אסתר קנובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסתר קנובל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 בינואר 1949 (בת 75)
ביילבה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה עיצוב תכשיטים
יצירות ידועות מחטי אורן (1977); סיכת ורד (1993) שפן בעגלת ילדים (1994)
פרסים והוקרה Françoise van den Bosch Prijs (1994)
פרס אנדי (2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אלכס וורד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסתר (אסתי) קנובל (נולדה ב-14 בינואר 1949) היא יוצרת ישראלית שהכשרתה בתחום הצורפות, עטורת פרסים ומלגות על עבודותיה המוצגות ברחבי העולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנובל נולדה בבמחנה עקורים בשלזיה שבדרום פולין להורים שורדי שואה. בקיץ 1950 עלתה עם משפחתה לישראל והתיישבה ברמת-השרון. קנובל למדה בתיכון נוה-מגן במגמה ביולוגית. על הוראת האמנות בבית הספר הופקד רפי לביא הצעיר, מורה משפיע כבר אז.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנובל המשיכה ללימודי ציור במכון לאמנות פלסטית בבת-ים (1969-1968). בין השנים 1969–1974 למדה קנובל במחלקה לצורפות בבצלאל. באותן שנים שיקפה המחלקה מגמות שונות ולעיתים מנוגדות ביחס להוראת המקצוע שנעו בין דיסציפלינות מסורתיות לבין רוחות חדשות שהגיעו מחו"ל וכללו ניסיונות להגדרה מחודשת ובדיקת גבולותיו של התחום.

ב-1975 זכתה קנובל במלגה של המועצה הבריטית (British Council) ללימודי תואר שני בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון (RCA). מסגרת זו ששילבה תפיסה שמרנית וסביבה של וירטואוזיות טכנית, יצרה עבור קנובל את התנאים שהניעו את התפתחות שפתה האישית כצורפת. בפרויקט הגמר הציגה קנובל בין השאר סדרות של תכשיטים מטיטניום ואלומיניום מגולוונים: שרשרת מחטי אורן וסיכות ביטחון.

בין השנים 1977–1979 התגוררה קנובל באמסטרדם שהייתה באותה עת מרכז של שיח חדש בחשיבה על צורפות לו תרמה במידה רבה גלריה RA. הגלריה שנפתחה באותה עת הייתה לחלון הראווה של מגמה שזכתה מאוחר יותר לכינוי "הצורפות החדשה" בהשראת ספרם של פטר דורמר וראלף טרנר (Peter Dormer & Ralph Turner, The New Jewelry: Trends & Traditions,1985)

ב-1978 הציגה בגלריה RA תערוכת יחיד ראשונה לצד פייר דֶגֶן (Pierre Degen). בתערוכה הוצגה סדרה של סיכות טיטניום ופלדה המבוססות על דימויים של כיסא מתקפל (״כסא נח״) בו משולבים המנגנון והדימוי זה בזה, בניגוד לסיכה המסורתית שבה מוסתר המנגנון בגב התכשיט.

בשנת 1979 שבה לישראל והתיישבה בירושלים. בשנת 1980 הוצגה תערוכה ראשונה מעבודותיה בישראל בגלריה דבל בירושלים לצד דגנית שטרן-שוקן. התערוכה זכתה לסיקור תקשורתי נרחב בעיתונות הישראלית שהעיסוק בשאלות של צורה וחומר בעיצוב תכשיטים היה חדש לה. בראשית שנות ה-80 נטשה קנובל את השימוש בטיטניום לטובת פח ממוחזר מפחיות משקה ומזון. בעקבות מלחמת לבנון השנייה יצרה קנובל סדרות צבעוניות של זרים-ענקים מפח ממוחזר וצבוע כמו למשל העבודה ״הסוואה" (camouflage), זר-ענק המשלב פח עם עלי בד בשימוש חוזר שנצבעו כולם בצבעי הסוואה. לאותה תקופה שייכת גם סדרת ה"לוחמים" המורכבת מסיכות גדולות ממדים המייצגות דימויי לוחמים, מכּבים או צלבנים מסוגננים, בצבעים ססגוניים בהשראת איורי מלחמה היסטוריים. סדרה זו היא דוגמה מובהקת לתפיסת מנגנון הסיכה כחלק מן הדימוי כאשר קשתות וחרבות הלוחמים משמשות כסיכות החיבור לבגד. ענקי הזרים והלוחמים זכו לתשומת לב ועניין והוצגו בתערוכות מפתח של הצורפות החדשה וכמה מהם נמצאים באוספים של מוזיאונים מרכזיים באירופה, ארצות הברית, אוסטרליה, יפן וישראל.

