אנג'ה פוסטקוגלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנג'ה פוסטקוגלו
Ange Postecoglou
פוסטקוגלו בגביע הקונפדרציות 2017
פוסטקוגלו בגביע הקונפדרציות 2017
מידע אישי
לידה 27 באוגוסט 1965 (בן 58)
אתונה, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.84 מטרים
עמדה מגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדוני נוער
1978–1983 סאות' מלבורן
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1984–1993 סאות' מלבורן 193 (27)
נבחרת לאומית כשחקן
1985
1986–1988 		אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה עד גיל 20
נבחרת אוסטרליה בכדורגל אוסטרליה 		13 (1)
4 (0)
קבוצות כמאמן
1996–2000
2000–2005
2000–2007
2008
2009
2009–2012
2012–2013
2013–2017
2018–2021
2021–2023
2023– 		סאות' מלבורן
אוסטרליה עד גיל 17
אוסטרליה עד גיל 20
פנאצ'איקי
ויטלסי זבראס
בריזבן רואר
מלבורן ויקטורי
אוסטרליה
יוקוהמה מרינוס
סלטיק
טוטנהאם הוטספר
מאזן מדליות
מתחרה עבור נבחרת אוסטרליה בכדורגל אוסטרליה
גביע אסיה בכדורגל
זהבאוסטרליה 2015מאמן
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנג'לוס פוסטקוגלו (באנגלית: Angelos Postecoglou, ביוונית: Άγγελος Ποστέκογλου; נולד ב-27 באוגוסט 1965) הוא כדורגלן ומאמן כדורגל אוסטרלי יליד-יוון, המשמש כמאמן טוטנהאם הוטספר מהפרמייר ליג.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטקוגלו נולד בניאה פילדלפיה, פרוור של אתונה, בירת יוון. לאחר שאביו, דימיטריס ("ג'ים"), איבד את עסקיו בעקבות עליית המשטר הצבאי ביוון ב-1967, פוסטקוגלו היגר לאוסטרליה בסירה ב-1970 בגיל חמש, וגדל במלבורן, ויקטוריה.[1][2][3]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהצטרף לסאות' מלבורן הלס (אנ') כשהיה בן תשע,[4] התקדם פוסטקוגלו במחלקת הנוער של המועדון ולאחר מכן שיחק במדי הקבוצה הבוגרת 193 משחקים מ-1984 עד 1993.

כשחקן הוא לקח חלק באליפויות של הקבוצה ב-1984 ו-1990/91, האחרונה כקפטן.[5] מאמנו בשנותיו האחרונות בקבוצה היה ההונגרי פרנץ פושקש, ולפי פוסטקוגלו הוא השפיע עליו בקריירת האימון שלו לאחר שהנהיג מערך 4-3-3.[6]

פציעה בברך סיימה את הקריירה של פוסטקוגלו בטרם עת. בשנת 2000 הוא נבחר למגן השמאלי הפותח בקבוצת המאה של סאות' מלבורן לפי הצבעת האוהדים ופאנל מומחים.[7]

בנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטקוגלו ייצג את נבחרת אוסטרליה הבכירה ארבע פעמים בין 1986 ל-1988, וכן את נבחרת הנוער ב-1985.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאות' מלבורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מונה פוסטקוגלו לעוזר מאמן בסאות' מלבורן. הוא קיבל את תפקיד המאמן הראשי ב-1996, לאחר פיטוריו של פרנק ארוק.

הוא הוביל את הקבוצה לשתי אליפויות בליגה הלאומית האוסטרלית (NSL) ב-1997/98 (שקטעה בצורת של 7 שנים) ו-1998/99, כמו גם זכייה באליפות אוקיאניה למועדונים 1999, אשר הובילה להשתתפות הקבוצה באליפות העולם למועדונים 2000.[8]

לאחר עונת 1999/2000 הוא התפטר מתפקידו בסאות' מלבורן לאחר שמונה למאמן נבחרת הנוער של אוסטרליה. הוא האדם היחיד שהיה מעורב בכל ארבע הזכיות של סאות' מלבורן ב-NSL, שתיים כשחקן ושתיים כמאמן.

