אלעד זרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלעד זרט
לידה 27 בנובמבר 1983 (בן 40)
קריית אתא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מעסיק ידיעות אחרונות, עם עובד עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק ezeret
טוויטר Eladzrt
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלעד זרט (נולד ב-27 בנובמבר 1983) הוא סופר, משורר, עיתונאי, עורך, מבקר תרבות וחוקר ספרות ישראלי. עורך מוסף "ספרות ותרבות" של ידיעות אחרונות ומרצה בחוג לתקשורת במכללת ספיר. זרט ערך את סדרת השירה של הוצאת עם עובד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלעד זרט נולד ב-1983 בקריית אתא. למד בבית הספר לקציני ים עכו. סיים לימודי עתודה ושירת כצוללן בשייטת הצוללות (שייטת 7).

בעל תואר ראשון בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותואר שני בספרות עברית עם התמקצעות בספרות יידיש. מחקרו עוסק במוטיבים פילוסופיים ביצירתו של הסופר יצחק בשביס-זינגר.

זרט מתגורר בתל אביב עם זוגתו, האומנית מייקה אלרוולד, ולהם שתי בנות.

עיתונאות וספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 החל זרט לעבוד בעיתון "ידיעות אחרונות" כעורך בדסק החוץ של העיתון, עורך המוסף היומי, "24 שעות", ועורך מוסף "ספרות ותרבות" ב-"7 לילות". במקביל, סיקר את תחום הספרות וערך מוספים ספרותיים שקובצו לאנתולוגיות[1].

זרט כתב תחקירים ומאמרי דעה בתחומים שונים, בהם נושאי תרבות, משבר האקלים, צער בעלי חיים, טבעונות, ממצאים ארכיוניים (כגון: המכתבים האבודים של משפחת דיין[2] והשירים הגנוזים של לאה גולדברג[3]). הוא כותב טור שבועי על משבר האקלים במוסף "ממון שישי" של "ידיעות אחרונות".

ראיין את גדולי הסופרים בישראל ומחוצה לה, בהם: דויד גרוסמן, אברהם ב. יהושע[4], אורלי קסטל-בלום[5], צרויה שלו, מאיר שלו[6], יהושע קנז[7], מרגרט אטווד[8], מייקל שייבון[9], ג'ונתן פרנזן[10], יו נסבו, ארי דה לוקה ופול אוסטר[11], נתן זך[12], חיים גורי[13] ועוד.

בשנת 2011 ייסד את מדור השירה של "ידיעות אחרונות", "שיר ביום", שבו הוא מפרסם מדי שבוע שירים של משוררי מקור לצד תרגומים.

בשנת 2017 מונה לעורך סדרת השירה של הוצאת עם עובד והוציא מספריהם של יותם ראובני, מיטל נסים, אהרן שבתאי, שחר מריו מרדכי ועוד. זרט ערך מבחר מקיף וראשון של שירת אהרן שבתאי. בספר, שיצא ב-2021, מובאים הספרים 'קיבוץ' ו'פריז' בשלמותם, קטעים נרחבים מ'חדר המורים', מ'שבע פואמות', מ'ארצנו', מ'שמש שמש' ומ'טניה' וכן קטעים מספרו האחרון בעריכתו 'פתחתי דלת, ועמדת שם'. כן כונסו כתשעים שירים חדשים שנכתבו בשנת הקורונה.

בשנת 2018 פרסם מדי שבוע, במשך שנתיים, ביקורות על ספרי פרוזה ושירה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות".

עם כניסתו לתפקיד עורך הספרות בידיעות אחרונות, בשנת 2021, ייסד זרט את מוסף "ספרות ותרבות", שגדל והפך למוסף עצמאי, מהבולטים בארץ.

בשנת 2018 שימש זרט כחבר ועדת השופטים לפרס ברנר ובשנת 2022 כחבר ועדת השופטים לפרס ביאליק.

