אנטואנט פיירוורקר

אנטואנט פיירוורקר
Antoinette Feuerwerker
	אין תמונה חופשית
לידה	24 בנובמבר 1912; Borgerhout, בלגיה
פטירה	10 בפברואר 2003 (בגיל 90); ירושלים, ישראל
מדינה	צרפת
השכלה	האוניברסיטה של שטרסבורג; אוניברסיטת שטרסבורג ;
בן או בת זוג	דוד פיירוורקר
פרסים והוקרה	אביר במסדר הדקל האקדמי

אנטואנט פיירוורקר (בצרפתית: Antoinette Feuerwerker, ‏24 בנובמבר 1912 - 10 בפברואר 2003) הייתה משפטנית צרפתייה ולוחמת פעילה בתנועת התנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטואנט (אנטוניה, טוני, טויבה רושל) גלוק נולדה ב-1912 באנטוורפן, בלגיה למשפחה יהודית ממוצא פולני, הוריה פנחס גלוק-פרידמן צאצא ישיר של מנהיגי חסידות חוזרים למגיד דב בער ממזריץ' והניה שיפר.

משפחתה נדדה רבות באותן שנים. במהלך מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה מפולין לבלגיה, ומשם לשווייץ, שם נולדו שלושת אחיה, רוז וורפמן, הדוויג [היידי] וסלומון גלוק, לאחר מכן עברה המשפחה לגרמניה ולבסוף לצרפת, שם התאזרחו.

פוירוורקר למדה ב- Lycée des Pontonniers (כיום Lycée international des Pontonniers) בשטרסבורג.

לאחר סיום לימודי התיכון היא למדה משפטים, דבר נדיר באותם ימים לאישה. אחד מהפרופסורים שלה, רנה קפיטנט, הפך לשר החינוך (1944–1945) בממשלה הזמנית ושר המשפטים (התובע הכללי) (1968–1969) תחת שארל דה גול. היא עבדה במשרד עורכי הדין של רנה קפיטנט. היא סיימה את בית הספר למנהל עסקים (HEC).

עם משפחתה עברה לפריז, שם הכירה את דוד פיירוורקר, רב צעיר. הם נישאו בנובמבר 1939, בתחילת מלחמת העולם השנייה.

דוד, שהיה בקו מאז'ינו באותה תקופה, היה צריך לקבל אישור מיוחד כדי להשתתף בחתונה. ביוני 1940 עברה פיירוורקר ל-Brive-la-Gailard, שם בעלה היה הרב של שלוש מחלקות צרפתיות: Corrèze, Creuse ו-Lot. הם הצטרפו לתנועת ההתנגדות כדי להילחם בנאצים.

פיירוורקר השתתפה באופן פעיל בכל הפעילויות בתנועת ההתנגדות עם בעלה, הרב דוד פיירוורקר, בעיקר בגיוס סוכני קישור והפצת כתבי עת חשאיים. יחד עם ז'רמיין ריבייר, שהוכרה מאוחר יותר כחסידת אומות העולם, היא ארגנה את פינוי הצעירים שנרדפו על ידי הנאצים.

בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה היא הסתתרה במנזר קתולי עם בתה התינוקת, עטרה, ושרדה מתפוחי אדמה ומים. מאוחר יותר היא הוסתרה על ידי ז'רמיין גובלו, בתו של הפילוסוף הצרפתי אדמונד גובלו. אחותה, רוז וורפמן, שגורשה לאושוויץ, ניצלה. אחיה, רופא צעיר בן 29, ד"ר סלומון גלוק, גורש מצרפת בשיירה 73, שהובילה לקובנה בליטא ולרוואל (טאלין) באסטוניה, כדי לא לחזור.

ב ניי-סי-סן היא קיבלה מארז של מטבעות זהב לשמירה שהחביאה מתחת למיטת בעלה, ללא ידיעתו. הכסף שימש למימון הפעלת ספינת המעפילים אקסודוס.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה עברה עם בעלה לליון, שם כיהן כרב ראשי בין השנים 1944 ל-1946.

בין השנים 1946–1948 היה רבה של ניי-סי-סן, מחוץ לפריז.

בשנים 1948–1966 הם התגוררו בפריז, ברובע המארה, שם הפך בעלה לרב של בית הכנסת Rue des Tournelles.

פוירוורקר שיתפה פעולה עם בעלה במחקרו על האמנציפציה של יהודי צרפת.

ב-1966 הם התיישבו במונטריאול, קוויבק, בקנדה, שם לימד פוירוורקר משפטים וכלכלה בקולג' הצרפתי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפיירוורקר ולבעלה, דוד פיירקוורקר, נולדו שישה ילדים: עטרה, נתניה, אלי, הלל, עמנואל ובנימין. בעלה נפטר ב-20 ביוני 1980. היא עברה לישראל בשנת 2000, שם בילתה את שלוש השנים האחרונות לחייה. היא נפטרה ב-10 בפברואר 2003, בת 90, ונטמנה בסנהדריה, ירושלים, לצד בעלה.^[1]

מדליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלוחמת מתנדבת בתנועת ההתנגדות הצרפתית היא קיבלה את מדליית השחרור הצרפתית. מאוחר יותר העניקה לה ממשלת צרפת את פרס Palmes Académiques ו-Médaille de la Santé Publique, על תרומתה לחינוך הציבורי ולבריאות הציבור.