בארני ביגארד
 | |
| לידה |
3 במרץ 1906 ניו אורלינס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1980 (בגיל 74) קלבר סיטי, ארצות הברית |
| שם לידה |
Leonard Albany Bigard |
| לאום |
Creoles of color |
| זרם באמנות |
הארלם רנסאנס |
| הושפע על ידי |
Lorenzo Tio |
  | |
אולבני לאון "בארני" ביגארד (באנגלית: Albany Leon "Barney" Bigard;[1] 3 במרץ 1906 – 27 ביוני 1980)[2] היה נגן קלרינט ג'אז אמריקאי שנודע בפעילותו בת 15 השנים עם דיוק אלינגטון. הוא גם ניגן סקסופון טנור.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביגארד נולד בניו אורלינס להורים קריאולים, אלכסנדר ועמנואלה ביגארד. היו לו שני אחים, אלכסנדר ג'וניור וסידני.[3] דודו, אמיל ביגארד, היה כנר ג'אז.[4] הוא למד בבתי ספר מקומיים ולמד מוזיקה וקלרינט עם לורנצו טיו (Tio).[5]
בתחילת שנות ה-20 עבר לשיקגו, שם עבד עם ג'ו "קינג" אוליבר ואחרים.[5] בתקופה זו, חלק גדול מההקלטות שלו, כולל עם נגן הקלרינט ג'וני דודס (Dodds), היו בסקסופון טנור, בו ניגן לעיתים קרובות בליריות רבה, כמו בסרט "Someday Sweetheart" של אוליבר.
בדצמבר 1927 הצטרף לתזמורתו של דיוק אלינגטון בניו יורק.[5] הוא ניגן עם אלינגטון עד 1942.[5] הם ניגנו בעיקר במועדון הכותנה עד 1931, ואז היו בסיבוב הופעות כמעט ללא הפסקה במשך יותר מעשור. הוא היה סולן הקלרינט הראשי, ובמקביל היה חלק מסקציית הסקסופון טנור בתזמורת של אלינגטון.[6]
לאחר שעזב את התזמורת של אלינגטון, עבר ללוס אנג'לס. הוא ניגן בפסקול עבור אולפני סרטים בהוליווד והיה לו תפקיד על המסך עם להקת כוכבים בראשותו של לואי ארמסטרונג בסרט ניו אורלינס (1947). הוא החל לעבוד עם להקתו של נגן הטרומבון קיד אורי בסוף שנות ה-40. מאוחר יותר עבד עם להקת ההופעות של ארמסטרונג, האול סטארס ואחרות.
ביגארד כתב אוטוביוגרפיה בשם עם לואי ודיוק. הוא קיבל קרדיט כמלחין או שותף להלחנה במספר קטעים.
ביגארד והג'אזופטרים (Jazzopaters)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגרסה הראשונה של השיר "Caravan" (לחן: חואן טיזול. לחן מאוחר יותר: דיוק אלינגטון) הוקלטה בהוליווד ב-18 בדצמבר 1936, ובוצעה כקטע אינסטרומנטלי על ידי בארני ביגארד והג'אזופטרס שלו. שני טייקים נרשמו ופורסמו. L-0373-2 הוא הטייק הנפוץ יותר. חברי הלהקה היו קוטי וויליאמס (חצוצרה), חואן טיזול (טרומבון), בארני ביגארד (קלרינט), הארי קארני (סקסופון בריטון), דיוק אלינגטון (פסנתר), בילי טיילור (בס) וסוני גריר (תופים). כולם היו חברים בתזמורת דיוק אלינגטון, שלעיתים קרובות יצאו ממנה נגנים להקליט בקבוצות קטנות. אלינגטון נכח בהקלטה, אך מנהיג הסשן היה ביגארד.
