אמברגו הנפט (1967)
אמברגו נפט ננקט ב-6 ביוני 1967, היום השני למלחמת ששת הימים, עם החלטה ערבית משותפת להרתיע מדינות כלשהן לתמוך צבאית במדינת ישראל במהלך המלחמה בין ישראל למדינות ערב. בסופו של דבר כמה מדינות במזרח התיכון הגבילו את משלוחי הנפט שלהן למדינות המערב, חלקן נקטו בצעדים אלו רק כלפי ארצות הברית והממלכה המאוחדת ואילו אחרות החליטו להטיל איסור מוחלט על ייצוא נפט לכל מדינה שתסייע צבאית לישראל. האמברגו לא צמצמם באופן משמעותי את כמות הנפט הזמינה בארצות הברית, מאחר שלאמריקאים הייתה באותה תקופה רזרבות נפט גדולות שיכלו למלא את מקומו של הנפט הערבי.
האמברגו הסתיים למעשה רק 3 חודשים לאחר המלחמה, ב-1 בספטמבר, במהלך כינוסה של ועידת ח'רטום.
ועידת שרי הנפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך ועידת שרי הנפט שנערכה בין התאריכים 9–18 ביוני בבגדאד שבעיראק הוציאו כמה מדינות ערביות הודעה לעיתונות[1], בהודעה פורסם כי בוועידה התקבלו שתי החלטות פה אחד: הראשונה היא לא לאפשר לנפט הערבי להגיע במישרין או בעקיפין למדינות תוקפניות או למדינות שלוקחות חלק במתקפה על ריבונותה של מדינה ערבית כלשהי או על מימיה הטריטוריאליים, במיוחד מפרץ עקבה; השנייה היא שמעורבתה של כל מדינה במישרין או בעקיפין בתקיפה כנגד מדינות ערב, תהפוך את הנכסים וה"נתינים" שלה שבשטחי מדינות ערב לכפופים לדיני מלחמה.
המשתתפים היו מצרים, סוריה, כווית, לוב, ערב הסעודית, אלג'יריה, בחריין, איחוד האמירויות הערביות וקטר. העיראקים שלחו את עותקי ההחלטה לשגרירויות איראן ואינדונזיה ואף ביקשה את תמיכתה של ונצואלה.
האמברגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההחלטות שנקבעו במהלך הועידה השפיעו עוד בתחילת המלחמה, כיוון שמצרים טענה שארצות הברית שלחה מטוסים אמריקאיים לאזור ב-6 ביוני. עם זאת, עיראק הייתה המדינה הראשונה שהגבילה את משלוחי הנפט שלה (כבר ב-6 ביוני) לארצות הברית ולבריטניה. בסופו של דבר, עיראק, כווית, אלג'יריה ובחריין הגבילו משלוחי נפט לארצות הברית ולבריטניה בלבד, בעוד שסוריה עצרה את כל ייצוא הנפט שלה.
ארצות הברית החליטה לכנס לישיבת חירום את הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי ותמכה בהקמה מועצה בינלאומית שתייעץ בנושאים של ענף הנפט, מועצה שהייתה עשויה לייתר את אמברגו הנפט מכיוון שלא הייתה מאפשרת החרמת מדינות ספציפיות, וחשוב מכך, הייתה מאפשרת מצב שבו נפט שהיה נשלח למדינה אירופאית כלשהי, היה מועבר בקלות לאחת מהמדינות עליהן הוטל האמברגו.
החלטת ועידת ח'רטום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההחלטות שהתקבלו במהלך ועידת ח'רטום התקבלו ב-1 בספטמבר, ההחלטה המרכזית איפשרה למדינות המפיקות נפט ברמה "בינונית" (כווית, ערב הסעודית ולוב) לחדש את יצוא הנפט ולהשיב את מקור ההכנסה הקריטי למדינות אלו. בתמורה, מדינות אלה הסכימו להעניק סיוע שנתי ל"קורבנות התוקפנות הציונית", כלומר מצרים וירדן (266 מיליון דולר ו -112 מיליון דולר בהתאמה).
ב-9 בינואר 1968, בעקבות תוצאות מלחמת ששת הימים וחרם הנפט שהוכרז במהלכה, התכנסו בביירות נציגי שלוש מבין מדינות ערב השמרניות, גם הפעם אלו היו ערב הסעודית, כווית ולוב. מדינות אלו החליטו לייסד את אועפ"ק, כדי לנצל את כוח הנפט בסכסוך הישראלי-ערבי.
אמברגו הנפט ב -1967 היה הסיבה העיקרית להקמת אועפ"ק, אשר ישמש בשנים שלאחר מכן כפורום בו ידונו מדינות ערביות על שימוש פוליטי בנפט. בהתאם לכך, לאמברגו הבא של הארגון הייתה השפעה חזקה בהרבה: הוא גרם לפרוץ משבר האנרגיה העולמי בימי מלחמת יום הכיפורים ב-1973.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ U.S. Department of State, Foreign Relations of the United States, 1964–1968, Vol. XXXIV: Energy Diplomacy and Global Issues (Washington: GPO, 1986), Document 232.