אנגליקה אמון

אנגליקה אמון
Angelika Amon
לידה	10 בינואר 1967; וינה, אוסטריה
פטירה	29 באוקטובר 2020 (בגיל 53)
מקום מגורים	אוסטריה, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת וינה (1993)
מנחה לדוקטורט	קים נסמית'
מוסדות	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
פרסים והוקרה	פרס ארנסט יונג לרפואה (2013); פרס פריצת דרך במדעי החיים; חברת האקדמיה הלאומית למדעים (2015); פרס פול מרקס לחקר הסרטן (2007); פרס הכרה בקריירה בכירה, נשים בביולוגיה תאית (2015); פרס האקדמיה הלאומית למדעים בביולוגיה מולקולרית (2008); מדליית איגוד התורשה של אמריקה (2014); פרס אלן וטרמן (2003); פרס ואנדרבילט לביו-רפואה (2018); חבר ארגון הביולוגיה המולקולרית האירופאי ;
מספר צאצאים	2

אנג'ליקה אמון (באנגלית Angelika Amon;‏ 10 בינואר 1967 – 29 באוקטובר 2020) הייתה פרופסור מן המניין במחלקה לביולוגיה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס^[1] וחברת מועצת העורכים של כתב העת "Current Biology"^[2]. במחקרה, אמון ועמיתיה בדקו את ההשלכות של הפרדת כרומוזומים המתבצעת לא כשורה על התא ועל פיזיולוגיה של אורגניזם (יצור חי) וכיצד הפרדה כזו יכולה להוביל לסרטן^[3].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנג'ליקה אמון נולדה בשנת 1967 באוסטריה^[4]. כבר בילדותה אמון התעניינה רבות בביולוגיה של חיות וצמחים. במהלך לימודי הביולוגיה בחטיבת הביניים, כאשר למדה על חוקי התורשה של מנדל, הבינה כי היא רוצה לעסוק בביולוגיה במהלך חייה.

את התואר הראשון שלה אמון סיימה באוניברסיטת וינה. את עבודת הדוקטורט עשתה אמון תחת הנחייתו של פרופסור קים נסמית (Kim Nasmyth) באוניברסיטת MIT^[5]. את הדוקטורט שלה סיימה אמון בשנת 1993. לאחר סיום הדוקטורט, אמון השתלמה במסגרת פוסט-דוקטורט במכון Whitehead שבקיימברידג', מסצ'וסטס ולאחריו הייתה עמיתה במכון במשך שלוש שנים. בשנת 1999 הצטרפה למחלקה לביולוגיה ולמרכז לחקר הסרטן של אוניברסיטת MIT^[5]. זמן קצר לפני מותה אמון שיתפה פעולה עם פוסט-דוקטורנטית ישראלית במחקר שמצא מולקולה שמסייעת לפתרון בעיות בניהול האנרגיה בתא^[1].

אמון הייתה חברת מערכת בכתב העת Current Biology^[1].

אמון נפטרה ב-29 באוקטובר 2020 מסרטן השחלה. הותירה אחריה בעל ושתי בנות^[6].

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמון חקרה גדילה וחלוקה של תאים. המחקר של אמון התמקד בביוסינתזה של מולקולות גדולות והקשר של תהליך זה לחלוקת התאים^[3].

באחד ממחקריה, ניסתה אמון להבין כיצד ההפרדה המתרחשת בכרומוזום במהלך תהליכי המיטוזה והמיוזה מבוקרת על ידי אותות תוך וחוץ תאיים. במחקר זה אמון ועמיתיה בדקו בעזרת התרבות של תאי שמרים כיצד הפרדת כרומוזומים מתבצעת, מה ההשפעה של העתקת כרומוזומים אשר מתבצעת לא כשורה, וכיצד שינויים גנטיים המתרחשים בעת שכפול כרומוזומים שאינו מתבצע כראוי משפיעים על התא.

כאשר נמצא שינוי מהותי בפעילות התא בעקבות שינויים בכרומוזום, אמון ועמיתיה למחקר בדקו כיצד תאי אדם, עכברים ויונקים אחרים מגיבים לשינויים הללו. במחקר זה מצאו אמון ועמיתיה כי בעקבות טעויות אלו בשכפול גנום התא, מתרחשת הזדקנות ואף ישנם שינויים מסוימים אשר יכולים לגרום לעיתים להתפתחות של סרטן בתא הנוצר^[2]. אמון ועמיתיה מצאו כי כאשר מספר העותקים של כרומוזום מסוים אינו תואם למספר העותקים בו הוא אמור להיווצר בעובר אנושי מתרחשת הפלה טבעית של העובר^[2].

