אקדמיית ואגאנובה לבלט רוסי

אקדמיית ואגאנובה לבלט רוסי
ballet school
על שם	אגריפינה ואגאנובה
תקופת הפעילות	1738–הווה (כ־286 שנים)
מייסדים	אנה, קיסרית רוסיה
בעלי תפקידים
יו"ר	Zhanna Ayupova
רקטור	Nikolay Tsiskaridze
מיקום
מדינה	רוסיה
קואורדינטות	59°55′49″N 30°20′09″E / 59.930278°N 30.335833°E
	vaganovaacademy.ru
	(למפת סנקט פטרבורג רגילה) אקדמיית ואגאנובה לבלט רוסי

אקדמיית ואגאנובה לבלט רוסי (ברוסית: Акадэмія рускага балета імя А. Я. Ваганавай) הוא בית ספר לבלט קלאסי בסנקט פטרבורג, רוסיה. האקדמיה נוסדה בשנת 1738, בתקופת מלכותה של אנה, קיסרית רוסיה, ונודעה בשם "בית הספר האימפריאלי לבלט" עד תקופת השלטון הסובייטי בברית המועצות, כשבית הספר נסגר לתקופה קצרה ואחר חידש את פעילותו בשם "המכון הכוריאוגרפי הממלכתי של לנינגרד". בשנת 1957 שונה שוב שמו של בית הספר כאות כבוד למחנכת אגריפינה ואגאנובה, שפיתחה את שיטת ההכשרה לבלט קלאסי הנלמדת שם מאז שלהי שנות ה-20 של המאה ה-20. רבים מבתי הספר לבלט המובילים בעולם מאמצים יסודות של שיטת ואגאנובה בשיטות ההכשרה שלהם.

אקדמיית ואגאנובה היא בית הספר של בלט מריאינסקי, אחת מלהקות הבלט הראשונות בעולם. תלמידי בית הספר מוצאין לעסוקה בלהקות בלט ומחול מודרני ברחבי העולם, כגון בלט בולשוי, הבלט המלכותי, תיאטרון הבלט האמריקאי ובלט מיכאילובסקי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר נוסד כבית-ספר אימפריאלי לתיאטרון בצו הקיסרית אנה, ב-4 במאי 1738. בראש המוסד עמד מנהל הבלט הצרפתי ז'אן-באטיסט לאנדה. הכיתות הראשונות השתכנו בחדרים ריקים בארמון החורף בסנקט פטרבורג והתלמידים הראשונים היו שנים-עשר בנים ושתים-עשרה בנות. מטרת בית הספר הייתה ליצור את להקת המחול המקצועית הראשונה ברוסיה, שהובילה להקמת הבלט הרוסי האימפריאלי, ובית הספר נודע בשם "בית הספר האימפריאלי לבלט". הבלט הרוסי האימפריאלי הוא מבשרו הישיר של בלט מריאינסקי הנוכחי.^[1]

כמעט כל מורי בית הספר בתקופה הראשונה באו ממערב אירופה, בהם פרנץ הילפרדינג וג'ובאני קאנציאני. המורה הרוסי הראשון שהצטרף לבית הספר היה איוון ואלברג. בהמשך להתפשטות הבלט באירופה, היו כמה וכמה מורים ושיטות שהשפיעו על התפתחות בית הספר, בהם כריסטיאן יוהנסן, תלמיד של אוגוסט בורנונביל, והשיטות האיטלקיות של אנריקו צ'קטי, פיירינה לניאני וקרלוטה בריאנצה. עוד רקדנים ומנהלי בלט נודעים מן המאה ה-19 שלימדו בבית הספר והשפיעו על התפתחותו היו שארל דידלו, ז'יל פרו, ארתור סן-לאון, לב איבאנוב, מריוס פטיפה ומיכאיל פוקין.^[1]

מאז 1836, שוכן בית הספר ברח' רוסי מס' 2 בסנקט פטרבורג, (שנקראה לנינגרד מ-1924 ועד נפילת ברית המועצות). בית הספר האימפריאלי לבלט פורק על ידי הממשל הסובייטי החדש, אבל נפתח במחדש באותו מקום כ"בית הספר הכוריאוגרפי הממלכתי של לנינגרד". גם הבלט הרוסי האימפריאלי פורק והוקם מחדש בשם "הבלט הסובייטי". שם הלהקה שונה בהמשך לבלט קירוב לאחר ההתנקשות בסרגיי קירוב ב-1938. אף על פי שלאחר זמן קיבלה הלהקה את שמה הנוכחי, בלט מריאינסקי, הקהל המערבי עודנו מכיר אותה ברובו בשם "בלט קירוב" וזה השם שהיא ממשיכה להשתמש בו במסעות בינלאומיים.

ואגאנובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אגריפינה ואגאנובה

אגריפינה ואגאנובה היא אולי האחראית להתפתחויות החשובות ביותר בבלט הרוסי בימינו. היא סיימה את לימודיה בבית הספר האימפריאלי לבלט בשנת 1897 ורקדה בבלט האימפריאלי, ממנו פרשה בשלב מוקדם יחסית כדי לפתח את קריירת ההוראה שלה לאחר המהפכה. כיוון שהממשלה הסובייטית עוד לא חידשה את פעילות בית הספר, החלה ואגאנובה ללמד בבית הספר הפרטי לבלט רוסי, ובהמשך הצטרפה ל"בית הספר הממלכתי הכוריאוגרפי של לנינגרד" בשנת 1920. ואגאנובה עשתה לה שם כמורה מהוללת לבלט והיא נודעת ביותר כמי שהגתה את "עקרונות המחול הקלאסי", המהווים את שיטת ההכשרה שיצרה, שעומדת בראש רשימת העבודות הרבות מספור שהפיקו מורי בית הספר.

בין תלמידיה ותלמידותיה של ואגאנובה כמה מרקדני הבלט המפורסמים ביותר בכל הזמנים, וכהוקרה להישגיה, נקרא בית הספר על שמה בשנת 1957, שש שנים לאחר מותה. יש כמה גרסאות לשם בית הספר, אבל הכותרת הרשמית המשמשת כיום את העולם המערבי היא "אקדמיית ואגאנובה לבלט".

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקדמיית ואגאנובה לבלט, שיש הרואים בה את מקור הבלט המודרני, חגגה 275 שנה ב-2013.^[2] באקדמיה למעלה מ-300 תלמידים. כמו במוסדות אחרים דומים, התחרות על קבלה לבית הספר אכזרית ביותר, כשלמעלה מ-3,000 ילדים נבחנים מדי שנה, 300 מהם מסנקט פטרבורג. כ-60 תלמידים נבחרים מדי שנה, ומהם מגיעים לשלב הסיום כ-25, לאחר שהשלימו את מסלול ההכשרה במלואו. התלמידים עוברים הערכה שנתית, היות שמספר המקומות הפנויים קטן מכיתה לכיתה. בית הספר מעסיק כ-75 מורים ומורות למחול, 30 מורים לפסנתר, 40 מורים אקדמיים ו-40 מלווים. רקטור האקדמיה הוא ניקולאי ציסקרידזה והמנהלת האמנותית היא ז'אנה איופובה.

בחינות קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחינות הקבלה לבית הספר מתחילות ביוני, והילדים חייבים להיות בני 10 לפחות כדי לגשת לבחינה.

הבחינה מתנהלת בשלושה שלבים:

כישרון: להערכת יחסי המידות של המועמד/ת, גובה הניתור, דרגת הטרן אאוט והופעה כללית.
מצב גופני: בדיקה של רופא מומחה להערכת האפשרויות הפיזיולוגיות של המועמד/ת.
כישרון אמנותי: להערכת המוזיקליות, חוש הקצב, הקואורדינציה המוטורית והכישרון האמנותי של המועמד/ת.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל תלמידי בית הספר מתחילים את לימודיהם בתוכנית של הכשרה למחול, השכלה ברמת חטיבת ביניים, ושיעורים בצרפתית ובנגינה בפסנתר. ככל שהם מתקדמים מכיתה לכיתה, התוכנית נעשית אינטנסיבית יותר, עם תוספת נושאים חדשים למערכת הלימודים. בשנה הראשונה, התלמידים לומדים בלט קלאסי ומחול היסטורי. הם מתקדמים לריקודי אופי בשנה הרביעית ולפה דה דה ומימיקה בשנה השישית. בסיום השנה השמינית של ההכשרה, רוקדים כל התלמידים והתלמידות בהצגת סיום חגיגית בתיאטרון מריאינסקי. לתלמידים המוצלחים ביותר יש סיכוי לקבל הצעה לחוזה עם להקת בלט מריאינסקי, ורובם יוצאים לחפש עבודה בלהקות בלט ברוסיה וברחבי העולם, בין השאר בלהקות מובילות כמו בלט בולשוי, הבלט המלכותי ותיאטרון הבלט האמריקאי.