על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020 יצא ספר השירים הראשון שלו "שומדבר לא ישתווה" בהוצאת אפיק, וזכה לשבחי הביקורת[14]. הספר זכה למענק קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב.

בביקורת שפורסמה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", כתב אילן ברקוביץ':

"אלעד זרט מצליח לשלב בשירתו בין מסורת וחידוש באופן פורץ דרך. שירתו הניאו־רומנטית ביסודה, האינטלקטואלית והחכמה במהותה, לא הופכת את בשר השפה על פניו אלא מטפלת בבשר השיר ובמציאות והדמיון, במבדה ובריאליה, בדרך חדשנית ויפה [...] זהו ספר שירים אמיץ ופתיחת דרך מרשימה ביותר למשורר הצעיר"[15].

בשנת 2023 הוציא לאור שני ספרים נוספים — רומן ביכורים "המשלוח"[16], וספר שירה שני "העגל ושירים אחרים"[17] בהוצאת ידיעות ספרים. "המשלוח", רומן עלילתי בדיוני, המתרחש בשנת 2061, ושבמרכזו עומד אדם בן קולמן, ימאי לשעבר, למשפט על שירותו כקצין מכונות בארגו — אוניית משא שהובילה עגלים וטלאים לשחיטה מאירופה ומאוסטרליה. בביקורת שפורסמה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", כתבה אגי משעול:

"'המשלוח' הוא ספר הפרוזה הראשון של אלעד זרט, המתגלה כאן כמספר רב־כישרון. אי־אפשר להפסיק לקרוא את הרומן טורד המנוחה הזה... 'המשלוח' ו'העגל' מעמידים את אלעד זרט בשורה ראשונה של כותבים שיצירתם מדבבת את האילמים והשקופים שבתחתית הסולם, אלה שקולם לא נשמע. בין הכותבים דרור בורשטיין, מאיה ויינברג, איל מגד, רון דהן, סבינה מסג, חן ישראל קלינמן והעיתונאית ארנה רינת שלא מניחה לנו להעלים עין מהעוולות. אבל הכוונה, כך נדמה לי, היא שאנשים יקראו את הספר כיצירה המדברת לא רק על בעלי החיים אלא על הקלות שבה אפשר להסתתר מכוסי עיניים מאחורי וילון"[1].

נורית גרץ על "המשלוח":

"אלעד זרט מצליח לתאר סוגיות גדולות ומורכבות הנוגעות לטבע האדם, דרך החוויה של גיבור הספר אדם בן קולמן. ברומן יש תערובת פרדוקסלית של הזדהות, הבנת הכאב ואכזריות ביחד, וזה הכוח של הספר הזה. ספר שמכה בבטן ובלב"[18].

בביקורת שפורסמה בכתב העת עתון 77, כתבה לאה ענבל:

".... שני ספרים אלה הם כתב האשמה הנורא ביותר שקראתי מעודי נגד התעללות בבעלי חיים. 'המשלוח' הוא מסע רדוף גוויות, נהרות דם, אכזריות, צחנת מוות וצואה. פירוט מדוקדק שמקיא מתוכו העד שהוא לא סדיסט, לא מפלצתי, לא שונא חיות, לא תומך בהרג מסיבות פרקטיות ואסתטיות; הוא פשוט אחד מני רבים שעושים את "זה" אפשרי. "אני מצלמה" מעיד כריסטופר אישרווד ב'פרידה מברלין'. בן קולמן אינו מצלמה, הוא עין ופה ונקודת מבט רחבה על התופעה, עין של שותף למעשי-רצח שרואה את כל שדה הקטל ואת הפיכת המוות לתעשייה. הוא עד שלעתים אף מגלה קור רוח למעשים נתעבים, במסע מעורר חלחלה, גועל ותיעוב ואי יכולת הבנה של המוח האנושי איך דברים כאלה יכולים להתרחש. זרט לא נופל למלכודת קיטש ומוות צפויה, ואינו יוצר משיכה זולה לזוועות, לגופות, לדם, לסחי ולטינופת או רצון להתפלש בהם. אלא הוא מעלה נושאים למחשבה, רבים ועמוקים – תוך התכתבות מרתקת עם האפוס ההרואי של המיתולוגיה היוונית, עם קלסיקה כמו מובי דיק, עם כתבי לואי פרדיננד סלין והמרקיז דה סאד, עם "הארורים" של ויסקונטי ועם 'סאלו או 120 הימים של סדום' של פאוזוליני.

