אפקט CSI
אפקט CSI, הידוע גם כסינדרום CSI וכהדבקות CSI, הם חלק מהדרכים בהם תיאור מוגזם של מדע פלילי בסדרות פשע בטלוויזיה כמו CSI משפיעות על תפיסת הציבור. המונח נטבע לראשונה בכתבה משנת 2004 בעיתון USA Today המתארת את האפקט שנעשה על מושבעים במשפט ע״י סדרות טלוויזיה בהם מופיע מדע פלילי. זה לרוב מתבטא בכך שהמושבעים דרשו יותר הוכחות מדעיות במשפט פלילי, וכתוצאה מכך העלו את הרף האפקטיבי של הסטנדרטים בעבור תובעים. אף על פי שהאמונה הזאת נפוצה בקרב מומחי משפט אמריקאים, ישנם מחקרים שהצביעו על כך שהסיכוי שסדרות פשע גרמו לאפקט כזה הוא נמוך למדי, אם כי צופים הדוקים של CSI ייחסו ערך נמוך יותר להוכחות נסיבתיות. עם התקדמות הטכנולוגיה והפיכתה לנפוצה יותר בחברה, אנשים עלולים לפתח ציפיות גבוהות לגבי היכולות של טכנולוגיה פלילית.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפקט CSI קרוי על שם CSI, תוכנית טלוויזיה ששודרה לראשונה בשנת 2000. בתוכנית, צוות בדיוני של חוקרי זירות פשע פותרים פשעי רצח במטרופולין לאס וגאס. בכל פרק, מציאה של גופה מובילה לחקירה פלילית ע״י חברי הצוות, אשר אוספים ומפענחים ראיות פליליות, מתחקרים עדים ועוצרים חשודים. בעקבות הצלחתה של הסדרה צולמו שלוש סדרות בת: CSI:מיאמי, ששודרה לראשונה ב-2002, CSI: ניו יורק, שעלתה לשידור ב-2004, ו-CSI: סייבר, שהחלה ב-2015.
הצלחת הזיכיון של CSI הובילה להפקה של הרבה סדרות דומות. אפקט CSI ייוחס לסדרות הדרמה והפשע אמיתי שהגיעו בעקבות CSI, כמו American Justice ,פשע מן העבר, Waking the Dead, מחשבות פליליות ורבות אחרות. בהתבסס על דירוג נילסן, 6 מתוך 10 סדרות הטלוויזיה הפופולריות ביותר בארצות הברית ב-2005 היו דרמות פשע ו-CSI הגיעה למקום הראשון בדירוג בנובמבר 2007.
כמה נקודות בסדרות הפשע הפופולריות זכו לביקורת על היותן לא מציאותיות. לדוגמה, הדמויות בסדרה לא רק מפענחות את זירת הפשע, אלא הן גם מבצעות פשיטות, משתתפות במרדפים ובמעצרים של חשודים, חוקרים חשודים ופותרים תיקים, כאשר כל אלו הם אחריות של שוטרים במדים וחוקרים, לא של אנשי מז״פ. בנוסך לכך, אם אנשי מז״פ הם אלו שמפענחים את הזירה זה לא נהוג שהם גם יהיו מעורבים בבדיקות של הראיות שנאספו מהזירה, מכיוון שזה מעלה את הסיכון לפסילת אמינות הראיה המדעית. בחקירות אמיתיות, דגימות אצבע ודי.אנ.איי לרוב אינן מושגות כלל, וכאשר הן בנמצא, יכולים לעבור שבועות או חודשים עד שהם מפוענחים, כאשר במעבדות הפשע בטלוויזיה לרוב יש תוצאות תוך שעות ספורות. בעונה הראשונה של CSI, טכנאים בנו תבנית גבס של פציעה פנימית כדי לקבוע את סוג הסכין שבו השתמשו כדי לבצע את הפציעה, דבר שאינו אפשרי בטכנולוגיה הזמינה כיום. דמויות בטלוויזיה לרוב משתמשות במילה ״התאמה״ כדי לתאר את הקשר הסופי בין שתי ראיות, כאשר במדע פלילי אמיתי נוטים להשתמש בביטויים פחות מוחלטים, שמבהירים כי וודאות מוחלטת היא לרוב לא אפשרית.
