ביאלובייז'ה

**ביאלובייז'ה**
**Białowieża**
	סמל ביאלובייז'ה סמל ביאלובייז'ה
מדינה	פולין
פרובינציה	פודלסיה
מחוז	היינווקה
תאריך ייסוד	המאה ה-19
גובה	163 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,620 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	52°42′14″N 23°51′09″E / 52.703888888889°N 23.8525°E
אזור זמן	UTC +1
	www.bialowieza.biaman.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי ביאלובייז'ה

ביאלובייז'ה (בפולנית: Białowieża‏ [bʲawɔˈvʲɛʐa]; באוקראינית: Біловежа; בבלארוסית: 'Белавежа, בליטאית: Bialovieža) היא עיירה בת 1,830 תושבים (נכון למרץ 2011) בפרובינציה פודלסיה שבפולין, על נהר הנרווקה (אנ'), במרכז אזור הפארק הלאומי ויער ביאלובייסקה. בעבר התקיימה בעיירה קהילה יהודית משמעותית, וערב מלחמת העולם השנייה והשואה ישבו בה 550 יהודים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות בביאלובייז'ה הייתה בארמון ציד קטן שנבנה במאה ה-17 עבור מלכי פולין. הכפר התפתח במקום רק לקראת סוף המאה ה-19, אז חיברה מסילת ברזל בינו לבין היינווקה הסמוכה, והדבר אפשר הקמת תעשייה קלה של ענף העץ, כמו מנסרות שהוקמו במקום והובילו להתפתחותו.

תעשיית העץ של ביאלובייז'ה נוצלה בימי מלחמת העולם הראשונה בידי הגרמנים. לאחר המלחמה זכתה חברה בריטית בשם "סנצ'ורי" בזיכיון על יערות האזור והעסיקה אלפי פועלים בביאלובייז'ה ובהיינווקה. תעשייה זו הולאמה בידי השלטונות הפולנים ב-1929.

הנאצים כבשו את ביאלובייז'ה ב-1939, אך מסרו אותה לידי ברית המועצות בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, וחזרו וכבשו אותה רק כעבור שנה ותשעה חודשים, ביוני 1941. העיירה הייתה תחת כיבוש גרמני עד השחרור בידי הצבא האדום בקיץ 1944.

יהודי ביאלובייז'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בביאלובייז'ה שראשיתה בתחילת המאה ה-19, גדלה משמעותית עם הפריחה שידע האזור בעקבות כניסת הזכיינית הבריטית סנצ'ורי לתעשיית העץ המקומית לאחר מלחמת העולם הראשונה. היהודים התגוררו ברחוב אחד בבתי עץ ואף הקימו בית כנסת. בשנות ה-20 של המאה ה-20 כבר העסיקה הקהילה המקומית רב משלה, הרב אליעזר פופקא חתנו של הרב יעקב משה ספיר. בהמשך כיהן הרב פופקא כרבה של וליז' וכרב קהילה בפילדלפיה, בנו הוא הרב ברוך אהרן פופקו.

במהלך הכיבוש הגרמני הראשוני של העיירה בספטמבר 1939 נהרג יהודי אחד מתושבי המקום, אך רבים אחרים הותקפו באלימות גם בידי מקומיים פולנים אנטישמיים.

הכיבוש הסובייטי, החזיר רבים מיהודי המקום לתעשיית העץ שהפכה קואופרטיבית, וילדי המקום למדו בבית ספר מיוחד שהוקם בידי השלטונות ושפת הלימוד בו הייתה יידיש.

עם הכיבוש הגרמני (סוף יוני - תחילת יולי 1941), הופרדו 77 גברים ונערים לעבודות כפייה, ויתר יהודי העיירה נרצחו בירי ביער סמוך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל גרוסבאום-פסטרנק, "ביאלובייז'ה", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 139–140.