בהאמה סריניוואסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהאמה סריניוואסן
bhama srinivasan
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 2 באפריל 1935 (בת 89)
הודוהודו צ'נאי, הודו
ענף מדעי תורת הקבוצות
מקום מגורים שיקגו, ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט גיימס אנכסנדר גרין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט John Enyang, Eva Zabric, Julianne Rainbolt, Venketranman Ganesan, Hossein Andikfar עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית האיגוד לנשים במתמטיקה (2018)
  • עמית האגודה האמריקאית למתמטיקה (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
/http://homepages.math.uic.edu/~srinivas
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בהאמה סריניוואסן (באנגלית: Bhama Srinivasan; נולדה ב-2 באפריל 1935) היא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו המוכרת בעיקר בשל מחקרה בתחום ההצגה של קבוצות סופיות. היא עשתה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת מנצ'סטר, ואת המחקר שלה באוניברסיטת קולומביה הבריטית ובמכון למחקר מתקדם בפרינסטון. בין תפקידיה האחרים הם מרצה באוניברסיטת קלארק ובאוניברסיטת קיל ונשיאת האיגוד לנשים במתמטיקה בשנים 1981–1983. ב-1990 העבירה הרצאת "נתר" שהיא סדרת הרצאות על תחום המחקר שלה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סריניוואסן נולדה ב-1935 בעיר מדראס (כיום צ'נאי) שבהודו. היא בתם הבכורה של אינדירה ו-ו"ק רנגסוואמי. אביה נסע לאנגליה על מנת להשלים לימודי תואר שני באוניברסיטת אוקספורד. הוא חזר להודו ב-1933 ולאחר שנה, הוא ואמה התחתנו. הם הביאו לעולם את בהאמה הבכורה, ואת אחיותיה הקטנות ויג'י ופרבהא. היא גדלה במשפחה אותה מתארת בתור "ליברלית ומתקדמת, שבה השכלה וספרים נלקחו כמובן מאליו". קרובי משפחה רבים שלה למדו ועבדו באוניברסיטאות שונות ברחבי העולם והיא למדה אנגלית כשפה שנייה בתור ילדה, וגדלה כדו-לשונית. היא הייתה בתיכון לבנות בלבד, ומתמטיקה הייתה המקצוע המועדף עליה מאז ומתמיד.[1]

את התואר הראשון שלה במתמטיקה עשתה במכללה במדראס. המכללה הייתה מכללה משותפת לנשים ולגברים, והיא לא עמדה בציפיותיה של סריניוואסן שמצאה את המכללה מאכזבת ולא מעוררת השראה. לטענתה, תוכנית הלימודים הייתה מיושנת והספרים היו אותם ספרים שנעשה בהם שימוש באנגליה 30 שנה קודם לכן. כשסיימה את התואר הראשון שלה, הלכה ללימודי תואר שני במתמטיקה באוניברסיטת מדראס. לעומת המכללה, הלימודים באוניברסיטה משכו את סריניוואסן, והיא הייתה מאוד מרוצה מהיכולת שלה ללמוד מידע מתמטי עדכני. למרות ההתלהבות הרבה שלה מהמקצוע ומחומר הלימוד, היא לא חשבה שתחקור בעתיד את התחום, היא אף לא חשבה שתעסוק בקריירה רצינית במתמטיקה.[1]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סריניוואסן התחתנה לאחר סיום התואר השני שלה עם מהנדס מכונות. הם עברו למנצ'סטר כדי לקדם את העבודה שלו, והוא תמך בה כשהחליטה לעסוק במתמטיקה באופן מקצועי. הם התגרשו בשנת 1970.[1]

דוקטורט וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סריניוואסן למדה לדוקטורט באוניברסיטת מנצס'טר, והשלימה את לימודיה בשנת 1960. נושא המחקר שלה היה הצגות מודולריות של קבוצות סופיות. לאחר מכן היא לימדה באוניברסיטת קיל שבאנגליה. ב-1965 עשתה את הפוסט דוקטורט שלה באוניברסיטת קולומביה הבריטית, ולימדה לסירוגין באוניברסיטת מדראס, במכון למתמטיקה רמאנוג'אן.

בשנת 1970 היא הגיעה לארצות הברית ולימדה באוניברסיטת קלארק במסצ'וסטס. בין השנים 1976–1977 היא עבדה במכון למחקר מתקדם בפרינסטון. היא הפכה לאזרחית אמריקאית באופן רשמי באותה שנה. ב-1979 מונתה לפרופסור באוניברסיטת אילינוי בשיקגו.[2]

סריניוואסן כיהנה כנשיאת האיגוד לנשים במתמטיקה בין השנים 1981–1983. היא מונתה לחברה במכון למחקר מדעי המתמטיקה בשנת 1990. היא הייתה פרופסורית אורחת באקול נורמל סופרייר בפריז, אוניברסיטת אסן בגרמניה, באוניברסיטת סידני באוסטרליה, ובאוניברסיטת המדע בטוקיו. היא ערכה מאמרים בעלונים שונים של האגודה האמריקאית למתמטיקה (AMS) מ-1980 עד 1994.[2]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סריניוואסן מתמחה בחקר תורת הייצוג של קבוצות סופיות. המבנה של קבוצה סופית מופשטת הוא מבנה קשה להבנה. הואיל וכך, מנסים לייצג אותה על ידי קבוצת מטריצות על פני תחום כלשהו. סריניוואסן עבדה עם קבוצות סופיות קלאסיות וחקרה את ההצגות המודולריות שלהן. עבודתה יחד עם עמיתיה למחקר הובילה להמשך מחקר במקומות שונים אחרים וגם ליישום חלק מממצאיה בתחום הפיזיקה.[3]

הרצאת ה"נתר" של סריניוואסן התמקדה בתאוריית ההצגה של קבוצות סופיות. נושא זה היה תחום המחקר העיקרי שלה. בהרצאה שלה, היא דיברה על שיטות גאומטריות שונות להגדרת קבוצות, ותיארה איך הן נכנסו לתורת הקבוצות. היא גם דנה על מספר תוצאות שצמחו מהגישה הזאת ודיברה על מחקרים קודמים שנעשו בתחום.[2]

בהרצאתה, היא מעלה לדיון את המאמר בניו יורק טיימס "האם אמת ויופי אינם מספיקים?": "ההשקפה שלי כלפי המתמטיקה לאורך השנים הייתה ש'אמת ויופי מספיקים'", היא אומרת, "למעשה, פעמים רבות הזכרתי לתלמידי כי ההישגים המתמטיים הטובים ביותר התרחשו כאשר לא נשאלה השאלה 'לשם מה?'". כשהיא מדברת על יישום הגילוי המחקרי שלה לפיזיקה היא אומרת "עם זאת, האינטראקציות היפות עם הפיזיקה שהתרחשו בשנים האחרונות השפיעו גם עליי". היא מוסיפה שהיא מתרגשת מאוד מהדבר.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]