ארונה אסף עלי
 | |
| בול שהופק לכבודה של ארונה אסף עלי ב-1998 | |
| לידה |
16 ביולי 1909 Kalka, הודו  |
|---|---|
| פטירה |
29 ביולי 1996 (בגיל 87) ניו דלהי, הודו |
| שם לידה |
Aruna Ganguly |
| מדינה |
הודו, הראג' הבריטי, הדומיניון של הודו |
| מפלגה |
הקונגרס הלאומי ההודי, Socialist Party (India), המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) |
| בן או בת זוג |
Asaf Ali (1928–1953) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ארונה אסף עלי (אנגלית: Aruna Asaf Ali; 16 יולי 1909 - 26 ביולי 1996) הייתה ראשת העיר דלהי, מחנכת, פעילה פוליטית ומוציאה לאור. אסף עלי הייתה פעילה מרכזית בתנועת העצמאות ההודית.
חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארונה אסף עלי נולדה ב-16 ביולי 1909 בקלקה, פנג'אב, הודו הבריטית למשפחה בנגלית בּרַהמִינית(אנ').[1] אביה היה בעלים של מסעדה. אימה, אמבליקה דווי, הייתה בת למשפחה מהרמנית (תנועה תיאיסטית בתוך ההינדואיזם) פעילה. אביה היה מנהיג דתי וכתב מזמורים. אסף עלי למדה במנזר הלב הקדוש בלאהור ולאחר מכן במכללת כל הקדושים בנייניטאל. עם סיום לימודיה עבדה כמורה בבית ספר בקולקטה, שם פגשה את אסף עלי, מנהיג במפלגת הקונגרס בפריאגראג'. הזוג נישא ב-1928 למרות שהיו בני דתות שונות (אסף עלי היה מוסלמי) והפרש הגלאים בניהם היה 20 שנה.[2]
אבי, כבר לא היה איתנו, שאסף ואני התחתנו בספטמבר 1928. דודי מצד אבי, נגנדרנאת גנגולי, פרופסור באוניברסיטה שראה את עצמו כאפוטרופוס שלי, אמר לקרובים ולחברים שמבחינתו אני מתה והוא ביצע Śrāddha [מעשה שמתבצע במלוא הכנות והאמונה המוחלטת בו.]
תנועת העצמאות ההודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסף עלי הצטרפה קונגרס הלאומי ההודי ב-1928 ולקחה חלק בצעדת המלח. היא נעצרה באשמת שוטטות ולא שוחררה במרץ 1931, חלק מעסקת שחרור עצירים פוליטיים שנחתמה בין מהאטמה גנדהי ולורד ארווין (אנ'), מושל הודו. אסירות ששהו איתה במעצר, סירבו להשתחרר עד שחרורה של אסף עלי יובטח. היא הייתה עצורה בבתי כלא שונים עד 1932 לקחה הפסקה מהפעילות הפוליטית עד שנת 1942.
ב-8 באוגוסט 1942, נציגי כל הקבוצות בקונגרס הלאומי ההודי יצאו בקריאה לממשלת בריטניה לסיים את השלטון בהודו. הממשלה הגיבה במעצר המנהיגים המרכזים של הקונגרס וכך ניסתה למנוע את הפצת תביעה לסיום השלטון הבריטי ולמנוע תסיסה. ביום למחרת, אסף עלי המשיכה לנהל את הדיון בדרישה לשחרור הודו והניפה את דגל הקונגרס בפארק במרכז בומבי, בו נערך הכינוס. היא כונתה גיבורת התנועה על אומץ ליבה להניף את הדגל בשעה ששוטרים רבים שהו במקום.[3] אסף עלי ברחה מהשוטרים המשטרה פרסמה פרס ללכידתה, אך היא המשיכה להתחבא אפילו לאחר מהאטמה גנדהי ביקש שתסגיר את עצמה.[4] שב-8 באוגוסט 1992 בטקס לציון יום תחילת המאבק לשחרור הודו מהממשל הבריטי, הוזמנה אסף עלי, אז בת 83, להניף את הגדל.[5] ב-1954 אסף עלי הייתה מהמייסדות של הפדרציה הלאומית של נשים בהודו (אנ') שהייתה חלק ממפלגת הקונגרס הוסציאליסטית.
ב-1958 נבחרה כראשת העיר הראשונה של דלהי, והאישה היחידה שהחזיקה בתפקיד זה, אולם לא החזיקה בתפקיד זה לאורך זמן כשמאסה בפוליטיקה העירונית שלא איפשרה לה לקדם רפורמות.[6] בהמשך, ייסדה אסף עלי, הוצאה לאור שפרסמה עיתון ושבועון. כתבי העת היו שופר למנהיגי המפלגה הסוציאליסטית.
ארונה אסף עלי נפטרה בניו דלהי ב-29 ביולי 1996, בגיל 87.[4]
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1964: פרס לנין לשלום
- 1991: Jawaharlal Nehru Award for International Understanding
- 1992: פדמה ויבחושן (Padma Vibhushan) הפרס האזרחי השני בחשיבותו של הרפובליקה של הודו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Megha Thadani, Let's Remember The Forgotten Women Freedom Fighters - SheThePeople TV, shethepeople, August 14, 2018 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Radha Kumar, The history of doing : an illustrated account of movements for women's rights and feminism in India 1800-1990, 6th impression, New Delhi: Zubaan, an Associate of Kali for Women, 2003, עמ' 68, ISBN 81-85107-76-9
- ^ Rediff On The NeT: The girl who hoisted the flag of freedom, www.rediff.com
- ^ 1 2 Kuldip Singh, Obituary: Aruna Asaf Ali, The Independent, 1996-07-30 (באנגלית)
- ^ Ruchira Ghosh, Aruna Asaf Ali: Brave Heart Of The Quit India Movement | #IndianWomenInHistory, Feminism In India, 2017-11-08 (באנגלית בריטית)
- ^ Aruna Asaf Ali, The Unsung Firebrand Who Was The Heart of Quit India Movement, The Better India, 2020-08-08 (באנגלית)