אלכסנדר פון באך

אלכסנדר פון באך
Alexander von Bach

תמונה של פון באך בליתוגרפיה מאת יוזף קריהובר, 1849
לידה	4 בינואר 1813 לוסדורף, אוסטריה התחתונה, האימפריה האוסטרית
פטירה	12 בנובמבר 1893 (בגיל 80) שנגראברן, על יד הולאברון, אוסטריה התחתונה, הקיסרות האוסטרית (ציסלייטניה), האימפריה האוסטרו-הונגרית
שם מלא	אלכסנדר אנטון שטפאן באך
מדינה	האימפריה האוסטרית, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
השכלה	אוניברסיטת וינה
פרסים והוקרה
אזרחות כבוד של בודפשט (1853) אזרחות כבוד של פראג הצלב הגדול של מסדר לאופולד הצלב הגדול של מסדר פרנץ יוזף

ברון אלכסנדר אנטון שטפאן פון באך (בגרמנית: Alexander Freiherr von Bach,‏ 4 בינואר 1813 לוסדורף, אוסטריה – 12 בנובמבר 1893 שנגראברן, אוסטריה) היה משפטן ופוליטיקאי אוסטרי. נודע בהנהגת המשטר הריכוזי הנאו-אבסולטיסטי ששלט ברחבי האימפריה האוסטרית בשנים 1850–1859, בראשית תקופת שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף, אחרי דיכוי מהפכות אביב העמים. באותה תקופה כיהן באך כשר הפנים בממשלתו של הנסיך פליקס צו שוורצנברג, והחל משנת 1852 כשר פנים וכראש ממשלה בפועל, אף על פי שאת התפקיד הרשמי של "יושב ראש ועידת השרים" מילא בשנים 1852–1859 הברון קרל פרדיננד פון בואול-שאואנשטיין. בתחילת פעילותו הפוליטית בלט באך כליברל ששלהב את ההמונים בווינה בהפגנות נגד השלטון האבסולטיסטי והקנצלר קלמנס פון מטרניך, אבל במרוצת הזמן אימץ עמדה שמרנית ותמך ב"נאו-אבסולוטיזם". בימי כהונתו נעשה מאמץ להנהגת גרמניזציה במנהל ובחינוך, להעמקת התערבות הכנסייה הרומית-קתולית בחיי המשפחה ובחינוך ולהעמקת שילובה של הונגריה והשטחים שהיו בחסותה, באימפריה האוסטרית.

קורות חייו

ילדות ונעורים

אלכסנדר באך נולד בשנת 1813 ביישוב לוסדורף (Loosdorf) על יד שטאץ (Staatz) במחוז מלק (כיום בפאלבאך, בנפת מיסטלבאך) באוסטריה התחתונה כבן הבכור מבין שבעת הילדים של המשפטן יוהאן מיכאל באך ושל יוזפה באך. בילדותו עבר עם המשפחה לווינה, שם עבד אביו כעורך דין. אחיו אוטו באך היה לימים מנצח ומלחין. אח נוסף, היינריך באך, הידוע כהיינריך מולבה, היה מלחין, והאח השלישי - אדוארד פון באך - היה פוליטיקאי. אלכסנדר פון אך קיבל בילדותו שיעורים פרטיים, ואחרי סיום התיכון בווינה למד משפטים ומנהל ("מדעים קמראליים") באוניברסיטת וינה. בגיל 24 סיים תואר דוקטור במשפטים ונכנס לשירות בפרקליטות הקיסרית, בה שירת במשך תשע שנים. בצעירותו ביקר בארצות מערב ומזרח אירופה, ביקורים שהרחיבו את אופקיו. בשובו למולדת תמך ברעיון עריכת רפורמות במונרכיה האוסטרית לפי דגם בריטי או בלגי. הוא הפך חבר באיגוד של משפטנים (Juridisch-Politische Leseverein) שדגלו ברעיונות רפורמיסטים כאלה והתנגדו למשטר של הקצנלר מטרניך. אחרי בדצמבר 1843, לאחר מות אביו, ירש באך את משרד עריכת הדין של אביו בווינה. בשנת 1847 יצא עם אחיו אוגוסט למסע ארוך במזרח.

