ביניטריות
ביניטריות היא תפיסה תאולוגית הקובעת שיש שתי ישויות אלוהיות, אל ראשי ואל משני.
האמונה הביניטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת העתיקה המאוחרת רווחה אמונה ביניטרית שהאמינה באל עליון ובמשנהו שהוא בורא עולם, שנקרא דמיורגוס. אמונות כאלו נמצאו בקרב יהודים, יהודים-נוצרים, נוצרים, פאגנים, שומרונים, גנוסטיקאים, מנדעים, ומאניכאים[1].
פילון האלכסנדרוני בהשפעת אפלטון, מציג עמדה ביניטרית שמטרתה לנתק את האל העליון מהעיסוק בחומר. מרקיון מציג עמדה ביניטרית אחרת, "ביניטריות אנטגוניסטית", שבה האל העליון מנותק מהבריאה. על פי המרקיוניזם, הולנטיניזם ועוד תורות גנוסטיות, מזוהה בורא העולם עם האל היהודי, האל שציווה את התורה ליהודים. הם מתארים אותו כאל רודף צדק, קשוח ונקמן, ניגוד של האל הראשי, האל של הנצרות, אל חנון ורחום, אל שמהותו אהבה.
מקורות גנוסטיים רבים מתארים את דמיורגוס כמי שעבר דמוניזציה והפך לכוח נחות, רע, ויהיר שאינו מכיר בקיומו של האל העליון הנסתר. לפי מקורות אלו, האל הנסתר מוכר רק על ידי יחידי סגולה שזכו ל"גנוסיס", ידיעת הסוד, ושאר בני האדם, ובמיוחד היהודים, עובדים את האלוהות השלילית, בורא העולם[2].
ההתנגדות לביניטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרגא בר און ויקיר פז טוענים שדרישת המשנה: "האומר ... מודים מודים, משתקין אותו"[3] יוצאת נגד גישות ביניטריות. לטענתם, גם תפילת עלינו לשבח נכתב נגד אמונות ביניטריות.
בנצרות, אחד המתנגדים הראשיים לביניטריות היה אפיפניוס מסלמיס שכתב נגד ההבדלה בין אדון הכל לבורא העולם וטען שהם אל אחד[4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שרגא בר און ויקיר פז, אדון הכול ויוצר בראשית: "עלינו לשבח" כתפילה אנטי־ביניטרית, מדעי היהדות 52 (תשע"ז), עמ' 28
- ^ שרגא בר און ויקיר פז, אדון הכול ויוצר בראשית: "עלינו לשבח" כתפילה אנטי־ביניטרית, מדעי היהדות 52 (תשע"ז), עמ' 30
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ה', משנה ג'
- ^ שרגא בר און ויקיר פז, אדון הכול ויוצר בראשית: "עלינו לשבח" כתפילה אנטי־ביניטרית, מדעי היהדות 52 (תשע"ז), עמ' 31