נבחרת אוסטרליה הצעירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחתו באימון סאות' מלבורן מונה פוסטקוגלו למאמן נבחרות הנוער של אוסטרליה בשנת 2000.[9][10] הוא הוחלף בפברואר 2007 לאחר שאוסטרליה לא הצליחה להעפיל לגביע העולם בכדורגל עד גיל 20.[11]

לאחר שפוטר מהנבחרת אימן פוסטקוגלו את פנאצ'איקי מהליגה היוונית השלישית ואת ויטלסי זבראס ממלבורן.[12]

בריזבן רואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר 2009 מונה פוסטקוגלו למאמן בריזבן רואר.[13] הניצחון 4–0 של קבוצתו על אדלייד יונייטד במחזור ה-13 נחשב לאחד המשחקים הטובים ביותר ששוחקו בליגת העל האוסטרלית בכדורגל.[14][15] פוסטקוגלו הוביל את הרואר לאליפות בעונת 2010/11 לאחר ניצחון 4–2 בדו-קרב פנדלים על סנטרל קוסט מרינרס. בריזבן הפסידה רק משחק אחד כל העונה ולא הפסידה במשך 36 משחקים, שיא אוסטרלי חדש.[16] ב-18 במרץ 2011 הוא האריך את חוזהו בשנתיים עד עונת 2013/14.[17][18]

בעונת 2011/12 הפכה בריזבן רואר לקבוצה הראשונה שזוכה באליפויות רצופות, ופוסטקוגלו הפך למאמן המקומי המצליח ביותר באוסטרליה עם ארבע אליפויות.[19]

ב-24 באפריל 2012 התפטר פוסטקוגלו מתפקידו כמאמן הראשי לאחר שנתיים וחצי, במהלכן הוביל את הרואר לשתי אליפויות והופעות בליגת האלופות האסיאתית.[20]

מלבורן ויקטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באפריל 2012 חתם פוסטקוגלו כמאמן ראשי במלבורן ויקטורי.[21] משחקו הראשון של פוסטקוגלו היה דרבי במחזור הראשון מול מלבורן הארט, בו הפסידה קבוצתו 1–2. הניצחון הראשון שלו היה 2–1 על אדלייד יונייטד במחזור 4. בעונה הבאה עלתה מלבורן ויקטורי לגמר המקדים (הסיבוב הראשון של הפלייאוף) של הליגה האוסטרלית לאחר שניצחה את פרת' גלורי 2–1 באצטדיון דוקלנדס, אך הפסידה בחצי הגמר לסנטרל קוסט מרינרס 0–2.

נבחרת אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטקוגלו ב-2014

פוסטקוגלו מונה למאמן נבחרת אוסטרליה בכדורגל ב-23 באוקטובר 2013 לחמש שנים.[22][23] על פוסטקוגלו הוטל לחדש את נבחרת אוסטרליה, שנחשבה לכזאת שנסמכת יותר מדי על חברי דור הזהב של 2006, מה שהוביל לקיפאון בתוצאות שהגיעו לשיא בתבוסות רצופות 0–6 לברזיל וצרפת.[24][25][26][27][28][29][30] במשחקו הראשון כמאמן אוסטרליה, משחק ידידות ביתי מול קוסטה ריקה, ניצחה אוסטרליה 1–0 בזכות שער של טים קייהיל.[31]

במונדיאל 2014 הוגרלה אוסטרליה לבית ב' לצד המחזיקה ספרד, סגניתה הולנד וצ'ילה.[32][33] הנבחרת הפסידה לצ'ילה 1–3 ולהולנד 2–3 בשני המחזורים הראשונים ואיבדה סיכוי לעלות לשלב הבא, ובמחזור האחרון הפסידה 0–3 לספרד. ההופעות התחרותיות יחסית של הנבחרת בבית הקשה הביאו לאמונה שדור הזהב החדש עומד בפתח.[34][35]

פוסטקוגלו אימן את אוסטרליה בגביע אסיה בכדורגל 2015, שם ניצחה את כווית (4–1) ועומאן (4–0), אך הפסידה לקוריאה הדרומית (0–1) בשלב הבתים. לאחר מכן ניצחה הנבחרת את סין 2–0 ברבע הגמר ואת איחוד האמירויות הערביות 2–0 בחצי הגמר. בגמר ניצחה אוסטרליה את דרום קוריאה 2–1 לאחר הארכה וזכתה בגביע אסיה בכדורגל הראשון בתולדותיה.[36]