בשנת 1981 היא יצרה סיכת שבלול ולאחר מספר שנים סיכת מהגרים.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1969-1968 - ציור, המכון לאמנות פלסטית, בת-ים
  • 1974-1970 - המחלקה לצורפות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1977-1975 - תואר שני, המחלקה לעיצוב תכשיטים, הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון, אנגליה.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980-1979 - המדרשה לאמנות, רמת השרון
  • 1991-1985 - המחלקה לצורפות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1996-1995 - תיכון גבעת נון, ירושלים (במסגרת מלגת אמן-מורה)
  • 1999-1997 - המחלקה לעיצוב ואמנות, המכון הטכנולוגי, חולון
  • 2004-1999 - המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 2005-2001 - המחלקה לעיצוב ואמנות, המכון הטכנולוגי, חולון

מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1974 - ציון לשבח, בצלאל, אקדמיה לאומנות ועיצוב, ירושלים
  • 1975 - מלגת מועצת הבריטית ללימודי תואר שני, הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון, אנגליה
  • 1977 - ציון לשבח, הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון, אנגליה
  • 1986 - פרס לצורפות, קרן אליכס דה רוטשילד, ירושלים
  • 1993 - מלגה לביצוע פרויקט במרכז האירופי לקרמיקה, הולנד, קרן תרבות אמריקה-ישראל
  • 1994 - פרס ע"ש פרנסואז וון-דן-בוש על מפעל חיים, הולנד
  • 1996 - מלגת אמן-מורה, משרד החינוך והתרבות
  • 1996 - פרס שני, תחרות היודאיקה הבינלאומית, ירושלים
  • 1966 - אמן אורח בבית ספר פנלאנד למלאכת -יד, ארצות הברית, תוכנית חילופי תרבותית בין ישראל וצפון קרולינה, ארצות-הברית
  • 1998 - מלגת Bi Arts להשתתפות בכיתת אמן וסימפוזיון באדינבורו, סקוטלנד, המועצה הבריטית
  • 1999 - פרס שר החינוך לעידוד יצירה בתחום הצורפות
  • 2006 - תמיכה בפרויקט ספר-אמן; מועצת-הפיס לתרבות ואמנות, קרן ארטור גולדרייך, מרכז ההדרכה לספריות בישראל
  • 2008 - פרס אנדריאה ברונפמן לאמנויות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
  • 2022 פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב[1]

תערוכות יחיד ותערוכות זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1978 גלריה רא, אמסטרדם, הולנד (עם פייר דגן)
  • 1980 - גלריה דבל, ירושלים (עם דגנית שטרן-שוקן)
  • 1981 - גלריה רא, אמסטרדם, הולנד (עם ורד קמינסקי)
  • 1983 - גלריה רא, אמסטרדם, הולנד
  • 1984 - גלריה ארנולפיני, בריסטול, אנגליה
  • 1984 - אי סי אי, לונדון, אנגליה
  • 1987 - המרכז לאמנויות שימושיות בנות-זמננו, לונדון, אנגליה (עם מרי רסטיו ורחל וודמן)
  • 1987 - גלריה מטר, קלן, גרמניה (עם נורברט וולטרס)
  • 1988 - גלריה ספקטרום, מינכן, גרמניה
  • 1989 - גלריה רא, אמסטרדם, הולנד
  • 1992 - גלריה רא, אמסטרדם, הולנד (עם ורד קמינסקי)
  • 1992 - גלריה קלישר, תל אביב-יפו (עם ורד קמינסקי)
  • 1992 - מיצג מיוחד, המרכז לאמנויות שימושיות בנות-זמננו, לונדון, אנגליה
  • 1993 - הגלריה הסקוטית, אדינברו, סקוטלנד
  • 1994 - גלריה רא, אמסטרדם, הולנד
  • 1995 - מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1995 - בית גבריאל, צמח
  • 1999 - גלריה נוס, גטבורג, שוודיה
  • 2000 - גלריה רא, אמסטרדם, הולנד
  • 2000 - גלריה רנטפיה, לפנרוטה, פינלנד
  • 2000 - Poetic License, גלריה ג'ולי ארטיסן, ניו יורק, ארצות-הברית (עם קיף סלומונס)
  • 2001 - סטודיו מרייקה, פדובה, איטליה (עם ורד קמינסקי ודגנית שטרן-שוקן)
  • 2001 - גלריה פרומלדוורק, גנט, בלגיה
  • 2002 - תערוכת סיכות, גלריה טקטיל, ז'נבה, שווייץ (עם ורד קמינסקי ודגנית שטרן-שוקן)
  • 2003 - Untitlrd Dialougue, הגלריה לאמנות של ליגניצה; גלריה בילאק, קרקוב, פולין (עם ויליאם טסו מטר)
  • 2005 - Speechless, גלריה היפוטסי, ברצלונה, ספרד (עם ורד קמינסקי)
  • 2007 - גלריה סיינה, ניו יורק, ארצות-הברית
  • 2007 - גלריה ספקטרום, מינכן, גרמניה (עם דגנית שטרן-שוקן)
  • 2008 - גלריה רא, אמסטרדם, הולנד
  • 2008 - מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

*AJF LIVE WITH ELA BAUER AND ESTHER KNOBEL, Art Jewelry Forum, June 24, 2020

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לי דניאל, הזוכים בפרס אדמונד דה רוטשילד לשנת 2022, באתר ynet, 11 בינואר 2023