אלכסנדר קוקורין
 | ||||
| קוקורין במדי סוצ'י, יולי 2020 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
19 במרץ 1991 (בן 33) ואלויקי, רוסיה הסובייטית שבברית המועצות | |||
| שם מלא | אלכסנדר אלכסנדרוביץ' קוקורין | |||
| גובה | 1.83 מטר | |||
| עמדה | חלוץ | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
|
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ומעודכנים ל-19 בפברואר 2024 | ||||
אלכסנדר אלכסנדרוביץ' קוקורין (ברוסית: Алекса́ндр Алекса́ндрович Коко́рин; נולד ב-19 במרץ 1991 במוסקבה) הוא כדורגלן רוסי, המשחק כחלוץ באריס לימסול. קוקורין נחשב לאחד הכדורגלנים השערורייתיים ברוסיה.[1]
קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במועדוני מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוקורין שיחק במחלקת הנוער של לוקומוטיב מוסקבה בין השנים 2002 ל-2008.
בשנת 2008 עבר קוקורין לדינמו מוסקבה. הוא הופיע לראשונה במדי הקבוצה הבוגרת של דינמו ב-4 באוקטובר 2008, כאשר נכנס כמחליף במחצית במשחק נגד סאטורן ראמנסקו. כאשר נכנס, התוצאה הייתה 0–1 לטובת סאטורן ראמנסקו. 18 דקות לאחר שנכנס כבש קוקורין את שער השוויון, והמשחק הסתיים בניצחון 1–2 לדינמו. בגיל 17 שנים ו-199 ימים הפך קוקורין לשחקן הצעיר ביותר שמבקיע שער עבור דינמו מוסקבה בפרמייר ליג הרוסי. ב-3 בנובמבר 2008 כבש את השער היחיד במשחק נגד לוקומוטיב מוסקבה, שהסתיים בניצחון 0–1. ב-29 ביולי 2009 כבש קוקורין את השער היחיד במשחק הראשון של פלייאוף ליגת האלופות נגד סלטיק.
בסיום עונת 2012/2013 נבחר לאחד מ-33 השחקנים הטובים ביותר בפרמייר-ליג הרוסי. ביולי 2013 סיכם קוקורין באנז'י מחצ'קלה, שהסכימה לשלם עבורו 19 מיליון אירו.
לאחר חודש בלבד, הופחת תקציב הקבוצה ובעקבות כך הועמדו למכירה שחקנים רבים. קוקורין, יחד עם יורי ז'ירקוב ואיגור דניסוב הועברו לדינמו מוסקבה תמורת סכום שלא פורסם. הוא שיחק בה 3 שנים.
זניט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-30 בינואר 2016 הוחתם בזניט סנקט פטרבורג והפך לחלוץ מרכזי בקבוצה והתברג כאחד מהמבקיעים המרכזיים בקבוצה בעונת 2017/2018.[2] בעונת 2017/2018 הוא ואמיליאנו ריגוני ניצבו בראש טבלת המבקיעים של הליגה האירופית עם 5 שערים כל אחד, ברם במרץ 2018 נפצע במשחק שמינית הגמר נגד לייפציג והושבת ממשחק פעיל למשך מספר חודשים.[3] חזר להתאמן עם הקבוצה ביוני 2018[4] ועלה לשחק ב-23 בספטמבר 2018, בניצחון קבוצתו על לוקומוטיב בתוצאה 5:3.
את השער הראשון לאחר חזרתו הבקיע במשחק הגביע הרוסי, ב-26 בספטמבר 2018 נגד וולגר אסטרחן, כשהבקיע את שער הניצחון במשחק, שהסתיים בתוצאה 4:0. גם במשחק החזרה שלו במסגרת הליגה האירופית, חזר לבלוט כחלוץ מרכזי כשהבקיע את שער הניצחון במשחק נגד סלביה פראג ב-4 באוקטובר 2018 שהסתיים ב-1:0 לזניט.
סוצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 2019 הסתיים חוזהו בזניט, השחקן והקבוצה לא הצליחו לנהל מגעים לחידוש החוזה. רק לאחר שחרורו ממאסר בספטמבר 2019, נחתם חוזה מחודש עד לסוף העונה בקיץ 2020 ומשום שנמנע מהקבוצה מלרשום אותו למשחקי הליגה התאפשר לו לשחק במשחקים רשמיים החל מחורף 2020 בלבד.[5][6] אלא, שעקב עודף חלוצים בקבוצה וכדי לאפשר לו כמה שיותר לשחק הוחלט בהנהלת הקבוצה להשאילו למשך חצי שנה לקבוצת סוצ'י, למרות סירובו של המאמן סרגיי סמאק והתנגדות ראשונית של השחקן, שתחילה, עקב סירובו נשלח לקבוצת המילואים זניט-2 למשך מספר שבועות. לאחר מגעים נוספים הוא נשלח למחנה האימונים של סוצ'י להשאלה עד לתום העונה בהסכם השאלה שנחתם בפברואר 2020.[7]
את הופעת הבכורה ערך במשחק המחזור ה-20 נגד ארסנל טולה ב-1 במרץ 2020, בהפסד קבוצתו 1–2 שבו גם הבקיע את שער הבכורה במדי סוצ'י, כך חזר רשמית למגרשים לאחר הפסקה של שנה וחצי. באותו משחק הוכתר לשחקן המצטיין של המשחק. ב-11 במרץ הבקיע לראשונה 2 שערים במשחק אחד, במדי סוצ'י בניצחון קבוצתו על אורנבורג במשחק השלמה למחזור ה-18. ב-19 ביוני 2020, במשחק המחזור ה-23 מול הרכב קבוצת הנוער של רוסטוב עד גיל 17 הבקיע שלושער ראשון מאז 2014.[8] בתום עונת 2019/2020 בליגת העל הרוסית בכדורגל הוא הצליח להבטיח הישארות של סוצ'י לעונה נוספת עם סיום חוזה ההשאלה שלו בקבוצה.
חזרה למוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-30 ביולי 2020 נפוצו דיווחים בתקשורת הספורט הרוסית לפיהם הוצע לו חוזה במועדוני הכדורגל של מוסקבה, בעיקר דינמו, לוקומוטיב וספרטק, אך את ההתעניינות הגדולה בו גילה מועדון ספרטק ונטען שזניט לא הביעה התעניינות בהארכת חוזהו. באוגוסט 2020 חתם בספרטק על חוזה לשלוש שנים עם אופציה להארכה בשנה נוספת. זמן קצר לאחר הגעתו, נפצע באימון ולא שיחק במשך שלושה שבועות. את הופעת הבכורה במדי ספרטק ערך בדרבי של מוסקבה, בהפסד קבוצתו 3:1 לצסק"א, במחזור 7 שנערך ב-13 בספטמבר 2020. את שער הבכורה במדי ספרטק הבקיע בבעיטת עונשין במחזור 11 מול חימקי, ב-17 באוקטובר 2020.
איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2021 חתם בפיורנטינה מליגת העל האיטלקית בכדורגל, בזכות המלצה מרוברטו מנצ'יני שאימן אותו מימיו בזניט. הוא חתם עד 2024 תמורת 4.5 מיליון יורו. את הופעת הבכורה בליגה האיטלקית ערך ב־5 בפברואר 2021 כשעלה כמחליף בדקה 73 במקומו של דושאן ולאחוביץ' במשחק הליגה מול אינטר מילאן, שבו קבוצתו הפסידה 2:0.
קפריסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 2022, הושאל לאריס לימסול מהליגה הקפריסאית. הוא הבקיע 3 שערים בשבעת המשחקים הראשונים שלו בקבוצה ובישל עוד 2 שערים נוספים.
במאי 2023, הוכתר לשחקן העונה בליגה הקפריסאית.
נבחרת רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2011 היה קוקורין חלק מנבחרת רוסיה עד גיל 21 באליפות אירופה עד גיל 21.
קוקורין זומן לראשונה לנבחרת רוסיה הבוגרת לקראת משחק ידידות נגד יוון בנובמבר 2011, והופיע לראשונה במדי נבחרת רוסיה במשחק זה. החלוץ זומן לסגל נבחרת רוסיה ליורו 2012. את שער הבכורה של קוקורין בנבחרת רוסיה כבש ב-11 בספטמבר 2012, במשחק מוקדמות מונדיאל 2014 נגד ישראל, במשחק שנגמר בניצחון רוסי 0–4. קוקורין זומן לסגל רוסיה למונדיאל 2014. את שערו היחיד בטורניר כבש במשחק האחרון של שלב הבתים נגד אלג'יריה. המשחק נגמר בתוצאת שוויון 1-1 והנבחרת הרוסית סיימה קמפיין מאכזב והודחה כבר בסיבוב הראשון.
שערוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת יולי 2016, אחרי שנבחרת רוסיה הודחה מאליפות אירופה, התפרסם סרטון בתקשורת ובו מופיעים קוקורין וחברו פאבל ממאייב (המשחק כקשר בקרסנודאר) במועדון הלילה Twiga במונטה קרלו. בעקבות האירוע קוקורין הועבר לשחק בזניט-2.[9] במרץ 2017 נשלל ממנו רישיון הנהיגה שלו בעקבות חציית קו הפרדה שלא כחוק.
