ארסני קורנילוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארסני קורנילוב
Kornilov Arseniy
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 בפברואר 1888
רוגלי, לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בינואר 1972 (בגיל 83) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע יערן
מידע חסיד אומות העולם
מקום ההצלה כפר רוגלי (Ruģeļi) (רו')
פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
יד ושם ארסני קורנילוב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארסני קורנילובלטבית: Arseniy Kornilov‏; 14 בפברואר 188827 בינואר 1972) היה יערן לטבי, חסיד אומות העולם, שהציל יהודים מגטו דאוגבפילס במלחמת העולם השנייה.[1]

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארסני קורנילוב היה יערן, חיי בכפר רוגלי (Ruģeļi) (רו') בלטביה, ולכן הכיר היטב את היער ליד גטו דאוגבפילס. היכרותו עם היער וסביבתו סייעה לו בהצלת כמה משפחות יהודיות. הוא בנה עבורם מקום מסתור תת-קרקעי, שניתן היה להיכנס אליו רק דרך חור ארוך, שהכניסה אליו הייתה דרך אסם מוסווה היטב.[1][2]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה קורנילוב שמר על קשר עם היהודים שהציל ואף ביקר אותם לעיתים קרובות. בלה לוין, נכדתו של אחד הניצולים, זוכרת שנהג לבקר אצלם.[2]

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באוגוסט 2015 שלחה ניצולת השואה, סוזנה קרום את עדותה במכתב ליד ושם ובו העידה כיצד ארסני החביא את משפחתה במבנה תת-קרקעי וסיפק להם אוכל ומים עד שחרור לטביה על ידי הצבא האדום.[3]

ב-16 בפברואר 2016 הוכר בארסני קורנילוב כחסיד אומות העולם בטקס שהתקיים בריגה, לטביה.[2]

ב-1 בפברואר 2020, באירוע מיוחד שהתקיים בריגה, בירת לטביה, לציון 120 שנה להולדתו של חסיד אומות העולם יאניס ליפקה, הוענקו מדליה ותעודת כבוד לצאצאיו של ארסני קורנילוב.[4] שמו מופיע על לוח זיכרון לחסידי אומות העולם מלטביה ליד בית הכנסת בריגה.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ארסני קורנילוב, באתר יד ושם (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 יערן הציל 11 יהודים, באתר "DELFI" (אנ') (ברוסית)
  3. ^ עדות ליד ושם של סוזנה קרום, 2015, תיק מספר 2488, ארכיון יד ושם
  4. ^ HOLOCAUST EDUCATION AND ELUCIDATIVE WORK OF ZHANIS LIPKE MEMORIAL (ZhLM), The Latvian Jewish Courier, page 2, ‏March 2020
  5. ^ עדות ליד ושם של בלה לוין, 2015, תיק מספר 2488, ארכיון יד ושם