"יקיר העם" בתחילת "אביב העמים"

באביב של שנת 1848 היה באך מעורב בכתיבת עצומה שקראה לשינויים במערכת הפוליטית באימפריה, שיכללו חופש העיתונות והדיבור, רפורמות במערכת המשפט, הרחבת זכויות לקבוצות דוברות גרמנית, איטלקית ושפות סלאביות בתוך מדינה אוסטרית ריכוזית ודמוקרטית.

באך התנגד לאיחוד אוסטריה עם המדינות הגרמניות ולעלייה בכוחם של ההונגרים, ולכך שפרנקפורט ופשט תהיינה מוקדי קבלת החלטות עבור האוסטרים. הוא כונה "יקיר העם", וב־13 במרץ, כשהוא רוכב על סוס, נשא נאום כאחד מראשי האופוזיציה העממית.

אלכסנדר פון באך נמנה עם אלו שדרשו והשיגו מידי הקיסר פרדיננד הראשון את החלפת ההנהגה - נפילתם של הקנצלר הוותיק קלמנס פון מטרניך ושל מפקד המשטרה יוזף פון סדלניצקי ומתן חירויות דמוקרטיות. באך נבחר מטעם לשכת עורכי הדין לוועד הקהילתי הזמני של וינה. ב-15 במרץ 1848 חגג עם המוני העם את הישגי המהפכה. באותו יום התקבל לראיון פרטי אצל הארכידוכסית סופיה, גיסתו של הקיסר, ולאחר מכן נעלם מזירת ההפגנות. אף על פי שתמך בשינויים במשטר האבסולטי, לא היה באך מוכן להרחיק לכת עם הרעיונות המהפכניים. הוא נודע בשינויים תכופים בהשקפותיו ובעקרונותיו. ב-18 במרץ ערך באך את מצע הוועד הזמני של האזרחים, שבו הועלו דרישות לביטול עבודות הכפייה, לשינויים במערכת הפיננסית, בחינוך, במשפט ובחופש הדת, אולם צוין שיש להשיגם בדרך חוקית ולא בדרך מהפכנית. כמועמד לפרלמנט מטעם רובע מריה הילפה, הוא אימץ עמדה מתונה והטיף לארגון פדרטיבי של עמי האימפריה. באך הבטיח להישאר בעל חשיבה חופשית עד סוף חייו ונבחר לפרלמנט בפה אחד. אחרי התפטרות ראש הממשלה קרל לודוויג פון פיקלמונט ב-25 באפריל 1848, הורכבה ממשלה בראשות פרנץ פון פילרסדורף. באך תמך בהצעת החוקה הליברלית של פילרסדורף, שלבסוף לא התקבלה.

כניסתו לממשלה: שר המשפטים 1848–1849

שרי ממשלת שוורצנברג, לרבות אלכסנדר באך, בפני הקיסר החדש פרנץ יוזף בסוף שנת 1848

אחרי נפילת ממשלת פילרסדורף ב-8 ביולי 1848 ביקש הארכידוכס יוהאן מ"וועד הסדר הציבורי" להציע את המועמדויות הפופולריות ביותר לתפקידי השרים. בין המועמדים הועלה גם שמו של ד"ר באך. ב-19 ביולי 1848 אישר הקיסר פרדיננד את הרכב הממשלה החדשה בראשות הברון אנטון דובלהוף-דיר. באך התמנה בה לשר המשפטים. עיתון וינאי בירך על מינויו והגדיר אותו כ" Ein Mann des Rechts – ein rechter Mann! (איש הצדק - צדיק בין האנשים). בגלל מעורבותו במאבק בעבר כונה "שר הבריקדות". ממשלתו הליברלית של דובלהוף-דיר הייתה משותקת, וכעבור מספר שבועות הוא התפטר. את מקומו של דובלהוף-דיר תפס יוהאן פון וסנברג. בינתיים פרץ בווינה מרד הפועלים והסטודנטים. שר הצבא לאטור נרצח בלינץ' על ידי ההמונים. ב-7 באוקטובר נמלט באך בתחפושת אל המחנה הצבאי אאורספרג. ב-11 באוקטובר התפטרה ממשלת וסנברג. כחודש אחרי דיכוי המרד בווינה הופיע באך בשם בדוי בפראג, וקיים שם פגישות חשאיות עם כמה נציגים צ'כים. מייד לאחר מכן התייצב בחצר הקיסרית באולומואוץ על מנת להיפגש עם הנסיך פליקס צו שוורצנברג, שהרכיב ב-21 בנובמבר 1848 ממשלה חדשה. באך נכנס לממשלה זאת שוב כשר המשפטים. הוא היה היחיד ללא תואר אצולה בממשלת שוורצנברג. מבין השרים בלט הרוזן השמרן פרנץ שרף פון שטאדיון. אחרי שזה חלה, התמנה באך לנהל גם את תיק הפנים. ממשלת שוורצנברג הכינה את החלפת הקיסר פרדיננד באחיינו, פרנץ יוזף ב-2 בדצמבר 1848 והביאה ב-7 במרץ 1849 לפיזור האספה החוקתית . במרץ 1849 אימץ באך עמדה שמרנית, ותמך באך ביישום התכנית החוקתית הריכוזית של הנסיך שוורצנברג, מפנה שעורר תרעומת רבה בקרב האופוזיציה ההונגרית.