ב-8 באוקטובר 2018 היה מעורב יחד עם פאבל מאמייב בקטטה בבית קפה במוסקבה, במהלכה השניים הכו את בכיר משרד התעשייה והסחר, דניס פאק. משטרת רוסיה פתחה בחקירה ובעוד קבוצת קרסנודאר הודיעה על ביטול החוזה שלה עם מאמייב. בזניט הודיעו כי ברור שמצפה לכדורגלן ענישה מצד הנהלת זניט, אך ימתינו לתוצאות החקירה לפני שינקטו בהליכים נוספים כנגד קוקורין.[10][11][12] ב-10 באוקטובר הוא הגיע באיחור לחקירה במשטרת מוסקבה שהאשימה אותו בסעיף חוליגניות והכניסה אותו עם ידידו, מאמייב, למעצר זמני עד לתום ההליכים המשפטיים. ב-11 באוקטובר, נידון קוקורין, יחד עם מאמייב, לחודשיים מאסר בפועל בעקבות אירוע התקיפה של הבכיר במשרד התעשייה והמסחר והוא נשלח לכלא בוטירקה במוסקבה. בנובמבר נודע שמאסרו הוארך עד ל-9 בפברואר 2019. באפריל 2019 מעצרו הוארך בחצי שנה נוספת והוא יישאר במעצר עד ספטמבר 2019. במאי 2019 ניתן גזר דינו ונקבע שהוא יישאר במאסר עד דצמבר 2019.[13] ברם בעקבות התנהגות טובה הוחלט ב-6 בספטמבר 2019 על שחרורו בתוך 10 יום. שוחרר יחד עם אחיו קיריל ועם פאבל ממאייב בבוקר 17 בספטמבר 2019.[14]
סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מועדון | עונה | ליגה | גביע | מפעלים אירופיים | אחר | סך הכל | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | ||
| דינמו מוסקבה | 2008 | 7 | 2 | 0 | 0 | — | — | 7 | 2 | ||
| 2009 | 24 | 2 | 3 | 0 | 4 | 1 | — | 31 | 3 | ||
| 2010 | 24 | 0 | 2 | 0 | — | — | 26 | 0 | |||
| 2011/12 | 37 | 5 | 4 | 2 | — | — | 41 | 7 | |||
| 2012/13 | 22 | 10 | 1 | 0 | 3 | 3 | — | 26 | 13 | ||
| 2013/14 | 22 | 10 | 1 | 0 | — | — | 23 | 10 | |||
| 2014/15 | 27 | 8 | 1 | 0 | 11 | 2 | — | 39 | 10 | ||
| 2015/16 | 8 | 4 | 2 | 1 | — | — | 10 | 5 | |||
| סך הכל | 171 | 41 | 14 | 3 | 18 | 6 | 0 | 0 | 203 | 50 | |
| זניט | 2015/16 | 10 | 2 | 2 | 1 | 2 | 0 | — | 14 | 3 | |
| 2016/17 | 27 | 5 | 2 | 1 | 8 | 4 | 1 | 0 | 38 | 10 | |
| 2017/18 | 22 | 10 | 0 | 0 | 13 | 9 | — | 35 | 19 | ||
| 2018/19 | 3 | 0 | 1 | 1 | 1 | 1 | — | 5 | 2 | ||
| סך הכל | 62 | 17 | 5 | 3 | 24 | 14 | 1 | 0 | 92 | 34 | |
| סוצ'י | 2019/20 | 10 | 7 | 0 | 0 | — | 10 | 7 | |||
| סך הכל | 10 | 7 | 0 | 0 | — | 10 | 7 | ||||
| ספרטק מוסקבה | 2020/21 | 8 | 2 | 0 | 0 | — | 8 | 2 | |||
| סך הכל | 8 | 2 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 8 | 2 | |
| פיורנטינה | 2020/21 | 0 | 0 | 0 | 0 | — | 0 | 0 | |||
| סך הכל | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | |
| סך הכל בקריירה | 251 | 65 | 19 | 6 | 42 | 20 | 1 | 0 | 313 | 93 | |
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זניט סנקט פטרבורג
- אריס לימסול
אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כדורגלן החודש בליגת העל הרוסית בכדורגל: אוקטובר 2012, אוגוסט 2017, מרץ 2020
- שחקן העונה בליגה הקפריסאית: 2023
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר קוקורין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אלכסנדר קוקורין, ברשת החברתית אינסטגרם