פוסטקוגלו בגביע הקונפדרציות 2017

שבועיים לאחר שהסוקרוז העפילו למונדיאל 2018, ב-22 בנובמבר 2017, הודיע פוסטקוגלו על התפטרותו מאימון הנבחרת.[37][38]

יוקוהמה מרינוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2017 מונה פוסטקוגלו למאמן יוקוהמה F. מרינוס.[39][40][41][42] המשחק הראשון של פוסטקוגלו כמאמן יוקוהמה היה תיקו 1–1 מול סרזו אוסקה.[43][44] לאחר פתיחת עונה קשה, בה עמדו המרינוס בפני סכנת ירידה,[45] הוביל פוסטקוגלו את הקבוצה לגמר גביע הליגה היפנית ולמקום ה-12 בליגה.[46] על אף שהקבוצה סיימה במקום השני בטבלת השערים, היא ספגה את הכמות השלישית בגודלה בליגה.

למרות ההתעניינות שקיבל מנבחרת יוון בכדורגל,[47][48] האריך פוסטקוגלו את חוזהו ביוקוהמה.[49] בעונת 2019 הוא הוביל את הקבוצה לאליפות ליגת העל היפנית בכדורגל הראשונה שלה מזה 15 שנים.[50] בכך הוא הפך למאמן האוסטרלי הראשון שזכה באליפות ביפן.

סלטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטקוגלו הפך למאמן קבוצת ליגת העל הסקוטית סלטיק ב-10 ביוני 2021 והפך אותו לאוסטרלי הראשון שמאמן מועדון גדול באירופה.[51][52] אוהדי סלטיק, שזה עתה איבדה את אליפות הליגה ליריבתה הגדולה גלאזגו ריינג'רס לראשונה מזה עשור, לעגו בתחילה למינויו של פוסטקוגלו, אך הוא הגיב בזכייה באליפות.[53]

משחק הבכורה של פוסטקוגלו בסלטיק היה במסגרת מוקדמות ליגת האלופות ב-20 ביולי, תיקו 1–1 מול מועדון ליגת העל הדנית מיטיולן משער של ליאל עבדה.[54][55] הפסד 2–1 במשחק השני בדנמרק הוביל להדחה שמונה ימים לאחר מכן.[56][57] הוא הפסיד את משחק הליגה הראשון שלו 1–2 בחוץ להארט אוף מידלות'יאן ב-31 ביולי.[58] ב-19 בדצמבר 2021 זכתה סלטיק בגביע הליגה הסקוטית לאחר שניצחה בגמר את היברניאן 2–1 בהאמפדן פארק.[59] ב-2 בפברואר ניצחון 3–0 על ריינג'רס העלה את סלטיק לראש טבלת הליגה בפעם הראשונה העונה, וסיים רצף של 13 משחקים ללא הפסד למאמן היריב ג'ובאני ואן ברונקהורסט.[60] הקבוצה שמרה על היתרון וזכתה באליפות ב-11 במאי מחזור אחד לסיום לאחר תיקו 1–1 מול דנדי יונייטד.[61][62] פוסטקוגלו הפך לאוסטרלי הראשון שזוכה באליפות באירופה.[63] הוא היה מאמן החודש בליגה חמש פעמים בעונתו הראשונה, באוקטובר 2021 ומינואר עד אפריל 2022,[64] וזכה במאמן השנה בסקוטלנד של ארגון השחקנים ואיגוד הכתבים.[65]

את עונת 2022/23 פתחה סלטיק עם ניצחון 2–0 על אברדין ב-31 ביולי בסלטיק פארק.[66][67] סלטיק שלטה בליגה בעונתו השנייה של פוסטקוגלו במועדון, וזכתה באליפות שנייה ברציפות ו-53 בסך הכל.[68][69] ב-26 בפברואר 2023 זכה פוסטקוגלו בגביע הליגה השני שלו ברציפות לאחר ניצחון 2–1 על ריינג'רס בגמר.[70][71] סלטיק סיימה את העונה עם טרבל מקומי שמיני לאחר שזכתה בגביע הסקוטי לאחר ניצחון על אינברנס קלדוניאן טיסל ב-2 ביוני במשחקו האחרון של פוסטקוגלו במועדון.[72][73]

טוטנהאם הוטספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביוני 2023 מונה פוסטקוגלו למאמן הראשי של טוטנהאם הוטספר בחוזה לארבע שנים, והפך למאמן האוסטרלי הראשון בפרמייר ליג.[74][75][76]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטקוגלו גדל במלבורן, ויקטוריה,[2] ומגיל צעיר שיחק פוטבול אוסטרלי.[77]