אנתוני זייקר, היוצר של CSI, טען כי ״כל המדע מדויק״ בסדרה. לעומת זאת, חוקרים תיארו את המדע הפלילי המוצג כ- ״קסמי היי-טק״. המדען הפלילי תומאס מאוריליו העריך ש-40% מהשיטות המדעיות המוצגות ב-CSI אינן קיימות. בנוסף לשימוש בשיטות לא מציאותיות, חוקרי המז"פ מתעלמים מכל אלמנט של אי ודאות שנוכח בחקירות אמיתיות, ובמקום זאת מתארים תוצאות ניסיוניות בתור אמת מוחלטת.
הרעיון שאותם מצגי שווא יכולים לשנות את תפיסת הציבור בכל הנוגע לראיות פליליות נקרא ״אפקט CSI״, מושג שהחל להופיע בתקשורת הפופולרית ב-2004.
תחת האפקט הזה, קורבנות ומשפחותיהן, חברי מושבעים, מצפים לתוצאות מידיות מטכניקות שהוצגו לראווה כמו ניתוח טביעות אצבע ודי.אן.איי, בעוד שניתוח פלילי במציאות לרוב לוקח ימים או שבועות, כאשר אין ודאות למציאות ״אקדח מעשן״ לתיק התביעה. תובעים מחוזיים טוענים שאחוזי ההרשעה בתיקים בהם היו מעט הוכחות פיזיות נמצאו בירידה, הרבה בעקבות ההשפעה של CSI על חבר המושבעים.
עד לשנת 2009 יותר מ-250 סיפורים על אפקט CSI הופיעו בעיתונים ומגזינים, כולל כתבות ב-National Geographic, Scientific American and U.S. News % World Report.
ממצאי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שאפקט CSI הוא תופעה עדכנית, היה ידוע זמן רב לפני כי תיאורי מדיה של מערכת המשפט בארצות הברית יכולים לשנות את המודעות, הידע והדעות הציבוריות עליה. עורך דין אמר ל"ניו יורק טיימס" בשנת 1990 כי " כל עורך דין שלא צופה בפרקליטי אל איי לילה לפני שהוא הולך למשפט הוא טיפש" . סקר מושבעים משנת 2002 הראה כי הצופים בסדרת הטלוויזיה השופטת ג'ודי החזיקו בדעה שגויה בכל הנוגע לנוכחות השופט בבית המשפט. תוכניות קודמות אשר היו עשויות להשפיע על התפיסה הציבורית של " מערכת החקירה או המשפט" כוללות פרי מייסון (1957–1966), קויינסי אמ אי (1976–1983) ומשפט וסדר (1990-הווה). דיווחים במדיות השונות, בנוגע למשפטים פליליים, בלוגים אינטרנטיים והצלחת פרויקט החפות גם כן תרמו למודעות הציבורית בנוגע למדעי הזיהוי הפלילי. צויקר הצהיר כי "אפקט CSI הוא, לדעתי, הוא הדבר המופלא ביותר שקרה אי פעם בעקבות סדרות". אפקט הCSI תואר על ידי החוקרים אן ג'יי שויטר ומייקל ג'יי סאקס כהתייחסות לתופעה, כביכול, של עירור הציפיות מהעולם האמיתי של קורבנות ושל חבר המושבעים בידי אפקט הCSI באשר למדע הפורנזי, וביוחד חקירה של זירת הפשע ובדיקות דנ"א. דונלד אי שלטון, ינג אס קים, וגרג ברק אמרו כי היא שינתה את אופן הצגתם של משפטים רבים כיום בכך שהתובעים צריכים להציג ממצאים פורנזיים רבים יותר בבית המשפט. בשנת 2006 הראיות שהובאו לתמיכה בהשפעה כביכול היו בעיקר אנקדוטות של אנשי אכיפת החוק והתובעים, ולכאורה נעשתה בחינה אמפירית מועטה של ההשפעה, והמחקר היחיד שפורסם עד אז העלה כי התופעה עשויה להיות מיתוס עירוני. סקר שערך דונלד אי שלטון, על 1,027 מושבעים פוטנציאלים באן ארבור, מישיגן חשף שבעוד שצופי CSI ציפו יותר לראיות מדעיות מאשר אלו אשר לא צפו בסדרה. ברוב המקרים, לא היה צורך בראיות מדעיות כדי להגיע לפסק דין. עם זאת, מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שלתוכניות הטלוויזיה המודרניות הללו יש השפעה מטעה על תפיסות הציבור וציפיותיו ועל התנהגות המושבעים. בצטטו את "אפקט ה- CSI", לפחות חוקר אחד הציע לסקור את המושבעים על פי רמת ההשפעה שלהם מתוכניות טלוויזיה כאלה.
התגלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפופולריות של סדרות הטלוויזיה בנושא פשיעה מולידה כביכול תפיסות מוטעות רבות לגבי אופי מדע הזיהוי הפלילי ונוהלי חקירה בקרב חברי מושבעים.
אפקט CSI יכול להשפיע בשתי דרכים עיקריות על פסק הדין: תחילה, המושבעים מצפים לקבל יותר ראיות מדעיות מאשר אלו שקימות או הכרחיות לצורך הגעה לפסק דין, וכתוצאה מכך שיעור הזיכוי גבוה יותר בהיעדר ראיות כאלו. שנית, לחבר המושבעים יש אמון רב יותר ראיות משפטיות, בעיקר דנ"א, דבר זה גורם לעליה במספר ההרשעות כאשר ראיות אלו מוצגות.
בעוד שתופעות אלה ואחרות עשויות להיגרם כתוצאה מצפייה בסדרות פשע, ההשפעה הנפוצה ביותר היא שמושבעים מזכים את הנאשמים בטעות למרות ראיות מוחלטות לאשמה. בפרט, תובעים דיווחו כי הם מרגישים כי לוחצים עליהם לספק ראיות דנ"א גם כאשר קיימת עדות ראייה. למעשה, במחקר שנערך בקרב 444 תובעים, 56% האמינו שהאפקט ה- CSI משפיע כמעט תמיד או תמיד על חבר השופטים, ו- 81% האמינו שהשפעת ה- CSI משפיעה על שופטים.
באירוע מתוקשר אחד, האשים פרקליט מחוז לוס אנג'לס, קליפורניה, סטיב קוליי, את זיכויו של השחקן רוברט בלייק באשמת רצח על אפקט CSI. קוליי ציין כי פסק הדין שבו הוחלט כי בלייק לא אשם הגיע למרות שני חשבונות עדים שמוכיחים את אשמתו של בלייק, וטען כי חברי המושבעים "טיפשים להפליא".
עד שנת 2005, מספר חברי מושבעים ותובעים החלו לשנות את ההכנות ותהליכי המשפטים שלהם כדי להתמודד עם אפקט CSI. כמה שאלו שאלות הקשורות לצפייה בסדרות טלוויזיה הקשורות למערכת המשפט במהלך משפט בו נהוגה שיטת הוואר דיר כדי לזהות את חברי המושבעים המוטים. לדוגמה, במשפט של צ'ארלס ודריק נגד המדינה (2010), הנאשמים הורשעו ברצח מדרגה שנייה, ובמהלך הליך הוואר דיר השופט הציג שאלה בנוגע לאפקט CSI. במקרה זה, בית המשפט לערעורים של מרילנד קבע כי השאלה בנוגע לאפקט CSI אשר הופנתה לחבר המושבעים חמורה ואינה הולמת בשל לשונה המוטה ושימוש במונח "הורשע" ללא אזכור לזיכוי. התובעים השתמשו גם בהצהרות פתיחה ובטיעוני סגירה כדי למזער את הה שפעה האפשרית של אפקט CSI.
