אלפרד בלאלוק
 | |
| לידה |
5 באפריל 1899 קולדן, ג'ורג'יה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
15 בספטמבר 1964 (בגיל 65) בולטימור, ארצות הברית |
| לאום | אמריקאי |
| לימודי רפואה | |
| התמחות | מנתח, טטרלוגיה על שם פאלוט, הלם |
| תפקידים |
כירורג, מדען, מרצה באוניברסיטה, רופא  |
| מחלקות ובתי חולים | |
| פרסים והוקרה |
|
| הנצחה | בניין המדעים הקליניים של אלפרד בלאלוק |
| בת זוג |
|
| מספר צאצאים | 3 |
  | |
אלפרד בלאלוק (5 באפריל 1899 – 15 בספטמבר 1964) היה מנתח אמריקאי שנודע בעיקר בגלל מחקרו על הלם ומחקרו על טטרלוגיה על שם פאלוט - הידועה בכינוי תסמונת התינוקות הכחולים.
הוא המציא, בסיוע עוזר המחקר שלו ויוויאן תומאס וקרדיולוגית הילדים הלן טאוסיג, את ה-Blalock-Thomas-Taussig Shunt, הליך כירורגי שנועד להקל על הכיחלון שנגרם מתסמונת התינוקות הכחולים.[1] הליך זה קידם את העידן המודרני של ניתוחי לב. הוא עבד באוניברסיטת ונדרבילט ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. הוא למד רפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ולאחר מכן שימש כמנהל המחלקה הכירורגית.[2] הוא זכה בפרסים שונים, כולל פרס לסקר-דבייקי למחקר רפואי קליני. בלאלוק גם היה מועמד מספר פעמים לפרס נובל לרפואה.[3]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלאלוק נולד בקולדן, ג'ורג'יה, ארצות הברית, הוא הראשון מתוך חמשת הילדים של הוריו, הוריו היו מרתה "מאטי" (לבית דייוויס) וג'ורג' זדוק בלאלוק, אביו היה סוחר ובבעלותו היה מטע כותנה.[4] בגיל 14, הוא התחיל ללמוד בכיתה הבוגרת ביותר במכללה הצבאית של ג'ורג'יה כמכינה לאוניברסיטת ג'ורג'יה.[5] בזמן לימודיו במכללה הצבאית, בלאלוק היה מעורב בחיי החברה והספורט של האוניברסיטה. הוא שיחק טניס וגולף, היה חבר בפרק הדלתא של סיגמא צ'י, והיה מזכיר וגזבר בכיתתו.[5]
לאחר סיום הלימודים במכללה הצבאית, התחיל בלאלוק ללמוד באוניברסיטת ג'ורג'יה כתלמיד שנה ב' לתואר ראשון, תוך דילוג על שנה א' של התואר.
לימודי רפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון, בשנת 1918, בגיל 19, התחיל בלאלוק ללמוד בבית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס, שם חלק חדר עם טינסלי הריסון, איתו הוא נשאר בידידות כל חייו, שהמשיך להתמחות ברפואת לב וכלי דם. בזמן שהיה סטודנט בהופקינס הציונים שלו היו בינוניים, בגלל העבודה שלו והפעילות החברתית והספורטיבית, אבל הוא הצטיין בקורסים שעסקו בכירורגיה, מה שגרם לו להגיע להבנה שהוא רוצה להיות מנתח.[5] בלאלוק נודע בבית הספר לרפואה כ"רודף שמלות" עקב נסיעותיו הרבות לבית הספר לנשים Goucher College שהיה קרוב לשם. במהלך הלימודים הוא עבד בחנות הספרים לסטודנטים,[6] גם באוניברסיטה הוא המשיך לשחק גולף ובטניס.
בלאלוק סים את לימודיו בג'ונס הופקינס ב-1922, הוא קיווה להתקבל להתמחות בכירורגיה, בבית החולים האוניברסיטאי ג'ונס הופקינס, בשל הערצתו לוויליאם האלסטד, בלאלוק החליט להישאר בבולטימור למשך שלוש השנים הבאות בשביל ההתמחות. הוא לא התקבל להתמחות בכירורגיה בגלל ציוניו. במקום זאת, הוא התמחה באורולוגיה, וסיים את ההתמחות בהצטיינות. הוא גם עשה שנה אחת של התמחות כעוזר כירורג בכירורגיה כללית (רק שנה אחת, כי החוזה שלו לא חודש), הוא עשה גם התמחות באף אוזן גרון.[5]
בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ונדרבילט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1925, הצטרף בלאלוק לטינסלי הריסון באוניברסיטת ונדרבילט, נאשוויל, כדי להשלים את התמחותו תחת בארני ברוקס, הפרופסור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטת ונדרבילט וראש מחלקת הכירורגיה באוניברסיטה.[7] בלאלוק המשיך בונדרבילט לאחר סים ההתמחות כחלק מהסגל. במהלך שנותיו בוונדרבילט, בילה בלאלוק חלק ניכר מזמנו במעבדת המחקר הכירורגית, אותה הוא מצא כמאתגרת ומרגשת כאחד.[7] בעודו בונדרבילט, בלאלוק החל להתעניין בהלם דימומי וטראומטי ובטיפול בו. על ידי עריכת מחקרים וניסויים בכלבים, גילה בלאלוק שהלם כירורגי נובע מאובדן דם, מה שהוביל אותו לעודד שימוש בעירוי דם או מוצרי דם כדי למנוע את ההלם. המחקר החדשני של בלאלוק הביא להצלת חיים רבים במהלך מלחמת העולם השנייה.