במסורת של הקמת להקות קטנות בהשתתפות הסולנים העיקריים, כפי שנהג אלינגטון, המשיך ביגארד להופיע תחת שמו שלו באולפני וראייטי ולאחר מכן באולפני ווקאליון (Vocalion Records) ו-OKeh עד 1940. כשאלינגטון חתם עם חברת ויקטור ב-1940, ביגארד (ונגנים אחרים של אלינגטון) הקליטו עבור Bluebird בלהקה תחת שמו של ביגארד. הוא ניגן עם תזמורת גלן מילר בלהיטים גדולים שלהם, כמו Moonlight Serenade, Little Brown Jug, ו-Tuxedo Junction. ביגארד היה חבר ב"אול סטארס" של לואי ארמסטרונג לפני ואחרי הצטרפותו של אדמונד הול. הוא מופיע עם הכוכבים בסרט סיפורו של גלן מילר (1954).
ביגארד הופיע עם לואי ארמסטרונג והכוכבים שלו עם ולמה מידלטון ששרה בקונצרט התשיעי של Cavalcade of Jazz שנערך בריגלי פילד בלוס אנג'לס. הקונצרט הופק על ידי ליאון הפלין האב ב-7 ביוני 1953. באותו היום הופיעו גם רוי בראון והתזמורת שלו, דון טוסטי ותזמורת הג'אז המקסיקנית שלו, ארל בוסטיק, נט קינג קול ושורטי רוג'רס והתזמורת שלו.[7][8]
לאחר מלחמת העולם השנייה, ביגרד הקליט תחת שמו, בין היתר עבור Signature Records, Rex Records, Black & White Records ו-Keynote Records בשנים 1944–1945. הוא הקליט אלבום עבור אולפני Liberty בשנת 1957 ואלבום עבור ווג רקורדס הצרפתי בשם "Barney Bigard - Cloud Luter Quintet" בשנת 1966. בשנת 1968 חברת דלמרק רקורדס ביקשה ממנו להגיע לשיקגו, שם השתתף בהקלטת "Bucket's Got A Hole In It" עם ארט הודס (Art Hodes).
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביגארד מת ב-27 ביוני 1980 בגיל 74 בקאלבר סיטי, קליפורניה[9] ונקבר בבית הקברות של הצלב הקדוש בעיר.[10]
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם ארט טייטום, ג'ו תומאס, ג'ורג'י אולד, ויק דיקנסון, רד קאלנדר, וילי סמית', זטי סינגלטון, ג'וני גוארניירי ואחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בארני ביגארד 1944-1945 (Classics Records, 1997)
עם ארט הודס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bucket's Got A Hole In It (דלמרק, הוקלט ב-1968 בשיקגו)
עם בני קרטר ובן ובסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- BBB ושות' (סווינגוויל, 1962)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- With Louis and The Duke (ISBN 978-0-333-40210-8) – Barney Bigard's autobiography
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Barney Bigard at Red Hot Jazz Archive
- Barney Bigard recordings at the Discography of American Historical Recordings.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bigard, Barney (1986). With Louis and the Duke. New York: Oxford University Press. pp. 6. ISBN 978-0-19-520494-0.
- ^ Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Encyclopedia of Popular Music (First ed.). Guinness Publishing. pp. 239/240. ISBN 0-85112-939-0.
- ^ Tucker, Mark; Ellington, Duke (1995). The Duke Ellington Reader (באנגלית). Oxford University Press. pp. 476-478. ISBN 9780195093919. נבדק ב-26 במרץ 2017.
Albany Leon Bigard.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Levin, Floyd (2000). Classic Jazz: A Personal View of the Music and the Musicians (באנגלית). University of California Press. pp. 151-152. ISBN 9780520213609. נבדק ב-26 במרץ 2017.
Barney Bigard
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Encyclopedia of Popular Music (First ed.). Guinness Publishing. pp. 239/240. ISBN 0-85112-939-0.
- ^ "Barney Bigard (1906-1980)". Red Hot Jazz Archive. 6 באפריל 2020. נבדק ב-6 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ “More Big Names in Cavalcade” Article Los Angeles Sentinel May 21, 1953.
- ^ “Satchmo Band Spice To Open Air Show” Article, Los Angeles Sentinel, May 28, 1953.
- ^ Yanow, Scott. Swing (באנגלית). Hal Leonard Corporation. p. 166. ISBN 9781617744761. נבדק ב-26 במרץ 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Santa Cruz Sentinel". California Digital Newspaper Collection. 27 ביוני 1980.
{{cite web}}: (עזרה)