אנדראס אכנבאך

אנדראס אכנבאך
Andreas Achenbach
לידה	29 בספטמבר 1815; קאסל, נסיכות הבוחר מהסן
פטירה	1 באפריל 1910 (בגיל 94); דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום לימודים	האקדמיה הקיסרית לאמנויות; האקדמיה לאמנות של דיסלדורף ;
זרם באמנות	הרומנטיקה, בית הספר לציור של דיסלדורף
הושפע על ידי	וילהלם פרידריך שדו, וילהלם שירמר
יצירות ידועות	Watermill in a Wooded Landscape with Rainy Weather
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (1864); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1871); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
צאצאים	Max Alvary

אנדראס אכנבאך (בגרמנית: Andreas Achenbach‏; 29 בספטמבר 1815 – 1 באפריל 1910) היה צייר נוף וים גרמני בסגנון רומנטי. הוא נחשב לאחד ממייסדי בית הספר לציור בדיסלדורף. אחיו, אוסוולד, היה גם צייר נוף ידוע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, הרמן, (1783–1849) היה סוחר במקצועו, אבל עבד במספר מקצועות. בשנת 1816 הוא הפך למנהל מפעל מתכות במנהיים. שנתיים לאחר מכן הם עברו לסנט פטרסבורג, שם רצה אביו להקים מפעל עם כסף שאמו קיבלה כירושה.

כאן לקח אנדראס שיעורי רישום ראשונים. הפרויקט נכשל, והם חזרו למחוז הריין בשנת 1823. עד מהרה הקים אביו מבשלת בירה בדיסלדורף, עם פונדק שהיה מועדף על ידי קהילת האמנות המקומית.^[1]

שם, בשנת 1827, החל את השכלתו האמנותית ברצינות, והשתתף בקורסים באקדמיה לאמנות בדיסלדורף, שם למד אצל וילהלם פרידריך שדו והיינריך כריסטוף קולבה. בשנת 1831, בן שש עשרה בלבד, הוא השתתף בתערוכה מקומית ומכר ציור אחד. בשנה שלאחר מכן הוא למד ציור נוף אצל יוהאן וילהלם שירמר. בשנת 1836 בעקבות סכסוך עם הנהלת בית ספר לציור, ביחד עם אדוארד וילהלם פוזה וכמה תלימים נוספים הוא עזב את הלימודים ועבר למינכן.

הוא ערך מסע לימוד להולנד וזכה להצלחה אמיתית ראשונה בשנת 1836 בתערוכה בקלן, שם נרכש אחד מציוריו על ידי מושל מחוז הריין, הנסיך פרידריך. לאחר סיור בבוואריה ובטירול, הוא התיישב בפרנקפורט ובסיועו של אלפרד רטל, פתח סטודיו.

הוא נסע לעיתים קרובות בחברת אחיו, ברחבי סקנדינביה ואיטליה. שניהם הפכו למבקרים קבועים באוסטנדה. הוא חזר לביתו לעסקים המשפחתיים בשנת 1846.

באותה שנה הוא השתלט על המבשלה והפונדק. אביו, אף שפרש טכנית, הפך לרואה חשבון.^[2] בשנת 1848 הוא התחתן עם מארי לואיז הוברטיין קתרין ליטשלאג (1827–1889), המכונה לואיז.^[3] נולדו להם חמישה ילדים.

הוא היה אחד החברים המייסדים של אגודת אמנות המכונה "מלכסטן" (קופסת הצבעים) וסייע להם לרכוש את האחוזה לשעבר של משפחת ג'ייקובי בפמפלפורט, שהפכה ל"מלקסטנפארק".

הוא לימד מעט מאוד סטודנטים מלבד אחיו, ובראשם אלברט פלם, מרקוס לארסון, אפולינרי גורבסקי וויליאם סטנלי האסלטין.

הוא זכה באותות הצטיינות רבים במהלך חייו, כולל מסדר לאופולד (1848), מסדר סטניסלאב הקדוש (1861) ומסדר אולף הקדוש (1878). הוא הפך לחבר כבוד באקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה בשנת 1853 ולחבר באקדמיה לאמנויות יפות של מילאנו בשנת 1862.

בשנת 1885 הוא מונה לאזרח כבוד של דיסלדורף.

הוא נקבר בקבר מפואר עם פסל מאת קרל יאנסן.