אנרי אלג

אנרי אלג
Henri Alleg

אנרי אלג (יושב מימין) בפסטיבל העיתון L'Humanité בשנת 2008
לידה	20 ביולי 1921 לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה	17 ביולי 2013 (בגיל 91) הרובע התשעה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Harry John Salem
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1942
מעסיק	Alger républicain, ל'הומניטה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הצרפתית
בן או בת זוג	ז'ילברט סרפתי
שם לידה: הרי ג'ון סאלם (Harry John Salem)

אנרי אלג (בצרפתית: Henri Alleg, שמו בלידה: הרי ג'ון סאלם - Harry John Salem;‏ 20 ביולי 1921 לונדון - 17 ביולי 2013 פריז) היה עיתונאי ופעיל קומוניסטי צרפתי - אלג'יראי ממוצא יהודי אשכנזי, תומך במאבק העם האלג'יראי הילידי לעצמאות. כיהן כמנהל העיתון האלג'יראי בצרפתית (Alger républicain) (אלג'יר רפובליקנית) שהופיע באלג'יר בשלהי הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה (1955-1950). בימי הקרב על אלג'יר (1957-1956) נעצר אלג ועבר עינויים. אחרי פרסום זיכרונותיו La" Question" (השאלה) בשנת 1958 בהוצאה לאור Minuit זכה אלג להכרה בינלאומית בגין עמדתו נגד העינויים, בייחוד בהקשר מלחמת אלג'יריה (1962-1954). אלג היה החל משנת 1946 חבר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית האלג'יראית ומ-1949 - חבר בלשכה הפוליטית שלה. אחרי שנת 1962 קיבל אלג אזרחות אלג'יראית ובשנים 1963–1965 כיהן באלג'יר כמנהל העיתון המחודש Alger républicain. ב-1965 הוכרז שם "אישיות בלתי רצויה" ונאלץ לחזור לצרפת אחרי השלטון האלג'יראי סגר את העיתון.

קורות חיים

ילדות וצעירות

אנרי סלם או הרי ג'ון סלם נולד בשנת 1921 בלונדון כבן למשפחה יהודית. אמו בלאנש הייתה בת לבית בקר, משפחה אשכנזית עם שורשים בליטא ואוקראינה. אביו היה מקס סלאם, תכשיטן במקצוע. ההורים הגיעו לפריז לירח דבש ותוך כדי ביקורם איבדו את התכשיטים שהיו כל רכושם. אולם הם התאהבו בעיר האורות והחליטו להישאר בה. מקס סאלם פתח מתפרה קרוב לכיכר הרפובליקה. בנם הצעיר אנרי לא הצטיין בלימודים. התעניין בפוליטיקה , אהד את המחנה הרפובליקני במלחמת האזרחים בספרד וחלם לנסוע בעולם.

באלג'יריה

ב-1939 הגיע אלג לאלג'יר, בה ראה תחנה ראשונה לטיול בעולם. הארץ והאנשים עשו עליו רושם עז והחליט להישאר. בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה. ובשנים 1940–1943 נשלטה אלג'יריה על ידי המשטר הפאשיסטי בווישי אולם ב- 1943 היא נכבשה על ידי בעלות הברית. בשנת 1942 הצטרף אלג במחתרת למפלגה הקומוניסטית האלג'יראית, היה פעיל באיגודים המקצועיים, ואחר כך בעיתון הקומוניסטי בצרפתית Alger Républicain גישתם הייתה אנטי-קולוניאליסטית ברורה לעומת גישת הקומוניסטים הצרפתיים שהיו אמביוולנטים כלפי תנועת העצמאות של הערבים והברברים האלג'יראים. אלג הפך בשנת 1951 למנהל העיתון ובספטמבר 1955 כשהשלטון הצרפתי סגר אותו, ניסה לפרסמו במחתרת. שלח בסתר מאמרים לביטאון המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, L'Humanité. חלק ממאמרים אלה שתמכו בעצמאות אלג'יריה לא פורסמו בגלל הצנזורה. בתקופת הקרב על אלג'יר הצליח הצבא הצרפתי - באמצעות חטיבת הצנחנים 10 של הגנרל מאסי לדכא ללא רחמים את הטרור המהפכני המקומי האחראי על גלי פיגועים רבים נגד האזרחים הצרפתים .