אלכסנדר קוקורין, ברשת החברתית VK- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל באתר זניט סנקט פטרבורג
- פרופיל באתר ליגת העל הרוסית בכדורגל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Тупой и еще тупее. Громкие скандалы с участием Кокорина и Мамаева
- ^ מיכאל יוכין, רוסיה תסלח לו? אלכסנדר קוקורין לוהט במדי זניט וחוזר לנבחרת, באתר וואלה!, 29 בספטמבר 2017
- ^ מכה גדולה למארחת: אלכסנדר קוקורין ייעדר מהמונדיאל ברוסיה, באתר וואלה!, 16 במרץ 2018
- ^ Александр Кокорин: «Считаю себя здоровым. Теперь дело только в тонусе»
- ^ קוקורין שוחרר מהכלא – וחתם בזניט סנט פטרסבורג, באתר ynet, 18 בספטמבר 2019
- ^ Александр Кокорин прошел медосмотр в ММЦ «СОГАЗ»
- ^ Александр Кокорин продолжит сезон в «Сочи»
- ^ תומר יצחק, אסיר כתמים, באתר וואלה!, 13 במרץ 2020
- ^ После скандальной вечеринки Кокорин и Мамаев прячутся от пользователей соцсетей
- ^ СМИ узнали о нападении футболистов Кокорина и Мамаева на шофера телеведущей, www.znak.com
- ^ Кокорин и Мамаев избили чиновника Дениса Пака из Минпромторга
- ^ Заявление футбольного клуба «Зенит», הצהרת מועדון הכדורגל זניט בקשר לתקרית בה היה מעורב קוקורין (ברוסית)
- ^ שחקני נבחרת רוסיה יישבו בכלא בגין תקיפה, באתר ynet, 8 במאי 2019
- ^ אלכסנדר קוקורין ופאבל ממאייב שוחררו מהכלא, באתר ynet, 17 בספטמבר 2019
| נבחרת רוסיה – יורו 2012 | ||
|---|---|---|
|
1 אקינפייב • 2 אניוקוב • 3 שרונוב • 4 איגנשביץ' • 5 ז'ירקוב • 6 שירוקוב • 7 דניסוב • 8 זיריאנוב • 9 איזמאילוב • 10 ארשאבין • 11 קרז'אקוב • 12 ברזוצקי • 13 שונין • 14 פבליוצ'נקו • 15 קומבארוב • 16 מלאפייב • 17 דזגוייב • 18 קוקורין • 19 גרנאט • 20 פוגרבניאק • 21 נבאבקין • 22 גלושאקוב • 23 סמשוב • מאמן: אדבוקאט |
| |
| נבחרת רוסיה – מונדיאל 2014 | ||
|---|---|---|
|
1 אקינפייב • 2 קוזלוב • 3 שצ'ניקוב • 4 איגנשביץ' • 5 סמיונוב • 6 קנוניקוב • 7 דניסוב • 8 גלושאקוב • 9 קוקורין • 10 דזגוייב • 11 קרז'אקוב • 12 לודיגין • 13 גרנאט • 14 ברזוצקי • 15 מוגילבץ • 16 ריז'יקוב • 17 שאטוב • 18 ז'ירקוב • 19 סמדוב • 20 פייזולין • 21 איונוב • 22 ישצ'נקו • 23 קומבארוב • מאמן: קאפלו |
| |
| נבחרת רוסיה – יורו 2016 | ||
|---|---|---|
|
1 אקינפייב • 2 שישקין • 3 סמולניקוב • 4 איגנשביץ' • 5 נוישטדטר • 6 א. ברזוצקי • 7 יוסופוב • 8 גלושאקוב • 9 קוקורין • 10 סמולוב • 11 מאמייב • 12 לודיגין • 13 גולובין • 14 ו. ברזוצקי • 15 שירוקוב • 16 גילרמה • 17 שאטוב • 18 איוואנוב • 19 סמדוב • 20 טורבינסקי • 21 שניקוב • 22 דזיובה • 23 קומבארוב • מאמן: סלוצקי |
| |
- כדורגלנים רוסים
- חלוצי כדורגל רוסים
- כדורגלני דינמו מוסקבה
- כדורגלני אנז'י מחצ'קלה
- כדורגלני זניט סנקט פטרבורג
- כדורגלני סוצ'י (2018)
- כדורגלני ספרטק מוסקבה
- כדורגלני פיורנטינה
- כדורגלני אריס לימסול
- כדורגלני נבחרת רוסיה
- כדורגלני יורו 2012
- כדורגלני מונדיאל 2014
- כדורגלני יורו 2016
- מורשעים בפגיעות גופניות ברוסיה
- ספורטאים זרים באיטליה
- ספורטאים זרים בקפריסין
- רוסים שנולדו ב-1991