ארגון ברית ציון
ארגון ברית ציון היה ארגון נוער ציוני, שהוקם בליטא הסובייטית ופעל בשנות מלחמת העולם השנייה.
בתקופת הכיבוש הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 ביוני 1941, כשבוע לפני הפלישה הנאצית לברית המועצות, גורשו רבים מחברי הארגון לסיביר על ידי הסובייטים, עקב פעילותם הציונית שנתפסה כפעילות חתרנית.[1] בארגון פעלו תלמידי גימנסיות וסטודנטים וכן יוצאי תנועות נוער מ"הנוער הציוני", "מכבי הצעיר", בית"ר ו"בני עקיבא". בעקבותיהם הצטרפו צעירים מחוגים דתיים כ"תפארת בחורים", תלמידות מבית הספר "יבנה" וחניכות "הסתדרות בתיה". האידאולוגיה של הארגון התבססה תחת השלטון הסובייטי, ועיקריה היו שלילת המשטר הסובייטי, אך חתירה לציונות פרגמטית, לאיחוד ולגישור על פני קצוות אידאולוגיים בקרב הציונות (שמאל סוציאליסטי - ימין ליברלי).
בתקופת הכיבוש הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגטו קובנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1941, לאחר כיבוש קובנה בידי הצבא הגרמני, הצילו חברי הארגון רבים מבין אלפי הספרים של ספרייתו של המורה מאיר קנטורוביץ שגורש לסיביר. ספרים אלה הפכו לעיקר ספרייתו של הארגון בגטו קובנה. בפברואר 1942, כשהנאצים אסרו על החזקת ספרים, אספו חברי הארגון ספרים ממקומות ריכוז ומספריות, והחביאו אותם בבתים פרטיים.
בארגון התקיימו פעילויות ארגון, תרבות, הדרכה והסברה. בראש כל תחום עמד אחד החברים הוותיקים. בארגון התקיימו "ועדה אידאולוגית", ועדה לענייני חוץ, וכן ועדה למודיעין, הגנה והצלה. מזכיר הארגון שלמה שפיר היה אחראי על נושא הכספים והנהלת החשבונות של הארגון וכן הארכיון. עקב מצבי החירום התדירים בגטו התקיימו המפגשים במקרים רבים בדירותיהם של חברי הארגון. בתקופת השקט בגטו, מדצמבר 1941 עד אוקטובר 1943, התקיימו לימודים ונאספו ספרים. הארגון החליף למעשה את מוסדות החינוך עבור רבים מחניכיו, שנעקרו מלימודיהם הסדירים בתקופת הגטו. הם למדו תולדות עם ישראל, ציונות, נושאים הקשורים לארץ ישראל, שפה עברית וספרות עברית - כולל בחינות.[2]
ארגון ברית ציון יזם את הקמתו של אש"ל – ארגון שמירה לגנים, בגטו קובנה. לארגון גויסו נערים ונערות ששמרו על הירקות שנשתלו בגטו. בגטו קובנה הצטרפו לארגון ברית ציון חברים חדשים מקרב אש"ל. מעבר לפעילותו החינוכית בקרב חניכיו, פעל ארגון ברית ציון להפצת תרבות עברית בגטו קובנה.[3]
בשיא גודלו, בשנת 1943, מנה הארגון 150–200 חברים וחברות שהיו מאורגנים במסגרות קטנות.[4] הארגון חולק ל 5 - 6 גדודים, בכל גדוד 4 - 5 פלוגות, ובכל פלוגה - 5 - 6 חברים. בין יוני 1943 ופברואר 1944 עמד בראש הארגון אברהם מלמד. מעטים מחברי הארגון יצאו ליערות כדי להילחם לצד הפרטיזנים. רובם נספו ביולי 1944, עם חיסול הגטו.
בין מפקדי הארגון היו יצחק שפירא, אברהם מלמד ושלמה שפיר.
לאחר חיסול גטו קובנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 1944, לאחר שורת אקציות בגטו קובנה גורשו השורדים המעטים מקרב חניכי הארגון למחנות ריכוז. במחנות ניסו חניכי הארגון והמדריכים לשמור על קיום הארגון והדפיסו עיתון מחתרתי בשם "הניצוץ". ארגון ברית ציון היה מקור להקמת קבוצה שחתרה להעפלה לארץ ישראל, קבוצה בשם "גדוד המעפילים".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאמרו של דב לוין על ראשיתו של ארגון ברית ציון, בתוך כתב העת "נתיב" 3 (116), מאי-יוני 2007
- ^ מאמרו של דב לוין על ארגון ברית ציון, בתוך כתב העת "נתיב" (117-8), ספט' 2007
- ^ על ארגון ברית ציון, בתערוכת האינטרנט "החודש הזה בתקופת השואה", באתר יד ושם
- ^ עדות שלמה שפיר במכון לתיעוד בע"פ. מראיין, דב לוין, 208 (59)