המעצר והעינויים

ב-12 ביוני 1957 נעצר אלג על ידי צנחנים צרפתים, בדירת הפרופסור הצרפתי למתמטיקה מוריס אודן (Audin) שתמך במורדים ונעצר יום קודם. אלג נחקר בעינויים רבים במרכז החקירות ברובע אל-ביאר באלג'יר, אף על פי שלא נפתח נגדו בהליך משפטי כלשהו. נדרש לגלות את שמות האנשים שנתנו לו מקלט בחדשים באחרונים. עונה באמצעות שוקים חשמליים (בעזרת הגנרטור הנייד הידוע לשמצה בשם "ז'ז'ן"), כוויות, העמסת גופו במיים, תליות מאביזרים שונים. הוזרק לו פנטוטל בתור "סם אמת" . הופעלו עליו גם לחצים נפשיים עם איומים לשלומם של אשתו וילדיו. עם זאת, אלג לא גילה את שמות האנשים שעזרו לו. בעת היותו במעצר גם אשתו קיבלה ביקור של חיילים שתיחקרו אותה על פעילותו. היא נעצרה לחמישה ימים ושוחררה. על המורה אודן שעונה גם כן קשות נודע כי הוצא להורג. אשתו של אלג העלתה עניין בעלה בכל פורום אפשרי באלג'יר ובפריז. נראה שמשום כך לא הוצא להורג אלא נאסר במחנה המאסר בלודי. שם כתב אלג בסתר דו"ח על העינויים שעבר והבריח אותו אל ידידים בחוץ. בסוף יולי 1957 פורסמו דיווחיו בעיתון L’Humanité . הוא הועבר בהמשך לבית הסוהר האזרחי ברברוס באלג'יר, שבו נמצא אתר מפורסם להוצאות להורג על ידי גיליוטינה. גם משם באוגוסט 1957 הצליח אלג להבריח דו"ח דומה על העינויים שעבר גם אל סניגוריו וגם אל רשויות המשפט באלג'יריה. באותם ימים נפוצו באלג'יר שמועות, כולל בעיתונים, על היעלמותו או על מותו. רק אחרי שהתקשורת הייתה גדושה בדיווחים על עינויו, חודשיים אחרי מעצרו הובא אלג לראשונה בפני שופט. הקצינים שלדבריו עינו אותו הכחישו את טענותיו. רובר לקוסט, אז שר לענייני אלג'יריה, דרש שהטענות תיחקרנה. בנובמבר 1957 התקיים משפטו של אלג שנמצא אשם בפגיעה בביטחון המדינה ובניסיון להקים מחדש ארגון שהוצא מחוץ לחוק. הרשויות הצבאיות שלחו שני רופאים שיבדקו אותו אולם מאז העברתו ללודי איש מחוץ לאנשי השלטון לא הורשה לראות אותו . בסופו של דבר מפקד הכוח הצבאי באלג'יר הורה על פתיחת חקירה לגבי הטענותיו של אלג על מכות ונזקים גופניים שנגרמו לו על ידי "אנשים לא ידועים" שופט צבאי ביקר עם אלג את המתקנים עליהם סיפר ודרש ממנו לתאר מזיכרון את פנים הבניינים והחדרים כדי לאשש את האשמותיו. אלג הצליח לתאר בדיוק רב חלקים שונים של המתקן באל-ביאר, בעיקר את המטבח שבו התקיימו העינויים. זה נתן לשער כי עונה באמת, מכיוון שאם החקירה הייתה מתנהלת "כשורה" לא היה יכול לתאר את הפרטים שסיפר. על אף העדויות שלו ושל אחרים שעונו על ידי צנחנים באל-ביאר, הממשלה הצרפתית המשיכה להתעלם מבקשותיו לעשיית צדק ושלחה אותו בחזרה לכלא צבאי.

המשך המאסר ובריחתו. "השאלה"