במחקר אותו פרסמה אמון ביחד עם פוסט-דוקטורנטית ישראלית בשנת 2018, נחקרה הפעילות המיטוכונדריאלית. בשביל לייצר אנרגיה, המיטוכונדריון מפרק מולקולות חלבון, ומאבני הבניין של מולקולות אלו מרכיב המיטוכונדריון מולקולות חדשות, המתפקדות כמקור אנרגיה לתא. לעיתים נוצר מעין פקק אשר חוסם את כניסת החלבונים אל תוך המיטוכונדריון, וכך פוגע בתהליך ייצור האנרגיה של המיטוכונדריון. במחקר זה, הן גילו כיצד המיטוכונדריון מסמן לתא שהוא נמצא במצוקה, וכיצד התא עוזר לפתור את הבעיה אליה נקלע המיטוכונדריון. כחלק ממחקר זה, הן גילו מולקולה שלא הייתה ידוע לפני כן, הנקראת mitoCPR, אותה התא שולח למיטוכונדריון כדי לשחרר ולפתור "פקקים" אלו^[1].

במהלך חייה קיבלה אמון פרסים ואותות הוקרה רבים:^[5]

פרס פריצת דרך במדעי החיים, 2019
פרס האקדמיה האמריקאית לאומנויות ולמדעים, 2007
הפרס לעמית זר שלEMBO European Molecular Biology Organization, 2015
נבחר העמית הזר של האקדמיה האוסטרלית למדעים, 2015
אות הכבוד של אגודת הגנטיקה האמריקאית, 2014
פרס Ernst Jung לרפואה, 2013
פרס האקדמיה הלאומית למדעים, 2010
פרס האקדמיה המדעית למדעים- ביולוגיה מולקולרית, 2008
פרס^[7]Paul Marks, 2007
פרס ASMB (ASBMB Amgen), 2007
פרס Alan T. Waterman, 2003
פרס המחקר של חברת אלי לילי 2003
הפרס למחקר של המכון הרפואי Howard Hughes (HHMI), 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אנגליקה אמון בוויקישיתוף

אנגליקה אמון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אנגליקה אמון, באתר גוגל סקולר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ⁴ "Countering mitochondrial stress". MIT News. נבדק ב-2018-11-16.
^ ¹ ² ³ National Academy of Sciences (2018-07-18), Angelika Amon - Causes and Consequences of Aneuploidy, נבדק ב-2018-11-16
^ ¹ ² Editorial Board: Current Biology, www.cell.com (באנגלית)
^ Amon Lab | MIT Biology, amonlab.herokuapp.com (ארכיון)
^ ¹ ² ³ Giro Studio (2013-11-13), Angelika Amon - MIT Biology Department, נבדק ב-2018-11-16
^ Angelika Amon, cell biologist who pioneered research on chromosome imbalance, dies at 53, MIT News | Massachusetts Institute of Technology, ‏30 באוקטובר 2020 (באנגלית)
^ 2007 Paul Marks Prize Winner Angelika Amon | Memorial Sloan Kettering Cancer Center, www.mskcc.org (באנגלית)

[הערה_מספר_20190119094532:0-1] ¹ ² ³ ⁴ "Countering mitochondrial stress". MIT News. נבדק ב-2018-11-16.

[הערה_מספר_20190119094532:4-2] ¹ ² ³ National Academy of Sciences (2018-07-18), Angelika Amon - Causes and Consequences of Aneuploidy, נבדק ב-2018-11-16

[הערה_מספר_20190119094532:1-3] ¹ ² Editorial Board: Current Biology, www.cell.com (באנגלית)

[4] Amon Lab | MIT Biology, amonlab.herokuapp.com (ארכיון)

[הערה_מספר_20190119094532:3-5] ¹ ² ³ Giro Studio (2013-11-13), Angelika Amon - MIT Biology Department, נבדק ב-2018-11-16

[6] Angelika Amon, cell biologist who pioneered research on chromosome imbalance, dies at 53, MIT News | Massachusetts Institute of Technology, ‏30 באוקטובר 2020 (באנגלית)

[7] 2007 Paul Marks Prize Winner Angelika Amon | Memorial Sloan Kettering Cancer Center, www.mskcc.org (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]