בואו נפתח את זה
| סוגה | דוקומנטרי |
|---|---|
| יוצרים | טלי גורן בשיתוף ד"ר איריס רייצס |
| כותבים | אמיר פלדמן, יוני כהן, רם לנדס |
| מנחים | ד"ר איריס רייצס וחנן שניר |
| משתתפים | סופי בכר, דרור ברוך, רונן טל, צביקה יבניאלי, עמית לבון חיים, ורד שוורץ, איריס שופמן, מיכל שושן |
| ארץ מקור |
 ישראל |
| שפות | עברית |
| מספר עונות | 1 |
| מספר פרקים | 6 |
| הפקה | |
| מפיק | רם לנדס |
| חברת הפקה | קודה תקשורת |
| עורכים | יוני כהן |
| צלמים | תומר שטיינברג |
| אורך פרק | 46-47 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | שידורי קשת, ערוץ 2 |
| תקופת שידור מקורית | 2008–הווה |
בואו נפתח את זה היא סדרת דוקו פסיכולוגית ישראלית בת 6 פרקים, שיצרה טלי גורן[1] בשיתוף עם ד"ר איריס רייצס, הופקה על ידי קודה תקשורת שבבעלות רם לנדס, ושודרה במסגרת שידורי קשת בערוץ 2 בשנת 2008[2].
סקירת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה מתעדת שמונה אנשים – ארבע נשים וארבעה גברים בגילאי 30−55 – שנחשפים מול המצלמה בטיפול קבוצתי, בהנחייתם של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר איריס רייצס וחנן שניר, פסיכודרמטיסט ובמאי הבית של התיאטרון הלאומי "הבימה" לשעבר.
המסגרת בה מתועדים המשתתפים היא סדנה טיפולית שנמשכת שלושה ימים (72 שעות) ומשלבת טיפול קבוצתי דינאמי ופסיכודרמה, וכן פעילויות חברתיות שונות ללא המנחים, מחוץ למרחב הקבוצתי הטיפולי. המשתתפים נפגשים במטרה לגעת במקומות כואבים ובשאלות פתוחות העוסקות באופן ישיר או עקיף בקשרים בחייהם. מהות התהליך בסדנה: לנסות לקלף את המעטה החיצוני של כל אחד מהמשתתפים ולהתנקות מה"מסכות" – עד לנקודת השבירה בה נבחנים החיים מחדש[3].
הסדרה שודרה בימים ראשון עד שלישי, במשך שבועיים רצופים, במטרה להעביר את תחושת האינטנסיביות של הטיפול וליצור רצף נכון ואותנטי בתהליך עבור הצופים בבית. המשתתפים תועדו במסך "מלוכלך" עם מצלמות בפריים, ללא איפור וללא סטיילינג.
"בואו נפתח את זה" הייתה לאחת מתוכניות הטלוויזיה הישראליות הראשונות ששמו במוקד את הטיפול הפסיכולוגי בז'אנר שאינו דרמה והפכו את המצלמה לכלי תרפויטי. אחריה הגיעו סדרות דוקו ודוקו-ריאליטי נוספות, בהן "לאהוב את אנה" ו"חתונה ממבט ראשון"[3].
יורם זק, ששימש בתקופת השידור כמנהל התחום הדוקומנטרי בקשת, אמר על הסדרה כי היא "מביאה למסך אנשים הנמצאים בצמתים אישיים בחייהם. החשיפה עבורם הייתה חלק מהעניין אך המהות: רצון כנה לשנות דברים בחייהם. יוצרת הסדרה, טלי גורן, הצליחה להביא למסך מסמך אותנטי שמצליח לגעת, לרגש ולאפשר לצופים למצוא נקודות ממשק לאירועים בחייהם שלהם. ההחלטה על שיבוץ עוקב של הסדרה יום אחר יום נבעה מהרצון לשמר ככל האפשר את החוויה האינטנסיבית שעברו הגיבורים".
טלי גורן, יוצרת הסדרה, היא מנהלת בעולם התקשורת הישראלי[4][5].
ד"ר איריס רייצס התראיינה על החלטתה להנחות את הסדנה והסדרה: "המסר הוא שהיום פסיכולוגיה נעשית כתהליך אחראי, ושלכולנו יש מקום שהוא קצת פצע שאפשר להתבונן בו ושאפשר לפתוח אותו וזה לא הופך אותנו לאנשים מוזרים וביזאריים". עוד הוסיפה כי "לאנשים יש צורך להיחשף. כמו סוג של כאב שדווקא כשכל העולם יראה אותו, הוא מקבל איזושהי לגיטימציה. ואז, דווקא הנראות יוצרת תהליך של ריפוי"[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביקורות והמלצות צפייה
- מיה אבידן, בטטות כורסה: המלצות צפייה, באתר nrg, 13 באפריל 2008
- רותה קופפר, עשרה דברים לראות הערב, באתר הארץ, 13 באפריל 2008
- אורי קליין, הארץ, מה זה אותנטי?, באתר הארץ, 14 באפריל 2008
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לי-אור אברבך, טלי גורן סמנכ"לית רגולציה ותקשורת שיווקית בקשת, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2010
- ^ יעל גאוני, מפרמטות, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2008
- ^ 1 2 רותה קופפר, סוף עידן ההדחקה, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
- ^ לי-אור אברבך, טלי גורן: "קיימת אשליה בשוק לגבי עוצמתו וחוזקו של ערוץ 2", באתר גלובס, 10 במרץ 2010
- ^ מיכל גלנטי, הלאונג' קשת רואה רחוק, באתר מעריב אונליין, 2 בדצמבר 2018
- ^ מירב קריסטל, בואו לא, באתר ynet, 22 באפריל 2008