אפליה עדתית במוסדות לימוד חרדיים בישראל
אפליה עדתית במוסדות לימוד חרדיים בישראל התפרסמה לאורך השנים במספר מקרים בולטים, כשהידוע שבהם התרחש בעמנואל ב-2007.
עמותה בולטת בתחום (ושנויה במחלוקת בשל כך) היא עמותת "נוער כהלכה" בהובלת עורך הדין יואב ללום.
עד לפרשת עמנואל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באפריל 2006 שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים יהודית צור, קבעה בפסק דין תקדימי כי על עיריית ירושלים ומשרד החינוך להקים מנגנון שיפקח על קבלת תלמידות ממוצא מזרחי לסמינרים החרדים. זאת לאחר תביעה של האגודה לזכויות האזרח בישראל כנגד משרד החינוך התרבות והספורט, עיריית ירושלים, סמינר בית יעקב - דרכי רחל ("הסמינר החדיש"), סמינר מכון בית יעקב למורות ("הסמינר הישן") ומרכז בית יעקב למורות ("הסמינר החדש").[1][2]
ביוני 2007 משרד החינוך אסר על מוסדות לשאול בתהליך המיון על שם משפחת האם לפני הנישואים, שמות משפחתם של הורי ההורים, ועל אופי בית כנסת בו מתפלל האב בליל שבת - זאת על מנת למנוע אפליה על רקע עדתי. מנגד, גורמים חרדים טענו כי מדובר בפגיעה בעצמאות החינוך החרדי.[3]
פרשת ההפרדה בבית הספר בעמנואל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בג"ץ בית הספר בעמנואל
בשלהי שנת תשס"ז (2007), בלחץ של הורים שבקשו להקים בית ספר נפרד, הוקמה בבית יעקב היסודי בעמנואל שבשומרון מגמה חסידית נפרדת בתוך בית הספר. לצורך כך חולק מבנה בית הספר ואף הופרדה החצר בין שני חלקי בית הספר. עמותת "נוער כהלכה" בהובלת עורך הדין יואב ללום ובאמצעות עורך הדין אביעד הכהן דרשה לבטל את ההפרדה בטענה שמניעיה עדתיים ומשלא נענתה פנתה העמותה לבג"ץ.
בשנת 2009 בג"ץ (תחת השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל וחנן מלצר) קיבל את העתירה ודרש לבטל את ההפרדה בבית הספר.[4] בעקבות זאת, הוציאו הורי בנות המגמה החסידית את בנותיהם מבית הספר והקימו להן בית ספר פיראטי משל עצמם. הפרשה זכתה לתהודה רבה לאחר שחלק מההורים נכלאו על פי פקודת בזיון בית המשפט. החל משנת הלימודים תשע"א (2010–2011) פועל ביישוב בית ספר פרטי חוקי (במעמד של מוסד פטור) לבנות המגמה החסידית, שבשנה הראשונה לקיומו לא תוקצב על ידי משרד החינוך או המועצה המקומית, ולאחר השנה הראשונה מתוקצב ככל מוסד פטור אחר.
לאחר פרשת עמנואל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-31 בדצמבר 2010 פורסם כי 20 תלמידות ממוצא מזרחי מבני ברק לא התחילו את שנת הלימודים לאחר ששום מוסד לא קיבל אותן. לאחר הפרסום, נקבע דיון מיוחד בועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת ומפלגת ש"ס פרסמה רשימת נציגים מטעמה בערים ירושלים, בני ברק, אלעד, מודיעין עילית, ביתר עילית ותל אביב-יפו אשר אמורים לקבל פניות בנושא האפליה העדתית.[5]
במאי 2011 פורסם שו"ח של מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס שעסק בנושא.[6] הדו"ח הגיע לאחר מחקר וביקורת שנערכו בחודשים פברואר-אוגוסט 2010 במשרד החינוך, ברשת החינוך העצמאי, ובעיריות ירושלים, בני ברק, בית שמש ומודיעין עילית. הביקורת עסקה גם בכ-14 בתי ספר לבנות (שמונה יסודיים ושישה על-יסודיים) שבהם הביקוש גדול מהיצע המקומות. הדו"ח סיקר בתי ספר שבהם נהוגה מכסה מקסימלית של כ-30% המיועדת לבנות ממוצא ספרדי. בדו"ח נטען כי כבר ב-2006 הורה משרד החינוך ל-60 בתי ספר חרדיים (מתוך 86 שבדק) לשנות חלק מכללי הקבלה אליהם. אלא שבפועל ההוראה לא נאכפה ונבדקה. הדו"ח ביקר גם את העיריות השונות שלא אכפו מצידן את הדרישה לשוויון עדתי. לדוגמה, בירושלים נמצא מוסד שבו כ-70% מהתלמידות הן אחיות של תלמידות ובמוסדות אחרים לא ניתן משקל לבחינה הממיינת אלא רק לחוות הדעת של ההנהלה.