בסופו של דבר נידון אלג ל-10 שנות מאסר בגין פרסומים אסורים ונשלח לכלא בצרפת, בחבל ברטאניה. אולם באוקטובר 1961, בעזרת קומוניסטים ברטונים נמלט אלג ממרפאת בית הכלא והצליח לברוח מצרפת לצ'כוסלובקיה. הוא חיכה שם לחנינה שבסוף מלחמת אלג'יריה. הזיכרונות של אלג מן המעצר ומן הכלא פורסמו בהוצאה לאור Minuit (בראשות ז'רום לנדון) בספר שנקרא "השאלה" - La Question. שם זה היה משחק מילים שרמז על שאלת החוקיות של העינויים מחד והזכיר את המושג question ששימש במערכת המשפט הטרום-מהפכנית בצרפת ככינוי ל"חקירה תחת עינויים". La Question פורסם ב-12 בפברואר 1958 ללא צנזורה. אולם משרד הפנים צנזר את העיתונים הצרפתים שניסו לפרסם רוויו על הספר או לפרסם קטעים ממנו. אף-על-פי שהספר עצמו נמכר חופשי למשך כמה שבועות, הממשלה הפקיעה במרץ 1958 את גליונות העיתון France Observateur מכיוון שפרסם קטעים מספרו של אלג. הממשלה לא התנגדה לתזכיר עצמו אלא ביקשה למנוע דיונים פומביים עליו. לפי החוק הצנזורה הייתה רשאית לקרוא רק בעיתונים לפני פרסומם. עם זאת הפך הספר לכמעט רב-מכר ונושא לדיונים בקרב העם הצרפתי. הממשלה אסרה גם על פרסומה של המסה של סארטר "ניצחון" במגזין "אקספרס" שבה הצביע סארטר על השלכות ספרו של אלג לגבי האומה הצרפתית. על אף הצנזורה המשיכו לקרוא את המסה במחתרת והיא הפכה לפתח-דבר לתרגום לאנגלית של "השאלה".

על אף המחאות של אנשי בעלי שם כמו סארטר, אנדרה מאלרו, פרנסואה מוריאק ואחרים, עם התגברות השמועות והדיונים הציבוריים החרימה הממשלה הצרפתית את "השאלה" בתקווה להפיג את האווירה הפוליטית המתוחה. באישור בית דין צבאי שפתח בהליכים נגד "הניסיון לזרוע דמורליזציה בקרב הצבא מתוך כוונה לפגיעה בביטחון האומה, ב-27 במרץ 1958 הפקיעו השלטונות את 7000 עותקי הספר שנמצאו בהוצאת Minuit. אבל באותה שעה כבר נמכרו 60000 עותקים. בצרפת המשיך הספר להימכר, בדרכים שונות, מעל 162,000 עותקים עד סוף שנת 1958. הוצאות לאור שמאליות קראו תגר נגד הממשלה והמשיכו לפרסם אותו, על אף האיסור הרשמי. השלטון הודיע כי חקירת טענותיו של אלג כמעט הסתיימה. נודע כי הרופאים אכן הבחינו בצלקות במפשעות ובמפרקי כפות הידיים של אלג, אולם הקצינים שהואשמו על ידו המשיכו להכחיש את הטענות והממשלה לא נמצאה אשמה.

השלכות

הדו"ח של אלג שנערך בשפה מפוכחת, איפשר הצצה לשיטות בהן השתמשה המדינה במאבקה נגד התנועות המחתרתיות וההתנגדות, שלימים התפרסמו כ"הדוקטרינה הצרפתית". מעל לכל, השיטה כללה מה שנקרא "העלמתם" של חשודים, על ידי מאסר, לעיתים קרובות בסתר, מעצרם של אזרחים חשודים, עינויים שיטתיים ולעיתים קרובות לאחר מכן הרג בלתי חוקי. למרות הביקורת הפוליטית הפנימית הניכרת, ייצאה צרפת שיטות אלה, אשר נוסחו ברובן על ידי הקצין רוז'ה טרנקייה, באמצעות שליחת יועצים צבאיים לאמריקה הלטינית. הן יושמו על ידי משטרים רודניים, למשל בצ'ילה ובארגנטינה ומילאו תפקיד מרכזי בהעלמתם האלימה ורציחתם של עשרות אלפי אנשים (desaparecidos) בצרפת בהמשך, במיוחד במנגנון המדינה, אפילו הדיבור על "מלחמת אלג'יריה" נחשב למשך זמן רב לטאבו . רק בשנת 1999 נחקק חוק שאיפשר לדבר רשמית על מלחמת אלג'יריה. דיון חברתי סביב ההפרות השיטתיות של זכויות האדם - עליה דיווחו אנרי אלג ועדים רבים אחרים - התקיים לראשונה בשנים 2000 עד 2002. בחוגים השמרניים בפרט, האירועים עדיין נשללים או זוכים להתייחסות מועטה. כמה מהשיטות שתוארו על ידי אלג משמשות גם כיום גם למאבק בתנועות התנגדות, למשל על ידי האלג'יראים עצמם במלחמת האזרחים בשנות התשעים. הממשלה, שראתה את עצמה יורשת תנועת ההתנגדות ההיסטורית FLN - לחמה בטרור ובארגוני הגרילה האסלאמיסטים הרצחניים על ידי שיטות של "מלחמה מלוכלכת " מסוג זה.

שיבה לאלג'יריה. גירושו לצרפת.