פוסטקוגלו נשוי לג'ורג'יה, שעבדה בסאות' מלבורן כמנהלת שיווק בזמן שכיהן כמאמן,[78] ויש להם שלושה בנים.[79] בנם הבכור, ג'יימס, משרת בכוחות המזוינים של יוון.[80]

ב-2018 אמר בריאיון שאביו, שמת באותה שנה, עבד קשה בכל יום בחייו: "אנשים אומרים שהם הולכים לארץ אחרת בשביל חיים טובים יותר. להורים שלי לא היו חיים טובים יותר, הם נסעו לאוסטרליה כדי לספק לי הזדמנויות לחיים טובים יותר". הזמן המשותף היחיד של אנג'ה ואביו היה רק כשהלכו ביחד למשחק כדורגל. על קריירת האימון שלו אמר כי "המוטיבציה שלי היא תמיד לייצר קבוצות שאבא יהנה לראות".[81] פוסטקוגלו גדל לאהוד את ליברפול וא.א.ק. אתונה.[82][83][84]

בנובמבר 2022 נכנס פוסטקוגלו נכנס להיכל התהילה של הכדורגל האוסטרלי על תרומתו יוצאת הדופן לענף על המגרש ומחוצה לו, כשחקן וכמאמן.[85]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאות' מלבורן
  • אליפות ה-NSL: ‏1984, 1990/91[86][87]
  • האזור הדרומי של ה-NSL: ‏1984, 1985
  • גביע ה-NSL: ‏1989/90
  • גביע דוקרטי: 1989, 1991[88]
  • גביע באפלו: 1988[89]
אוסטרליה
  • הגביע הטרנס-טסמני: 1988[90]