במשפט גוף נגד המדינה (2009), התובע שאל במהלך הוואר דיר על יכולתם להגיש פסק דין ללא ראיות מדעיות, ואז הזכיר להם במהלך טיעוני סיום לגבי שאלה זו. במקרה זה האזכור לגבי אפקט CSI נחשב מקובל מכיוון שהשפה בה השתמשה הייתה נייטרלית וללא משוא פנים. בנוסף, הדרכת המושבעים שימשה גם כאמצעי ליידע את המושבעים על אפקט CSI.
במשפט אטקינס נגד המדינה (2011) הונחה חבר המושבעים כי אין צורך בראיות מדעיות כדי שהתיק יהיה תקף. בית המשפט קבע כי הנחיית המושבעים הזו בנוגע לראיות מדעיות איננה תקינה מכיוון שהמדינה לא נשאה בנטל ההוכחה שלה. יתר על כן, התובעים שכרו עדים מומחים שיסבירו מדוע צורות מסוימות של ראיות פיזיות אינן רלוונטיות לתיקיהם. באחד ממקרי הרצח באוסטרליה, הסנגור ביקש משפט שופט בלבד כדי להימנע מפרשנויות שגויות של דנ"א על ידי חבר מושבעים.
עד שנית 2006, אפקט CSI התקבל באופן נרחב כמציאות בקרב אנשי מקצוע משפטיים, למרות מעט ראיות אמפיריות לאימות או להפריך אותו. סקר שנערך בשנת 2008 על ידי החוקרת מוניקה רוברטס הראה שכ-80% מכלל אנשי המקצוע האמריקניים במשפטים האמינו כי היו להם החלטות שהושפעו מתוכניות טלוויזיה משפטיות. פרופסור תום אר. טיילור, מאוניברסיטת ניו יורק, טען כי מבחינה פסיכולוגית, מופעי פשע נוטים יותר להגדיל את שיעור ההרשעות מאשר לזיכויים, מכיוון שהתוכניות מקדמות תחושת צדק וסגירת מעגל שאינן מושגות כאשר חבר מושבעים מזכה נאשם. העלייה הנתפסת בשיעור הזיכויים עשויה להיות קשורה לאהדה לנאשם או לירידה באמון ברשויות המשפטיות. סקר שנערך בשנת 2006 בקרב סטודנטים באוניברסיטאות בארצות הברית הגיע למסקנה דומה: סביר להניח שאפקט CSI לא תכביד על התובעים, והיא עשויה למעשה לעזור להם בפועל.
אחד המחקרים האמפיריים הגדולים ביותר על אפקט ה- CSI נערך בשנת 2006 על ידי שופט בית המשפט במחוז ווסטנאו, דונלד שלטון, ושני חוקרים מאוניברסיטת מזרח מישיגן. הם סקרו יותר מ -1,000 מושבעים, ומצאו כי על אף שציפיות השופטים לראיות משפטיות גדלו, לא היה קשר בין אלו שצפו בתוכניות פשע לבין הנטייה להרשעה. אחד ההסברים החלופיים לתפיסה המשתנה של עדויות משפטיות הוא מה שמכונה "אפקט הטכנולוגי": ככל שהטכנולוגיה משתפרת ונפוצה יותר ברחבי החברה, אנשים מפתחים ציפיות גבוהות יותר ליכולות הטכנולוגיה בנוגע לראיות הפליליות. שלטון תיאר מקרה אחד בו חבר מושבעים התלונן מכיוון שהתביעה לא בדק את טביעות האצבעות בדשא, נוהל בלתי אפשרי ולא הוכח בשום סדרת פשע. מחקר מאוחר יותר של אותם החוקרים מצא כי צופי CSI תכופים עשויים לשים ערך נמוך יותר על ראיות נסיבתיות, אך לצפייהם לא הייתה כל השפעה על הערכתם של עדויות עדי ראייה או על נטייתם להרשיע במקרים עם מספר רב של ראיות.
סיפורים רבים על אפקט ה- CSI מניחים כי חלה עלייה בשיעורי הזיכוי, אם כי לרוב זה מבוסס על ראיות אנקדוטליות. מחקר שנערך בשנת 2009 על סטטיסטיקה של הרשעות בשמונה מדינות מצא כי בניגוד לדעותיהם של תובעים פליליים, שיעור הזיכוי פחת בשנים שחלפו מאז הופעת הבכורה של CSI. התוצאה של כל משפט נתון תלויה בצורה הרבה יותר חזקה במצב בו התרחש, ולא אם זה התרחש לפני הבכורה של CSI או אחריה.
מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת ויסקונסין – מילווקי משנת 2010 מעלה כי למרות שקיים מתאם בין צפייה בסדרות פשע לבין הבנה נתפסת של עדויות דנ"א, לא היו עדויות לכך שצפייה כזו השפיעה על קבלת החלטות המושבעים. נכון לאוגוסט 2010, שום ראיה אמפירית לא הוכיחה מתאם בין צפייה ב- CSI לשיעורי זיכוי. אחד החוקרים הציע כי התפיסה של אפקט CSI - ושל תופעות אחרות אשר קשורות לאולם בית המשפט, כמו תסמונת פרי מייסון ותסמונת המעיל הלבן – לא נגרמות כתוצאה מחוסר כשירותם של חברי המושבעים, אלא מחוסר אמון כללי במערכת המושבעים כולה.
אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפקט ה- CSI השפיע על אופן ההשכלה וההכשרה של מדענים פליליים. בעבר כניסה לתחום המחקר הפלילי הצריכה, בדרך כלל, בתואר ראשון במדע, ואחריו תואר שני . עם זאת, הפופולריות של תוכניות כמו CSI גרמה לעלייה בביקוש לקורסים לתואר ראשון ולתוכניות בוגרים במדע פלילי. בשנת 2004, הוכפלו תוכניות הפלילים באוניברסיטה הבינלאומית בפלורידה ובאוניברסיטת קליפורניה (דייוויס), כתוצאה מאפקט ה- CSI. עם זאת, סטודנטים רבים נכנסו לתוכניות אלו עם ציפיות לא מציאותיות. ההתעניינות המקצועית במדע הפלילי גברה בקרב סטודנטים במדינות נוספות מלבד ארצות הברית כמו אוסטרליה, בריטניה, וגרמניה. הפופולריות הגוברת של תוכנית מדע הפלילי באוניברסיטת לוזאן בשווייץ יוחסה גם היא לאפקט ה- CSI.
אף על פי שהפופולריות הגוברת של תוכניות הפלילים גרמה למספר רב של מועמדים לצאת לשוק, קיים חשש כי קורסים אלה אינם מכינים את התלמידים בצורה מספקת לעבודה האמיתית בפלילים, מכיוון שלעיתים קרובות הבוגרים חסרים אחיזה מוצקה של עקרונות מדעיים בסיסיים הנלמדים בתואר מדעי. בפני סטודנטים רבים בתחום הזיהוי הפלילי מוצגים תרחישים טרוויאליים יעילים עם תשובות ברורות מדי, שעשויים לתת להם תפיסות מעוותות לגבי כוחו של מדע הפלילי. משטרת אלבקרקי ניסתה לשפר את האוריינות המדעית בקרב מדעני הפלילים והמושבעים לעתיד כאחד על ידי פיתוח קורס "Citizen CSI" שמכיר לאזרחים המקומיים את "היכולות והמגבלות של טכניקות זיהוי הפלילי האותנטיות". : 605 בעוד שתוכניות פשע ופליליים סופגות לעיתים קרובות ביקורות על הצגת טכנולוגיות שאינן קיימות, הצגה זו עשויה לעודד ממציאים וצוותי מחקר, שהרי לא פעם חידושים מדעיים הוצגו לראשונה במדע בדיוני.
פשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפקט ה- CSI עשוי גם לשנות את אופן ביצוע הפשעים. בשנת 2000, השנה בה הופיע לראשונה התכנית CSI (חקירת זירת פשע), 46.9% מכלל תיקי האונס בארצות הברית נפתרו על ידי המשטרה. עד שנת 2005 השיעור ירד ל 41.3%. כמה חוקרים ייחסו את הירידה הזו לאפקט ה- CSI, מכיוון שלפעמים תוכניות כמו זו מסבירות באופן מפורט ולא בהכרח מכוון כיצד עבריינים יכולים להסתיר או להשמיד ראיות. כמה קורבנות אונס דיווחו כי תוקפיהם אילצו אותם להתקלח או להתנקות באקונומיקה לאחר תקיפתם. בדצמבר 2005, פרץ ג'רמיין מקיני לבית במחוז טרומבול, אוהיו, שם רצח שתי נשים. כצופה בסדרה, עשה מקיני מאמצים יוצאי דופן כדי להסיר עדויות לפשעו: הוא ניקה את ידיו באקונומיקה, שרף את הגופות ואת בגדיו וניסה להשליך את נשק הרצח באגם. בסופו של דבר נתפס מקיני. ריי פיבי, ראש חטיבת הרצח במחוז לוס אנג'לס, העיר כי בנוסף ללימוד עבריינים כיצד להסתיר ראיות, תוכניות פשע עשויות אפילו "לעודד אותם, כשהם רואים בטלוויזיה כמה קל לחמוק מזה בלי עונש".
אחרים טוענים שלתוכניות כמו CSI אין כל השפעה חינוכית על עבריינים. מקס הוק, מנהל היוזמה למדע פלילי באוניברסיטת ווסט וירג'יניה, אמר כי למרות ש- CSI עשוי לחנך פושעים, אנשים הפונים לחיי פשע בדרך כלל אינם מאוד אינטליגנטים מלכתחילה. ייתכן גם שלתוכניות הפשע יש השפעה הפוכה, כי לעיתים ניסיונות להסתרת ראיות מייצרות ראיות נוספות. הוק נתן דוגמה לכך - פושעים שנמנעו מלהשתמש ברוק שלהם לסגירת מעטפות, מחשש להשאיר עליהן דגימות דנ"א, אך השאירו שאריות שיער וטביעות אצבע על נייר הדבק בו השתמשו. תמי קליין, החוקרת הראשית בפרשת מקיני, אמרה כי מקרי הרצח שהיא חוקרת מבוצעים על ידי אנשים "שלרוב הם די טיפשים". לארי פוזנר, לשעבר נשיא האיגוד הלאומי לעורכי הדין להגנה פלילית, טען כי מכיוון שאנשים שמבצעים פשעים אלימים בדרך כלל אינם נוקטים אמצעי זהירות, סביר להניח שתוכניות טלוויזיה העוסקות הפלילים לא ישפיעו על דפוסי פעולתם. אנס סדרתי שהורשע, ג'ונתן היינס, אילץ את קורבנותיו להשמיד עדויות משפטיות. הוא נתפס רק לאחר שאחת מקורבנותיו תלשה לו שערה בכוונה, בהשראת סדרת הטלוויזיה CSI, שהתגלתה מאוחר יותר במכוניתה וקשרה אותו למקרה.
חקירות משטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שוטרים מרשויות אכיפת החוק מקבלים פעמים רבות שאלות ודרישות בנוגע לחקירותיהם הנובעות מתצוגות לא מציאותיות בטלוויזיה. בסקר שנערך בקרב שוטרים קנדיים ב -2010, נמצא כי חלק מהשוטרים היו מתוסכלים מהתעניינות, ולעיתים פקפוק, האזרחים המושפעים מסדרות כמו CSI, אם כי רובם ראו זאת כהזדמנות להציג לציבור עבודה משטרתית אמיתית. טכנולוגיות חדשות והגברת המודעות הציבורית למדע הפלילי עוררו עניין חדש בפתירת תיקים פתוחים וחקירות שהופסקו והגבירו את תחושת האחריות בקרב חוקרי המשטרה. עם זאת, הביקוש ההולך לראיות משפטיות עלול לגרום לעומס גדול מדי על המעבדות למחקר פלילי. חלק ממעבדות הפשע מעבדות כמה אלפי תיקים מדי שנה. רשויות אכיפת חוק רבות אין מספיק מקום אחסון לכמות הגדלה של ראיות פיזיות שהן אוספות. בחלק מחקירות, עדויות דנ"א אינן נאספות משום שאין מספיק מקום לאחסן אותן כראוי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]