגם ביאן, מה שהעניק תנופה רבה לעיר אטנהיים. בשנת 1262, לאחר מאבק עם הבישוף וולטר מירולדסק, הושג באופן סופי שטחה של העיר שטרסבורג, אשר הפכה אפוא לצמיתות לבירה החדשה של הנסיכות. משנת 1359, כהכרה בשטחים שנרכשו, נשאו הבישופים של שטרסבורג גם את התואר של רוזני אלזס. באמצע המאה ה-14 שטח הנסיכות השתרע על פני 1400 קמ"ר עם כ-300 כפרים. משנת 1444 החזיקו הבישופים מקום מגורים קבוע בעיקר בעיר סאברן שם הייתה טירה בבעלות הנסיכים-הבישופים בה ניהלו חיים כאריסטוקרטים של אותה תקופה.
בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית הייתה העיר שטרסבורג אחד ממרכזי הפרוטסטנטיות. מרד האיכרים של 1525 התרחש גם בבישופות ודוכא בדם הודות לצעדים הכבדים שנקט הבישוף יוהאן הרביעי ממנדרשייד-בלנקנהיים ועל ידי מועצת הקתדרלה נגד הפרוטסטנטים. לאחר מותו של הבישוף, המחלוקות בין קתולים לפרוטסטנטים פרצו מחדש אפילו בתוך מועצת הבישופות עצמה. המאבק הסתיים בקיפאון, אך עלה לנסיכות בזיכיון של רנכטל לווירטמברג כדי לשלם את ההוצאות הנדרשות.
במהלך סוף המאה ה-17, רוב שטחה סופח לצרפת; היא כללה את השטחים בגדה השמאלית של הריין, סביב הערים סאברן, מולצהיים, בנפלד, Dachstein, Dambach, Dossenheim-Kochersberg, Erstein, קסטנבולץ, ריינאו, ו-Mundat (המורכבת מ-Rouffach, Soultz ו-אגיסהיים). הסיפוחים הוכרו על ידי האימפריה הרומית הקדושה בהסכם רייסווייק משנת 1697. נותר רק החלק של המדינה שהיה ממזרח לנהר הריין; הוא כלל אזורים סביב הערים אוברקירך, אטנהיים ואופנאו. שטח זה נמסר לבאדן ב-1803.