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאות' מלבורן
בריזבן רואר
אוסטרליה עד גיל 17
  • אליפות אוקיאניה עד גיל 17: 2001, 2003, 2005
אוסטרליה עד גיל 20
  • אליפות אוקיאניה: 2001, 2002, 2005
  • אליפות דרום-מזרח אסיה עד גיל 19: 2006
אוסטרליה
יוקוהמה מרינוס
סלטיק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנג'ה פוסטקוגלו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צ'מברלין, כריס. "Age of Ange". Australian Story. תאגיד השידור האוסטרלי. אורכב מ-המקור ב-26 בינואר 2018. נבדק ב-15 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 האטצ'ינסון, ג'וף (24 במאי 2006). "Socceroos gear up to play Greece". 7.30 Report. תאגיד השידור האוסטרלי. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2009. נבדק ב-16 באוקטובר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "World Wide Ange". Soccer International. 29 באוגוסט 2008. נבדק ב-16 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ סמית', פיט (12 ביוני 2014). "Ange Postecoglou: I thought football would die in Australia". הגרדיאן. ארכיון מ-21 בספטמבר 2017. נבדק ב-15 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Ange Postecoglou". Socceroos. פדרציית הכדורגל האוסטרלית. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2017. נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "ANGE POSTECOGLOU – Open Goal meets... Celtic Manager". YouTube (באנגלית). נבדק ב-2022-03-10.
  7. ^ "South Melbourne FC – History – Team of the Century" (באנגלית). ארכיון מ-24 בספטמבר 2022. נבדק ב-2022-08-17. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Team of the Century Defender Nominees". סאות' מלבורן. אורכב מ-המקור ב-4 באוקטובר 2009. נבדק ב-16 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Postecoglou axed as youth soccer coach". Sydney Morning Herald. 7 בפברואר 2007. ארכיון מ-17 בפברואר 2007. נבדק ב-16 באוקטובר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Ex-Socceroos in heated TV clash". Fox Sports. 12 בנובמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2012. נבדק ב-16 באוקטובר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "FFA ends Postecoglou's time". The World Game. Special Broadcasting Service. 9 בפברואר 2007. אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2007. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ מקפיט, ניק (12 במאי 2022). "Ange Postecoglou: The story of Celtic's 'compelling, hilarious & hectic' title-winning manager". BBC Sport. ארכיון מ-23 במאי 2022. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Ange Is The Man For Brisbane". Australian FourFourTwo. 16 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Roar The Best We've Ever Seen?". Australian FourFourTwo. 8 בנובמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Coolen praises Roar style". The World Game. Special Broadcasting Service. 8 בנובמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Brisbane Roar record to stand for a while, says Ange Postecoglou". The Courier-Mail. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "League Grand Final : Brisbane Roar v Central Coast Mariners at Suncorp Stadium". The Courier-Mail. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ טרי בגלי (15 במרץ 2011). "Brisbane celebrate Roar with city parade". ABC Brisbane. תאגיד השידור האוסטרלי. ארכיון מ-13 בנובמבר 2013. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Brisbane Roar coach Ange Postecoglou savours fourth national title". Goal.com. 23 באפריל 2012. ארכיון מ-21 בדצמבר 2013. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Ange Postecoglou resigns as Brisbane Roar Head Coach – Brisbane Roar FC 2013". פדרציית הכדורגל האוסטרלית. ארכיון מ-28 באפריל 2012. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Postecoglou confirmed as Victory coach – Sportal – Football Australia 2013". פדרציית הכדורגל האוסטרלית. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Postecoglou: Aussies unite in adversity". פיפ"א. 24 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-24 בינואר 2014. נבדק ב-24 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Ange Postecoglou appointed Socceroos coach". פדרציית הכדורגל האוסטרלית. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-23 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Some patience needed with the Socceroos". The World Game. 1 בדצמבר 2014. ארכיון מ-24 באפריל 2018. נבדק ב-24 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "World Cup 2014: Ange Postecoglou's Socceroos regeneration has FFA backing". סידני מורנינג הראלד. 12 ביוני 2014. ארכיון מ-24 באפריל 2018. נבדק ב-24 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "Ange Postecoglou is trying to regenerate the Socceroos, but Australia's under-age teams aren't making it easy". סידני מורנינג הראלד. 16 באוקטובר 2014. ארכיון מ-24 באפריל 2018. נבדק ב-24 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "Ange Postecoglou's Socceroos regeneration not just for Brazil but Russia 2018". הראלד סאן. 26 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "Regeneration is nothing new for Socceroos coach Ange Postecoglou after Brisbane Roar stint". פוקס ספורטס אוסטרליה. 5 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Mile Jedinak's appointment continues Ange Postecoglou's regeneration of Socceroos". דיילי טלגרף. 21 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "FFA boss David Gallop comes to defence of coach Ange Postecoglou following criticism of selections". The Advertiser. 7 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Positive signs emerge for Socceroos as bold new era begins in earnest". סידני מורנינג הראלד. 19 בנובמבר 2013. ארכיון מ-23 בדצמבר 2013. נבדק ב-8 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ ספרד עם הולנד, אנגליה עם איטליה ואורוגוואי, באתר ONE‏, 6 בדצמבר 2013