בדצמבר 2011 עתרה עמותת "נוער כהלכה" כנגד משרד החינוך ושר החינוך דאז גדעון סער ועיריות ירושלים, בני ברק, מודיעין עילית וביתר עילית בדרישה לביטול המכסות שמגבילות קבלת ספרדיות למוסדות שמשרד החינוך מתקצב.[7] זאת בדגש על סמינרים לבנות הכיתות ט'-יב'. בעתירה צוינו עשרות מקרים של מכסות לנערות ספרדיות בערים השונות. כמה מן הסמינרים הבולטים והידועים שבהן תועדה אפליה היו הסמינרים דרכי רחל מנדלסון, מכון בית יעקב למורות שרנסקי ומרכז בית יעקב ליברמן - שבהם שיעור התלמידות האשכנזיות עומד על יותר מ-75 אחוז מכלל התלמידות. במקביל, תועדו מוסדות שנחשבו ללא יוקרתיים כלל שגם לא כללו שום תלמידה אשכנזית - הסמינרים בנות שמחה ומרגלית, נתיב, אילת השחר, אוהל ברכה ובנות ציון.
ביוני 2014 פורסם כי משרד החינוך החליט לבטל את שיבוץ התלמידות לסמינר "בית יעקב החדש" באלעד לקראת שנת הלימודים שנת הלימודים תשע"ה, ולהתערב בשיבוץ - לאחר שכל 25 המועמדות האשכנזיות התקבלו (83% מהתלמידות), ולעומתן רק 5 מתוך 94 ילדות ספרדיות שההתמיינו (לאחר ש-89 נדחו). בסך הכל ביקשו להתקבל למוסד 119 בנות, מהן נבחרו 30 - 83% אשכנזיות. במקביל פורסם כי תיבחן המשך עסקת מנהלת המוסד.[8]
באוגוסט 2015 התפרסם מקרה נוסף שבו תשעה ילדים חרדים ספרדים נותרו ללא מסגרת חינוכית בקריית יערים, גם כשבועיים לאחר תחילת שנת הלימודים במערכת החינוך החרדית. על פי עדויות של חלק מהתושבים, גם מי ממזרחים שהתקבל למוסד לימודי - התקבל על תנאי. במקביל, פורסם גם כי באלעד היו כ-67 נערות שלא התחילו ללמוד באותה השנה מסיבות דומות.[9]
במאי 2017 מבקר המדינה יוסף שפירא פרסם דו"ח נוס, ובו ביקר את המחוז החרדי שלטענתו אינו מתערב מספיק כדי למגר את האפליה וכי משרד החינוך ממעט מאוד בהפעלת סנקציות מינהליות כנגד בתי הספר הראויים לכך.[10] כחצי שנה לאחר מכן התקיים דיון בוועדת החינוך בכנסת שבמסגרתו חבר הכנסת יעקב מרגי ביקר אף הוא את חוסר ההתערבות של המחוז החרדי במשרד החינוך.[11]
באוקטובר 2022 פורסם מקרה שהתרחש בנווה יעקב שבירושלים שבו הנהלת בית ספר לבנות החליטה לפצל את בית הספר לשלושה מבנים שונים בשנת הלימודים התשפ"ג. לאחר הפיצול התברר כי הבנות הספרדיות שובצו כולן יחד בבניין בנפרד.[12]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טל רוזנר, פסק דין: להפסיק את האפלייה במוסדות חרדיים, באתר ynet, 27 באפריל 2006
- ^ עיריית ירושלים ומשרד החינוך יפקחו על הקבלה לרשת בית יעקב עקב חשש להפליה עדתית - פסקדין, באתר www.psakdin.co.il
- ^ אבישי בן חיים, משרד החינוך נאבק באפליית ספרדים בחינוך החרדי, באתר nrg, 4 ביוני 2007
- ^ שמואל מיטלמן, בג"ץ אסר על בית ספר חרדי להפלות עדתית, באתר nrg, 6 באוגוסט 2009
- ^ הכנסת תדון באפליית מזרחיות במוסדות חרדיים, באתר וואלה!, 6 בינואר 2011
- ^ קובי נחשוני וירון דרוקמן, דו"ח המבקר: המזרחיות בחוץ - ואין מי שיפקח, באתר ynet, 17 במאי 2011
- ^ תומר זרחין וטלילה נשר, אלפי תלמידות ספרדיות מופלות בשל מוצאן בסמינרים החרדיים, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2011
- ^ קובי נחשוני, אפליית ספרדיות: רק חמש התקבלו לסמינר, באתר ynet, 19 ביוני 2014
- ^ האפליה החרדית: תשעה ילדים יושבים בבית, באתר ynet, 18 באוגוסט 2015
- ^ חיים לב, המבקר למשרד החינוך: האפליה קיימת, באתר ערוץ 7, 16 במאי 2017
- ^ מיכל לוי, מרגי נגד המחוז החרדי במשרד החינוך, באתר ערוץ 7, 13 בנובמבר 2017
- ^ איציק ברנדויין, אפליה בסמינר: הספרדיות ילמדו בבניין נפרד מהאשכנזיות, באתר ערוץ 7, 4 באוקטובר 2022