"אלה לצד אמנות של הכתיבה, ומבנה מדויק מעלים תוצאה שלא דומה לשום דבר מוכר; וכול זאת עם חשיפה של נפש 'בנאלית' של התליין – אדם חושב, בעל רגשות, בעל יצרים, שעלולים לחוש כלפיו אמפתיה, אך זה הדבר שהקורא מסרב לו, ושהגיבור מעודד את הקורא לסרב לו. התיאורים הם מפורטים ומזוויעים אך אין בהם הלהטת יצרים. אין בהם גם בקשת סליחה ואין מתן מחילה או פטור מאחריות. חנה ארנדט כתבה 'הצרה עם אייכמן הייתה בדיוק שרבים כל כך היו כמותו, ושרבים מהם לא היו סוטים ולא סדיסטיים אלא נורמליים עד אימה. וזוהי נורמליות מבעיתה כי משתמע ממנה כי הפושע מבצע את פשעיו בנסיבות המונעות ממנו כמעט כל אפשרות לדעת או להרגיש שהוא עושה עוול'. הסופר אהרן אפלפלד כתב לעומת זאת כי הרוע אינו בנאלי, להיפך, הוא צבעוני, מלא חיות וכושר המצאה, והוא מרתק במיוחד.

...

זרט מפנה לספר 'נוטות החסד' – סיפורו של קצין נאצי בדיוני שהיה מעורב ברצח המונים. הצגת הנאציזם בספר זה היא עירוב בין עולם בירוקרטי, הפועל למען מטרות ברורות באופן רציונלי, אם גם בלי מעצורים מוסריים, לבין עולם ספוג במיתוסים, שנאות פתולוגיות ויצרים אפלים. מצד אחד הדייקנות, ההסתמכות על המדע, מילוי הוראות בקפידה, ומצד אחר שורשים אפלים, מיתולוגיות, דמונים ושאלות העוסקות בנפש האנושית. כל זאת מתוך תודעת הרוצח. ריאליזם חריף, כאוס ורצחנות מצויים גם בספריו של זרט המעניק לרוצח כלי ספרותי רב עוצמה של מספר בגוף ראשון, והמנסה להמחיש איך נראה העולם של הרוצחים מבפנים. האתגר כמובן, הוא עצום: להראות כיצד אדם רגיל (כלומר אנחנו) הופך מאזרח סביר לרוצח-בשירות. שני הספרים של זרט אינם קלים לקריאה בשל הדחיסות, כמויות המידע והעוצמה, אבל הם סוחפים, מרתקים, מזוויעים, דוחים, מפעימים ומהממים – הכול בעת ובעונה אחת"[19].

שיריו וסיפוריו התפרסמו בכתבי עת שונים, בהם: "מאזנים"[20], "עתון 77"[21] ו"המוסך"[22].