  33. ^ "Australia in nightmare 'Group of Death' for Brazil World Cup". סידני מורנינג הראלד. 6 בדצמבר 2013. ארכיון מ-12 בינואר 2014. נבדק ב-8 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Exciting times for new golden generation: Milligan". myfootball.com.au. 4 בספטמבר 2014. ארכיון מ-8 בינואר 2015. נבדק ב-3 בדצמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Welcome our new 'Golden Generation'". myfootball.com.au. 19 ביוני 2014. ארכיון מ-25 באפריל 2018. נבדק ב-24 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 סמית', פיט (31 בינואר 2015). "Socceroos lift Asian Cup after dramatic extra-time win over South Korea". ארכיון מ-24 ביולי 2022. נבדק ב-24 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ מאמן נבחרת אוסטרליה התפטר מתפקידו, באתר ynet, 22 בנובמבר 2017
  38. ^ "Ange Postecoglou quits as Socceroos coach". הגרדיאן. 22 בנובמבר 2017. ארכיון מ-6 בפברואר 2018. נבדק ב-21 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "Marinos announce hiring of ex-Australia coach Ange Postecoglou". ג'פאן טיימס. 19 בדצמבר 2017. ארכיון מ-31 בדצמבר 2017. נבדק ב-30 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ "Ange Postecoglou to be appointed head coach of Japanese giants Yokohama F Marinos". הראלד סאן. 19 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "Ex-Australia coach Postecoglou to manage J.League's Yokohama". Japan Today. 20 בדצמבר 2017. ארכיון מ-31 בדצמבר 2017. נבדק ב-30 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ "Ange Postecoglou confirms Japan coaching gig". סידני מורנינג הראלד. 19 בדצמבר 2017. ארכיון מ-3 בינואר 2018. נבדק ב-2 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ "Cerezo Osaka – Yokohama F. Marinos". 25 בפברואר 2018. ארכיון מ-27 באפריל 2018. נבדק ב-27 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Ange starts J.League tenure with draw". FourFourTwo. 25 בפברואר 2018. אורכב מ-המקור ב-27 באפריל 2018. נבדק ב-27 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ תומאס, ג'וש. "'We trust our boss' – Ange Postecoglou backed by fans amidst unprecedented relegation battle". goal.com. ארכיון מ-12 בפברואר 2019. נבדק ב-10 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ סטאמוקוסטאס, קון (21 בדצמבר 2018). "Ange Postecoglou: I never doubted that I'd be successful". נאוס קוסמוס. ארכיון מ-12 בפברואר 2019. נבדק ב-10 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ בוסי, דומיניק (18 באוקטובר 2018). "Greece makes approach to hire Postecoglou as new national coach". סידני מואנינג הראלד. Fairfax Media. ארכיון מ-17 ביולי 2019. נבדק ב-10 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ לואיס, גייב. "Postecoglou in talks to extend Yokohama deal as Greece circle". The World Game. Special Broadcasting Service. ארכיון מ-12 בפברואר 2019. נבדק ב-10 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ מקיי, בן (4 בדצמבר 2018). "Ange Postecoglou to punch on in J.League". סידני מורנינג הראלד. ארכיון מ-12 בפברואר 2019. נבדק ב-10 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ 1 2 "Ex-Australia coach Ange Postecoglou wins Japan's J-League championship as manager". ABC News. 7 בדצמבר 2019. ארכיון מ-7 בדצמבר 2019. נבדק ב-7 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ רוגארי, וינסה (10 ביוני 2021). "'One of the greatest honours in football': Postecoglou confirmed as new Celtic manager". סידני מורנינג הראלד. ארכיון מ-2 באוקטובר 2021. נבדק ב-2 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Celtic appoint Ange Postecoglou as new manager". BBC Sport. 10 ביוני 2021. ארכיון מ-10 ביוני 2021. נבדק ב-10 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ רענן וייס, האוהדים צחקו עליו, אז "הבדיחה של סקוטלנד" זכה באליפות בלתי נשכחת, באתר ynet, 16 במאי 2022
  54. ^ עבדה כבש, ביטון הורחק: רק 1:1 לסלטיק במוקדמות הצ'מפיונס, באתר ynet, 20 ביולי 2021
  55. ^ "Celtic 1–1 FC Midtjylland: Ange Postecoglou's side held in Champions League qualifier". Sky Sports. ארכיון מ-21 ביולי 2021. נבדק ב-2021-07-21. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ עבדה וסלטיק הפסידו למיטיולן והודחו מהאלופות, באתר ONE‏, 28 ביולי 2021
  57. ^ דאנקן, תומאס (28 ביולי 2021). "Midtjylland 2–1 Celtic". BBC Sport. ארכיון מ-21 באפריל 2022. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ סאות'וויק, אנדרו (31 ביולי 2021). "Hearts 2–1 Celtic". BBC Sport. ארכיון מ-1 באוגוסט 2021. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ דאנקן, תומאס (19 בדצמבר 2021). "Hibernian 1–2 Celtic". BBC Sport. ארכיון מ-28 במאי 2022. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ מקפיט, ניק (2 בפברואר 2022). "Celtic 3–0 Rangers". BBC Sport. ארכיון מ-16 במאי 2022. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ השיבה את התואר: סלטיק זכתה באליפות, באתר ערוץ הספורט, 11 במאי 2022
  62. ^ דאנקן, תומאס (11 במאי 2022). "Dundee United 1–1 Celtic". BBC Sport. ארכיון מ-22 בספטמבר 2022. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ סוואן, קרייג (20 במאי 2022). "Ange Postecoglou thrilled by Celtic Champions League first as he reveals his Aussie trailblazer wish". דיילי רקורד. ארכיון מ-23 במאי 2022. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ סמית', איידן (6 במאי 2022). "Ange Postecoglou lands fifth manager of the month award as Celtic close in on Premiership crown". דה נשיונל. ארכיון מ-23 במאי 2022. נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ אלכסנדר, דאגלס (8 במאי 2022). "Ange Postecoglou: Celtic needed a major rebuild but I've only scratched the surface". סאנדיי טיימס. ארכיון מ-8 במאי 2022. נבדק ב-8 במאי 2022. Yet a year later and Postecoglou is a double manager of the year, having added the Scottish Football Writers’ Association award to the PFA Scotland accolade he received last weekend. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ 24 דקות לליאל עבדה ב-0:2 של סלטיק על אברדין, באתר ynet, 31 ביולי 2022
