באולם מלך ההר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
"בארמון מלך ההרים" מבוצע על ידי התזמורת הסימפונית הלאומית של צ'כיה

"בְּאוּלָם מֶלֶךְ הָהָר" (באנגלית: In the Hall of the Mountain King, בנורווגית: I Dovregubbens hall) הוא קטע מוזיקה קלאסית שהלחין אדוורד גריג בשנת 1875 כמוזיקה לסצנה השישית של המערכה שנייה במחזה "פר גינט" של המחזאי הנורווגי הנריק איבסן. המוזיקה המיוחדת והקלה לזיהוי סייעה לקטע המוזיקלי להשיג מעמד מיוחד בתרבות הפופולרית, שם עוצב על ידי אמנים רבים.

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהתווים של היצירה

היצירה מנוגנת כשהדמות הראשית, פר גינט, נמצאת בפנטזיה חלומית ונכנסת לאולם 'דֹבְרֵגוּבֵּנְס' (מלך הטרולים ההרריים). ההקדמה של הסצנה נמשכת: "יש קהל רב של טרולים, גמדים וגובלים. דברגובן יושב על כס המלכות שלו, עם כתר ושרביט, מוקף בילדיו וקרוביו. פר גינט עומד לפניו, יש סערה אדירה באולם". שורות אלה הן השורות הראשונות בסצנה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסולם הראשי של היצירה הוא סי מינור. הנושא מתחיל לאט ובשקט, ברגיסטרים הנמוכים של כלי התזמורת – הצ'לו, הקונטרבס והבסון. לאחר שהתבסס, הנושא המרכזי מתפתח בעזרת כמה צלילים עולים, ואז מועתק מעלה בקווינטה זכה (טרנספוזיציה לסולם הדומיננטה, פה דיאז מז'ור, אך עם דרגה שישית מונמכת) ומנוגן בכלים נוספים. שתי קבוצות הכלים מקפצות בין אוקטבות שונות עד שלבסוף מתכנסות לאותו גובה צליל. המפעם מאיץ בהדרגה לפרסטיסימו (מהיר ביותר), והיצירה נעשית רועשת ותזזיתית.

מילות השיר (בתרגום לעברית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הִרְגוּ אוֹתוֹ! בְּנוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר הַנּוֹצְרִי פִּתָּה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁל מֶלֶךְ הֶהָרִים!

הִרְגוּ אוֹתוֹ! הִרְגוּ אוֹתוֹ!

שֶׁמָּא אֶשְׁבֹּר לוֹ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת?

שֶׁמָּא אֶמְשֹׁךְ אוֹתוֹ בַּשֵּׂעָר?

הוֹ, הֵי, תֵּן לִי לִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ בַּיָּרֵךְ!

כְּדַאי לְבַשְּׁלוֹ לְמָרָק אוֹ לְצִיר?

כְּדַאי לִצְלוֹתוֹ עַל הַמְּדוּרָה אוֹ לְהַשְׁחִימוֹ בְּמַחֲבַת?

מֵי קֶרַח לַדָּם שֶׁלְּךָ!