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה (בהוצאת עם עובד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלעד זרט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילים בודדות - סופרים שונים, באתר www.e-vrit.co.il
  2. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, "הבית עצוב, הילדים הקטנים שואלים איפה אבא, משה מתהלך בשפתיים מהודקות", באתר "ידיעות אחרונות", 8 בינואר 2019
  3. ^ אבן חושן, באתר www.evenhoshen.co.il
  4. ^ אלעד זרט, "עכשיו אני חולה. אני כל כולי במחלה, וזה כבד עליי מאוד. אני מקנא במתים", באתר ynet, 12 בפברואר 2021
  5. ^ אלעד זרט, "להיות סופר זה כמו להיות צייד נאצים. זה מקצוע שאין לך בו אופק. זה ייגמר מתישהו", באתר ynet, 25 במרץ 2022
  6. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, "אם נתניהו היה ראש הממשלה בקום המדינה, לא הייתה מדינה", באתר "ידיעות אחרונות", 1 במרץ 2017
  7. ^ אלעד זרט, הערות עריכה מעמוס עוז: כך כתב יהושע קנז את היצירות שלו, באתר ynet, 8 באוקטובר 2021
  8. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, "מרגרט היא מלכה אמיתית, בא לי לקוד בפניה", באתר "ידיעות אחרונות", 3 ביוני 2015
  9. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, "קושנר הוא חיית המחמד היהודית של טראמפ. היו סייענים כאלה גם במחנות המוות ובגטו", באתר "ידיעות אחרונות", 6 ביוני 2017
  10. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, ושלא יהיה פה אף ציוץ!, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בפברואר 2017
  11. ^ אלעד זרט, פול אוסטר: "הכתיבה הייתה הכרחית עבורי, היא החזיקה אותי בחיים. זה נכון גם עכשיו", באתר ynet, 2 בספטמבר 2022
  12. ^ אלעד זרט, "מי שעבר את כל המאה ה-20 לא יכול להיות אופטימי": הריאיון שלא פורסם עם נתן זך, באתר ynet, 5 בנובמבר 2021
  13. ^ אתר למנויים בלבד אלעד זרט, חיים, כמשל, באתר "ידיעות אחרונות", 5 באפריל 2017
  14. ^ אתר למנויים בלבד אילן ברקוביץ', משורר בשטח | העגורים נסקו והמשורר נרצח, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2020
  15. ^ אתר למנויים בלבד אילן ברקוביץ', משורר בשטח | העגורים נסקו והמשורר נרצח, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2020
  16. ^ המשלוח - אלעד זרט | ידיעות ספרים שאוהבים, באתר www.ybook.co.il
  17. ^ העגל ושירים אחרים - אלעד זרט | ידיעות ספרים שאוהבים, באתר www.ybook.co.il
  18. ^ נורית גרץ: ספר שמכה בבטן ובלב | 103fm, באתר 103FM - האזנה לרדיו און ליין
  19. ^ 77iton, גליון 433, באתר עיתון 77, ‏2023-11-21
  20. ^ שירים / אלעד זרט -, ‏2020-04-04
  21. ^ עתון 77, שירים מאת אלעד זרט בעתון 77
  22. ^ אלעד זרט, קורדליה, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 14.06.2018
  23. ^ הוצאת ספרים עם עובד, עם עובד - בעיר ההגירה / יותם ראובני, באתר www.am-oved.co.il
  24. ^ הוצאת ספרים עם עובד, עם עובד - פתחתי דלת, ועמדתְ שם / אהרן שבתאי, באתר www.am-oved.co.il
  25. ^ הוצאת ספרים עם עובד, עם עובד - לא אבודה בקריון / מיטל נסים, באתר www.am-oved.co.il
  26. ^ עם עובד - שפת הנהר / ריקי דסקל, באתר www.am-oved.co.il
  27. ^ עם עובד - מבחר ושירים חדשים 2021-1966 / אהרן שבתאי, באתר www.am-oved.co.il
  28. ^ עם עובד - אבא מחזיק תינוק / תום הדני נוה, באתר www.am-oved.co.il
  29. ^ עם עובד - עבור את הלילה בלוע האש / שחר־מריו מרדכי, באתר www.am-oved.co.il
  30. ^ אלעד זרט / שומדבר לא ישתווה: בהוצאת אפיק – ספרות ישראלית, באתר אפיק
  31. ^ אתר למנויים בלבד אגי משעול, כל יום הוא טרבלינקה, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2023