  67. ^ "Celtic vs. Aberdeen Match Summary, 31 July 2022". ESPN. ארכיון מ-31 במאי 2023. נבדק ב-31 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ בפעם ה-53 בתולדותיה: סלטיק אלופת סקוטלנד, באתר ערוץ הספורט, 7 במאי 2023
  69. ^ "Scottish Premiership Team of The Season: Celtic, Rangers and Aberdeen Feature". Sky Sports. ארכיון מ-31 במאי 2023. נבדק ב-31 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ צפו: סלטיק ועבדה זכו בגביע הליגה הסקוטי, באתר ערוץ הספורט, 26 בפברואר 2023
  71. ^ "Rangers 1-2 Celtic: Scottish League Cup final – as it happened". הגרדיאן. ארכיון מ-31 במאי 2023. נבדק ב-31 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ שער ובישול לליאל עבדה בניצחון של סלטיק בגמר הגביע הסקוטי, באתר ynet, 3 ביוני 2023
  73. ^ "Celtic vs. Inverness". BBC Sport. 3 ביוני 2023. ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-6 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ רשמי: אנג'ה פוסטקוגלו מונה למאמן טוטנהאם, באתר ערוץ הספורט, 6 ביוני 2023
  75. ^ "Club announcement – Appointment of Ange Postecoglou as Head Coach". טוטנהאם הוטספר. 6 ביוני 2023. ארכיון מ-6 ביוני 2023. נבדק ב-6 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "New Tottenham manager: Ange Postecoglou named Spurs boss". BBC Sport. 6 ביוני 2023. ארכיון מ-6 ביוני 2023. נבדק ב-6 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ סמית', פיט (12 ביוני 2014). "Ange Postecoglou: I thought football would die in Australia". הגרדיאן. ארכיון מ-21 בספטמבר 2017. נבדק ב-12 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ^ "The Age Of Ange – Transcript". Australian Story. תאגיד השידור האוסטרלי. אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2016. נבדק ב-15 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ סמית'יס, טום. "Socceroos coach Ange Postecoglou balancing life as a new dad amid frenetic lead-up to World Cup". The Advertiser. ארכיון מ-22 בנובמבר 2017. נבדק ב-15 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ ΑΓΓΕΛΟΣ ΠΟΣΤΕΚΟΓΛΟΥ | "Όνειρό μου να προπονήσω τη Λίβερπουλ" | Betarades DocuVlogs Γλασκώβη (באנגלית), אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2023, נבדק ב-2023-01-12 {{citation}}: (עזרה)
  81. ^ Smith, Andrew (27 ביוני 2021). "Celtic's Ange Postecoglou opens up on immigrant story that made him and his father". The Scotsman. ארכיון מ-16 באפריל 2022. נבדק ב-16 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ^ היל, סיימון (6 ביוני 2016). "Simons Says: Socceroos struggling to score goals". Fox Sports Australia. ארכיון מ-8 ביוני 2016. נבדק ב-7 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ ΑΓΓΕΛΟΣ ΠΟΣΤΕΚΟΓΛΟΥ | "Όνειρό μου να προπονήσω τη Λίβερπουλ" | Betarades DocuVlogs Γλασκώβη (ביוונית), אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2023, נבדק ב-2023-01-12 {{citation}}: (עזרה)
  84. ^ "Ange: Liverpool inspired me". FTBL. 23 באפריל 2013. ארכיון מ-1 בנובמבר 2022. נבדק ב-4 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ גוגוס, כריסטופר (18 בנובמבר 2022). "Another recognition honours Celtic coach Ange Postecoglou". NEOS KOSMOS. ארכיון מ-25 בנובמבר 2022. נבדק ב-25 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  86. ^ האסט, סבסטיאן (2015-01-30). "After six of the best, Ange Postecoglou chases his Socceroos' seventh heaven". סידני מורנינג הראלד. ארכיון מ-19 באוגוסט 2021. נבדק ב-2021-08-19. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ שוואב, לורי (1991-05-06). "Hellas' last-gasp title". The Age. p. 30. ארכיון מ-19 באוגוסט 2021. נבדק ב-2021-08-19. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ פונשון, ג'ון. "1989 Dockerty Cup Results". Oz Football. ארכיון מ-22 ביוני 2018. נבדק ב-5 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ פונשון, ג'ון. "1988 Buffalo Cup Results". Oz Football. ארכיון מ-16 במאי 2022. נבדק ב-5 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  90. ^ "Socceroo Internationals for 1988". Oz Football. ארכיון מ-4 בפברואר 2014. נבדק ב-5 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ "Dundee United 1–1 Celtic: Ange Postecoglou's side reclaim league title". BBC Sport. 11 במאי 2022. ארכיון מ-22 בספטמבר 2022. נבדק ב-12 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  92. ^ "Scottish Premiership: Celtic defeat Hearts to clinch title". BBC Sport (באנגלית). 2023-05-07. ארכיון מ-7 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-07. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ^ Duncan, Thomas (3 ביוני 2023). "Celtic 3–1 Inverness CT: Ange Postecoglou's side win Scottish Cup to claim treble". BBC Sport. ארכיון מ-2 ביוני 2023. נבדק ב-3 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  94. ^ "Hibernian 1–2 Celtic: Kyogo Furuhashi inspires Celtic to League Cup win". BBC Sport. 19 בדצמבר 2021. ארכיון מ-28 במאי 2022. נבדק ב-12 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  95. ^ Lindsay, Clive (2023-02-25). "Viaplay Cup final: Celtic retain trophy in jaw-dropping finale". BBC Sport (באנגלית בריטית). ארכיון מ-26 בפברואר 2023. נבדק ב-2023-02-26. {{cite news}}: (עזרה)
נבחרת אוסטרליה – מונדיאל 2014

