בורגנות זעירה
בורגנות זעירה (בצרפתית: Petite bourgeoisie) היא מושג צרפתי שמתייחס למעמד חברתי שמורכב מאיכרים חצי-עצמאיים ומסוחרים קטנים, אשר מצבם הפוליטי–כלכלי שלהם בזמני יציבות נקבע בהתאם למעמד הבורגנים הגבוה.
המושג הוא פוליטי–כלכלי, ומתייחס למטריאליזם היסטורי. מקורו בתת-שכבה של מעמד הביניים במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. באמצע המאה, הכלכלן הגרמני קרל מרקס ואחרים השתמשו במונח כדי לתאר את השכבה הכלכלית-חברתית בבורגנות שמורכבת מבעלי חנויות קטנות ובעלי מלאכה עצמאיים[1][2][3].
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבורגנות הזעירה נבדלת מבחינה כלכלית מהמעמד הפועלים (פרולטריון) ומשכבות המובטלים, שמסתמכות על מכירת כוח העבודה שלהן לצורך הישרדות. היא נבדלת גם מהבורגנות הגבוהה של המעמד הקפיטליסטי, שמחזיקה באמצעי הייצור ובכך יכולה לקנות את כוח העבודה של השכבות הנמוכות יותר. למרות שחברי הבורגנות הזעירה יכולים לקנות עבודה של אחרים, הם בדרך כלל עובדים לצד העובדים שלהם.
הבורגנות הזעירה אינה מוגדרת בפני עצמה בכתבי מרקס, אלא רק באמצעות המילים "קפיטליסטים קטנים יותר" במניפסט הקומוניסטי.
בפשיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה היסטורית, מרקס חזה שהבורגנות הזעירה תפסיד במהלך ההתפתחות הכלכלית. עקב כך, הניח ר. ג'יי. ב. בוסוורת'(אנ'), היסטוריון אוסטרלי, שהיא תהפוך לעמוד התווך של הפשיזם, שייצג באופן פוליטי את התגובה לאובדן הכוח הבלתי נמנע שלהם לבורגנות העילית[4].
וילהלם רייך, פסיכיאטר, הדגיש גם הוא את התמיכה של מעמד הבורגנות הזעירה בעליית הפשיזם בגרמניה. הוא טען שמעמד הביניים היה חממה לתגובה הפוליטית הזו בשל הסתמכותו על המשפחה הפטריארכלית (לפי רייך, עסקים קטנים הם לעיתים קרובות מבוססים בדרך כלל על משפחות שמונהגות על ידי האב), וכי דיכוי מיני עומד בבסיס הגישה הזו[5].
טענות אלה הופרכו על ידי ההיסטוריון ריצ'רד פייפס, שהוכיח כי במקרה של המפלגה הנאצית, עד סוף שנות ה-20 הצטרפו אליה בעיקר פועלים, שהיוו הקבוצה הגדולה ביותר במפלגה עד 1934[6].
התייחסות אומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרן קירקגור, פילוסוף דני, כתב כי "הבורגן הזעיר הוא חסר רוח... נטול דמיון, כפי שהוא חי תמיד, הוא חי בתוך מסלול מסוים של חוויות טריוויאליות לגבי איך דברים מתרחשים, מה אפשרי, מה קורה בדרך כלל. לא משנה אם הוא ברמן או ראש ממשלה, זו הדרך בה הבורגנים הזעירים איבדו את עצמם ואת אלוהים". לדבריו, הבורגנות הזעירה הדגימה ריקנות רוחנית שמקורה בשימת דגש על החומרי ולא על הפנימיות. עם זאת, דבריו של קירקגור מסתמך פחות על ניתוח מעמדי ויותר על תפיסת עולם שהייתה רווחת בקרב סביבתו.
למרות שהיו תיאורים רבים של הבורגנות הזעירה בספרות ובקריקטורות, שהתבססו על הדימוי שלה במעשיות, המציאות של הבורגנים הזעירים הייתה מורכבת יותר[7]. למרות זאת, הסופרים עסקו במוסר של הבורגנות הזעירה ודאגו להציג את המעמד הזה כלא רצוי. מאוחר יותר, ברטולט ברכט, שעסק בנאציזם ובמרקסיזם, התעסק בחקר התודעה של הבורגנות הזעירה, שהוצגה שוב ושוב בעבודותיו (אחת מהן נקראה אפילו "שבעת החטאים הקטלניים של הבורגנות הזעירה").
בספרו "Two Cheers for Anarchism: Six Easy Pieces on Autonomy, Dignity, and Meaningful Work and Play", הקדיש הסופר ג'יימס סקוט פרק לתיאור מאפייני הבורגנות הזעירה. ראשית, הוא הצביע על הבוז שרחשו המרקסיסטים למעמד זה, בשל העמימות בדבר הנטייה הפוליטית של חבריו. עוד הוא ציין כי עמדה זו של זלזול שכיחה בקרב הסוציאליסטים והקפיטליסטים כאחד, בשל הקושי לפקח על מעמד זה. הקושי נובע מאופי פעילותו של המעמד הזה, שמורכבת ממגוון תחומים. הוא ציין שהבורגנות הזעירה התקיימה לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, וקבע כי מי שאינו חלק מהמעמד הזה ביקש במידת מה להפוך לבעל נכס קטן, בשל האוטונומיה שהדבר מעניק לו. כמו כן, הרצון לשמור ולשקם אדמות אבודות היה המוטיב של רוב תנועות ההמונים השוויוניות. הוא טען כי לבורגנות הזעירה תפקיד הכרחי בכל הנוגע לחדשנות והמצאות, דוגמת סטארט-אפים קטנים שנרכשים על ידי חברות גדולות יותר. בנוסף, ציין כי בעלי חנויות קטנות מספקים שירותים חברתיים שונים ללא תשלום, דוגמת:
”עבודה סוציאלית לא פורמלית, ביטחון הציבור, ההנאה האסתטית מרחוב מעניין, מגוון גדול של חוויות חברתיות ושירותים מותאמים אישית, רשתות היכרות, חדשות ורכילות לא פורמליות, אבן בניין של הסולידריות החברתית והעשייה הציבורית, וכן (במקרה של איכרים זעירים) ניהול טוב של השטח”.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס סקוט, Two Cheers for Anarchism: Six Easy Pieces on Autonomy, Dignity, and Meaningful Work and Play, פרינסטון: אוניברסיטת פרינסטון, 2014, ISBN 9780691161037
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Marx, Karl; Engels, Friedrich. "1: Bourgeois and Proletarians". The Communist Manifesto. ארכיון מ-27 בינואר 2018. נבדק ב-6 במרץ 2013 – via Marxists Internet Archive.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Petite bourgeoisie". Encyclopaedia of Marxism. ארכיון מ-13 בנובמבר 2012. נבדק ב-6 במרץ 2013 – via Marxists Internet Archive.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ "Petite bourgeoisie". Oxford Reference. ארכיון מ-25 במאי 2021. נבדק ב-25 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bosworth, R. J. B. (2006). Mussolini's Italy: Life Under the Dictatorship, 1915-1945. Penguin Books. p. 134. ISBN 1-59420-078-5.
- ^ Reich, Wilhelm (1930–1933). The Mass Psychology of Fascism. נבדק ב-13 ביוני 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Pipes, Richard. Russia under the Bolshevik Regime 1919–1924. Harvell Press. p. 261. ISBN 978-1860463389.
- ^ Crossick, Geoffrey; Gerhardt-Haupt, Heinz (1995). The Petite Bourgeoisie in Europe, 1780–1914: Enterprise, Family and Independence. Routledge. ISBN 9781138154339.