במהלך שנותיו המאוחרות בוונדרבילט היו לבלאלוק התקפים של שחפת. אחד מהם גרם לו לצאת לסנטוריום למשך שנתיים.
עבודתו עם ויוויאן תומאס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן שעבד בונדרבילט ב-1930, בלאלוק שכר כעוזר מעבדה, עקב עומס רב בעבודתו שמנע ממנו להיות במעבדה יותר זמן, את ויוויאן תומאס, נגר אפרו-אמריקאי צעיר. אף על פי שבלאלוק שכר את תומאס כעוזר מעבדה, הוא הועסק רשמית תחת משרת שרת. תומאס למד במהירות כיצד לבצע פרוצדורות כירורגיות, לבצע ניסויים ולתעד נתונים עבור המחקר של בלאלוק. בלאלוק העניק לתומאס יותר עצמאות במעבדה, כשהם התחילו להכיר זה אתה זה, דבר שהיה נדיר מאוד, באותה תקופה, במיוחד עבור אפרו-אמריקאי.[2] בלאלוק ותומאס עשו ניסויים שונים שקשורים להלם ותפוקת הלב, פיתחו טכניקה להשתלת יותרת הכליה. יחד, הם פיתחו טכניקות ניתוחיות חדשות. לבלאלוק ותומאס הייתה מערכת יחסים משמעותית, אם כי לא שוויונית, לאורך השנים, מערכת היחסים שלהם נפגעה מעט בגלל חוסר הרצון של בלאלוק לתת לתומאס את הקרדיט המלא על תרומתו להמצאות ולמחקרים שלהם.[2]
בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1941 בלאלוק התמנה למנהל מחלקת הכירורגיה בבית החולים ג'ונס הופקינס, ולפרופסור ומנהל המחלקה לכירורגיה של בית הספר לרפואה ג'ונס הופקינס. כאשר הוצע לבלאלוק תפקיד זה, הוא ביקש מיד שעוזרו ויוויאן תומאס יבוא איתו. במהלך עבודתם בהופקינס, בלאלוק ותומאס פיתחו טכניקה שמשמת לעקיפה של הצרת אבי העורקים.
הלן טאוסיג, הכירה לבלאלוק את תסמונת התינוק הכחול - מום לב מולד הידוע בשם טטרולוגיה על שם פאלוט שמביא לחמצון לקוי של הדם.
ניתוח התינוק הכחול[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1944 ביצע בלאלוק, עם תומאס לצידו, את ניתוח "התינוק הכחול", ניתוח שנועד לטפל בתסמונת התינוקות הכחולים, הראשון, הניתוח בוצע באיילין סאקסון, תינוקת בת 15 חודשים. הניתוח הצליח, אף על פי שהתינוקת מתה כמה חודשים לאחר מכן. לאחר ההשלמה של הניתוח, בלאלוק ביצע אותו באלפי ילדים, לעיתים קרובות עם תומאס לצידו. הניתוח החדש לא רק הציל באופן ישיר אלפי חיים, הוא גם סימן את תחילתו של העידן המודרני של ניתוחי לב, מפני שזה היה הניתוח המוצלח הראשון שבוצע בלב האדם בעידן הרפואי המודרני.[1][8]
במהלך שנותיו בהופקינס, בלאלוק המשיך במחקריו על ניתוחי לב וכלי הדם. ב-1944, ביחד עם אדוארדס פארק, הוא פיתח את הטכניקה לניתוח מעקפים וב-1948, ביחד עם רולינס הנלון, הוא יצר טכניקה להתגברות על הטרנספוזיציה של כלי הדם הגדולים של הלב.[9]
עד שנות ה-50, בלאלוק עשה למעלה מ-1,000 ניתוחים לתיקון מומי לב מולדים.
כפרופסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלאלוק סלל את הדרך לדור חדש של מנתחים. תלמידיו של בלאלוק העריכו את יכולתו הייחודית להוציא מהם את המיטב.[5] כמנהל המחלקה הכירורגית בהופקינס, הוא הכשיר מנתחים רבים. רבים מתלמידיו של בלאלוק הפכו למנתחי לב וכלי דם בעצמם והפכו לחשובים בעולם הניתוחים. הריסון דיבר על יכולתו של בלאלוק ללמד ואמר, "מורה הוא אדם שיש לו את היכולת להשפיע על האופקים של תלמידיו. לאל' הייתה היכולת הזו כל חייו".[5]
ב-1955 התמנה בלאלוק ליושב ראש המועצה הרפואית של בית החולים ג'ונס הופקינס. הוא שימש בתפקיד הזה עד פרישתו ב-1964. לאחר פרישתו, בלאלוק החזיק בתואר פרופסור אמריטוס ומנתח ראשי אמריטוס.[5]
בלאלוק פרש מהופקינס ב-1964 עקב בעיות בריאות. חודשיים וחצי לאחר פרישתו הוא מת.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלאלוק התחתן עם מרי צ'יימברס אובריאן ב-25 באוקטובר 1930. השניים נפגשו בזמן שבלאלוק היה בוונדרבילט והיא עבדה במשרד הקבלה של ונדרבילט. נולדו להם שלושה ילדים: ויליאם רייס, מרי אליזבת ואלפרד דנדי. הם היו נשואים במשך 28 שנים עד מותה של מרי ב-1958. שנה לאחר מכן, הוא התחתן עם אליס ווטרס, שהוא הכיר במשך שנים רבות.[10]
בלאלוק אהב ספורט ואהב לטייל. הוא שיחק טניס וגולף ועסק בדיג ובשיט.[5] בסוף שנות ה-20 בלאלוק וד"ר הריסון היו אלופי טניס זוגות של נאשוויל.[5]
בשנים האחרונות לחייו סבל ממספר בעיות בריאות. הוא נפטר ב-1964 מסרטן.[10]
פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1955 נבחר ליושב הראש של המועצה הרפואית של בית החולים ג'ונס הופקינס. כשפרש ב-1964, הוא מונה לפרופסור אמריטוס לכירורגיה ולמנתח אמריטוס ראשי בבית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס ובית החולים ג'ונס הופקינס.[5]
פרסם יותר מ-200 מאמרים. פרסם ספר שכותרתו "עקרונות ניתוח, הלם ובעיות אחרות". הוא נשא יותר מ-40 הרצאות כבוד, וזכה לתואר של כבוד מתשע אוניברסיטאות.
השתייך ל-45 אגודות רפואיות בארצות הברית ובמדינות אחרות.[10] כולל החברה הפילוסופית האמריקאית, האקדמיה הלאומית למדעים והחברה המלכותית לרפואה.[5]
ב-1954 קיבל יחד עם הלן טאוסיג ורוברט גרוס את פרס המחקר הרפואי הקליני של אלברט לסקר "על תרומה מכובדת לניתוחי לב וכלי דם ולידע".[11]
קיבל את פרס פסאנו, פרס מאטאס ואת מדליית הנרי ג'ייקוב ביגלו.[5]
"בניין המדעים הקליניים של אלפרד בלאלוק" בבית החולים הופקינס נקרא על שמו.[1]
זכה בפרס "איש השנה" של בולטימור בשנת 1948.
בשנת 2012 נקרא על ידי פרופ. פרנצ'סקו פטרלה (מילאנו, איטליה), מהדק, שמשמש עבור הידוק עורק הריאה במהלך ניתוח לכריתת סרטן הריאות, על שם בלאלוק.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שותפים של הלב, מאמר על הניתוח הראשון לתסמונת התינוקות הכחולים (באנגלית)
- ספר זיכרונות ביוגרפי של האקדמיה הלאומית למדעים
- מסמכי אלפרד בלאלוק בארכיון המרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק
- אלפרד בלאלוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלפרד בלאלוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 McCabe, Katie (באוגוסט 1989). "Like Something the Lord Made". The Washingtonian. נבדק ב-8 בנובמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Timmermans, Stefan (באפריל 2003). "A Black Technician and Blue Babies". Social Studies of Science. 33 (2): 197–229. doi:10.1177/03063127030332014. PMID 13678058.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Hansson N, Schlich T. Why Did Alfred Blalock and Helen Taussig Not Receive the Nobel Prize? Journal of Cardiac Surgery 2015;30(6):506-509.
- ^ "Blalock, Alfred (1899 - 1964)".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Beaty, Claude A.; George, Timothy J.; Conte, John V. (בפברואר 2012). "Centennial Presidential Perspective: Dr. Alfred Blalock". The Journal of Thoracic and Cardiovascular Surgery. 143 (2): 260–263. doi:10.1016/j.jtcvs.2011.10.071. ISSN 0022-5223. PMC 4128896. PMID 22248679.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ על פי טינסלי הריסון.
- ^ 1 2 Toledo-Pereyra, Luis H. (בינואר 2005). "Alfred Blalock. Surgeon, Educator, and Pioneer in Shock and Cardiac Research". Journal of Investigative Surgery. 18 (4): 161–165. doi:10.1080/08941930500232379. PMID 16126626.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Field, Mike, "Hopkins pioneered 'blue baby' surgery 50 years ago; 'I Remember ... Thinking It Was Impossible'", The Gazette, May 30, 1995
- ^ "American Experience | Partners of the Heart | Legacy". www.pbs.org. נבדק ב-2015-04-09.
- ^ 1 2 3 Strayhorn, D. (1965). "Alfred Blalock". Transactions of the American Clinical and Climatological Association. 76: xliv–xlvi. PMC 2279465.
- ^ Lasker Award 1954