1 ריאן • 2 פרנייץ' • 3 דוידסון • 4 קייהיל • 5 מיליגן • 6 ספירנוביץ' • 7 לקי • 8 רייט • 9 טגארט • 10 האלורן • 11 אואר • 12 לנגראק • 13 בוזאניץ' • 14 טרויסי • 15 ידינאק • 16 הולנד • 17 מקאיי • 18 גלקוביץ' • 19 מקגוון • 20 וידושיץ' • 21 לונגו • 22 ווילקינסון • 23 ברשיאנו • מאמן: פוסטקוגלו

אוסטרליהאוסטרליה
נבחרת אוסטרליה – גביע אסיה בכדורגל 2015 (מקום ראשון)

1 ריאן • 2 פראניץ' • 3 דוידסון • 4 קייהיל • 5 מיליגן • 6 ספירנוביץ' • 7 לקי • 8 הרד • 9 יוריץ' • 10 קרוז • 11 אואר • 12 לנגראק • 13 בחיץ' • 14 טרויסי • 15 ידינאק • 16 ברנס • 17 מקיי • 18 גלקוביץ' • 19 אנטוניס • 20 סיינסבורי • 21 לואונגו • 22 וילקינסון • 23 ברשיאנו • מאמן: פוסטקוגלו

אוסטרליהאוסטרליה
מאמני הפרמייר ליג
פפ גוארדיולה (מנצ'סטר סיטי) • יורגן קלופ ( ליברפול) • - (צ'לסי) • אנג'ה פוסטקוגלו (טוטנהאם הוטספר) • מיקל ארטטה (ארסנל) • אריק טן האך (מנצ'סטר יונייטד) • וינסנט קומפני (ברנלי) • יולן לופטגי (וולבס) • שון דייץ' (אברטון) • דייוויד מויס (וסטהאם יונייטד) • רוב אדוארדס (לוטון טאון) • מרקו סילבה (פולהאם) • פטריק ויירה (קריסטל פאלאס) • אדי האו (ניוקאסל יונייטד) • תומאס פרנק (ברנטפורד) • גארי אוניל (בורנמות') • רוברטו דה זרבי (ברייטון) • סטיב קופר (נוטינגהאם פורסט) • אונאי אמרי (אסטון וילה) • פול האיקנגבוטום (שפילד יונייטד)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנג%27ה_פוסטקוגלו&oldid=38381818"