אחרי הסכמי אוויאן בין הממשלה הצרפתית למורדים האלג'יראים, אלג חזר לצרפת ואחר כך שב לאלג'יריה. הוא קיבל אזרחות המדינה החדשה והורשה להקים מחדש את העיתון Alger Républicain ,לפרסם בו ספרים רבים ולהופיע בסרטי תעודה. עם ההפיכה הצבאית משנת 1965 של הווארי בומדיין הוכרז אלג לאישיות בלתי רצויה וחזר לצרפת לאזור פריז. הוא פעל בעיתונים, במגזנים ובמסגרת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. ב-1980-1966 כתב בעיתון ל'הומניטה" והתמנה למזכיר כללי של העיתון. ב-1979 היה שליח מיוחד של "ל"הומניטה" בקאבול והצדיק את פלישת ברית המועצות לאפגניסטן, בהתאם לעמדה הרשמית של המפלגה. בחזרתו לפריז עבר לגור פאלזו, ברחוב ז'ראר-דופן, שם התגורר עד יום מותו. אחרי נפיחלת המשטרים הקומוניסטים באירופה אלג היה לחבר בסיעה "קוטב התחייה הקומוניסטית" וב-1998 הביע צער על הסטייה הסוציאל-דמוקרטית שלדעתו עברה המפלגה הקומוניסטית תוך נטישה של האותנטיות הקומוניסטית שלה. הוא הצטרף ל"ועד האינטרנציונליסטי לסולידריות המעמד" שהוקם ס- 10 באוקטובר 1992 תחת השם "ועד הונקר לסולידריות אינטנציונליסטית" שתמך במנהיג מזרח גרמניה לשעבר, אריך הונקר הועמד במשפט על ידי הרשויות בגרמניה. בשנת 2001 העיד נגד גנרל הצנחנים פול אוסרסס בקשר להשתתפותו של זה בעינויים במלחמת אלג'יריה. אלג היה חבר גם בוועד החסות של ועדת ראסל לעניין פלסטין שהוקמה ב-2009

אנרי אלג נפטר בשנת 2013, בגיל 91.

אלג במדיה האמנותית

• הבמאי ז'אן-פייר ליידו (Lledo) הפיק את הסרט התיעודי "Un rêve algérien (חלום אלג'ראי) המתאר את ביקורו של אלג באלג'ריה, כעבור 40 שנה, ואת קבלת הפנים שהוא זכה בה ואת פגישותיו על חבריו מימים עברו.

חייו הפרטיים

אנרי אלג התחתן בשנת 1946 עם ז'ילברט ספרתי שהפכה בעקבותיו לפעילה קומוניסטית נלהבת. נולדו להם שני בנים:אנדרה סאלם וז'אן סאלם, לימים פילוסוף ופרופסור באוניברסיטה.

כתביו

• Mémoire algérienne: souvenirs de luttes et d'espérances 2005

(זיכרון מאלג'יריה :זיכרונות של מאבקים ותקוות)

• Grande aventure d'Alger républicain (co-authored with Boualem Khalfa and Abdelhamid Benzine, 1987

(ההרפתקה הגדולה של Alger républicain - יחד עם בועלם חאלפה ועבד אל-חמיד בנזין)

• Prisonniers de guerre 1961) (אסירי מלחמה)
• La Question / The Question (Introd. by Jean-Paul Sartre, 1958 (השאלה) (פתח דבר מאת ז'אן-פול סארטר)
• Requiem pour l'Oncle Sam 1991) (רקוויאם לדוד סם)
• U.R.S.S. et les juifs 1989) (ברית המועצות והיהודים)
• Victorieuse Cuba : de la guérilla au socialisme 1963) (קובה המנצחת:מגרילה לסוציאליזם) עם פתח-דבר מאת בועלם חאלפה
  • 1985 Red Star and Green Crescent (הכוכב האדום והסהר הירוקה), ההוצאה פרוגרס, מוסקבה, תורגמה לאנגלית על ידי סרגיי סוסינסקי, במקור - בהוצאה לאור Messidor בפריז.

קישורים חיצוניים

• אנרי אלג, ברשת החברתית Goodreads

• 1.8.2013 כתבת הספד ב-The Independent מאת פיליפ סוויני Philip Sweeney
• כתבת הספד מאת שארל סילבסטר Charles Sylvestre בעיתון Le Monde 18.7.2013

• Patricia-Pia Célérier, An Interview with Henri Alleg, African Studies Review Vol. 57, No. 2 (SEPTEMBER 2014), pp. 149-162

הערות שוליים

• מדיה וקבצים בנושא אנרי אלג בוויקישיתוף