אשף כלבי

אשף כלבי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	אשפיים
סוג:	אשף כלבי
מינים
	8
שם מדעי
	Cynomops; ‏תומאס, 1920

אשף כלבי (שם מדעי: Cynomops) הוא סוג של עטלף קטן במשפחת האשפיים ובו 8 מינים שחיים בדרום אמריקה. הסוג הוקם בשנת 1920 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס ומשמעות שמו המדעי ״עטלף כלב״. האשף הכלבי קרוב חיצונית וגנטית לאשף מולוסוס, ולעיתים נחשב כתת-סוג שלו.

תיאור ואנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאשף הכלבי גוף גוצי שמנמן, צוואר עבה, ראש קצר ומעוגל, גולגולת חזקה ומסיבית וכנפיים ארוכות וצרות. החרטום מקוצר ולווייתני ומתמזג לחלוטין עם הגולגולת. הפנים רחבות וכלביות, העיניים בולטות, והלוע שטוח. האף רחב עם נחיריים עגולים גדולים, השפתיים חלקות ללא קפלי עור האופיינים לאשפיים, והשפה התחתונה קצרה בצורה משמעותית מן העליונה. אוזני האשף קצרות, רחבות ומקופלות והן מחוברות לפנים; באזור הבסיס, יש להן קמט עור עגול גדול ובולט. השיניים חזקות וחדות, והניבים והחותכות העליונות ארוכים במיוחד. הזנב ארוך יחסית וגמיש; כמעט מחצית ממנו יוצאת מתוך כנף הזנב. אורך הראש והגוף של מיני האשף הכלבי 50–78 מ״מ, אורך הזרוע 29–49 מ״מ ואורך זנבו 22–34 מ״מ; משקלם עד 29 גרם. הזכרים גדולים מן הנקבות.

הפרווה של האשף הכלבי קצרה, צפופה וקטיפתית. צבעה הכללי צבעוני בדרך כלל, ונע בין אדמוני לערמון, חום שוקולד כהה, כתום מבריק, זהוב או אוכרה; לעיתים קרובות יש שילוב בין הצבעים הנזכרים, כשהכתפיים, העורף, הצוואר והחלק האחורי נוטים להתכהות, הצלעות בצבע בהיר עז והגחון והחזה בצבע צהבהב קרם, אפרפר או לבנבן. הפנים, האוזניים, הכנפיים, הרגליים והזנב בצבע שחור מבריק. השפתה התחתונה ורודה.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשף הכלבי מצוי באמריקה הדרומית והמרכזית. טווח התפוצה שלו משתרע על דרום מקסיקו, בליז, גואטמלה, ניקרגואה, הונדורס, אל-סלבדור, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, וונצואלה, מזרח אקוודור, גיאנה, גיאנה הצרפתית, סורינאם, צפון ומזרח פרו, בוליביה, ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה. בית הגידול שלו מורכב מיער גשם טרופי, יער מנגרובים, יער גדותיים, יער עננים וסוואנה טרופית.

האשף הכלבי פעיל בלילה וחי בקבוצות של עד 75 פרטים. הוא מבלה את שעות היום בשינה במערות, חללי עצים ועל כפות דקלים, ומעדיף אתרי לינה חמים ולחים. הוא מחפש את מזונו בשטח פתוח ומאתר אותו באמצעות איכון הד. הוא ניזון בעיקר מחרקים בעלי קליפה קשה, שאותה הוא מפצח עם שיניו החזקות. האשפית ממליטה גור יחיד מדי שנה. מעבר לכך, אין מידע רב על האקולוגיה והביולוגיה של הסוג.