"שיטת באך". שר הפנים וראש הממשלה בפועל 1859-1849

ב-28 ביולי 1849 התמנה באך לשר הפנים בממשלתו של שוורצנברג. הברון אנטון פון שמרלינג התמנה לשר המשפטים והרוזן שטאדיון חזר לממשלה כשר בלי תיק. גם בהיותו שר הפנים שמר באך על הדימוי של אדם נאור וילברלי. הוא סירב לקבל את עיטור לאופולד ו"התעמת" עם שוורצנברג ה"ריאקציונר". באך השמיע באוזני האזרחים מילים מרגיעות, אולם גישתו הדו-פרצופית הוקעה על ידי מנהיגים כמו קארל הווליצ'ק בורובסקי. באך סגר את העיתון של הווליצ'ק, "סלובאן" ("הסלאבי"), ובדצמבר 1851 גירש את הווליצ'ק ללא משפט לגלות כפויה בטירול. נאסר גם מנהל התיאטרון הלאומי הסרבי בנובי סאד, יובאן אנדרייביץ'. כפי שהתבטא אדולף פישהוף, משטרו של באך הסתמך על ארבעה צבאות: "צבא החיילים הזקופים, צבא הפקידים היושבים, צבא הכמרים המשתחווים ועוד צבא של נחשי חצר זוחלים". בחוק המכונה הפטנט של סילבסטר, שנערך על ידי באך ופון קיבק ונכלל בצו קיסרי ב-31 בדצמבר 1851, בוטלה החוקה מ-1849 והוחזר רשמית השלטון הנאו-אבסולטיסטי של פרנץ יוזף, שהתחזק עוד יותר אחרי מותו הפתאומי של ראש הממשלה שוורצנברג ב-1852. הקיסר לקח לידיו את ניהול הממשלה, וראש הממשלה החדש, בואול, כונה "יושב ראש ועידת השרים". לאלכסנדר פון באך, שהיה למעשה ראש הממשלה בפועל, הייתה השפעה רבה על מדיניות הפנים של פרנץ יוזף בשנים 1852–1859. באך היה אחראי במידה רבה על המדיניות האוטוריטרית שהונהגה ברחבי האימפריה, מהונגריה עד אוסטריה וצ'כיה. המנהל היה ריכוזי, נשלט מווינה. חופש העיתונות בוטל, והופסקה פומביות המשפטים. הממשל נקט קו של אבסולוטיזם "קלירקלי" ששיאו היה הקונקורדט מאוגוסט 1855 עם האפיפיור, שהעניק לכנסייה הרומית-קתולית שליטה על החינוך ועל חיי המשפחה. השפה הגרמנית הונהגה כשפה הרשמית היחידה של כל הרשויות באימפריה ונכפתה כשפת הוראה בבתי הספר היסודיים והתיכונים, הוגבלה האוטונומיה המוניציפלית. משטר ההגבלות הביא לעלייה חדה בהוצאות האימפריה ב-12 שנות כהונתו של באך כשר הפנים חלה עליה של 143% במיסים הישירים, ושל 120% במיסים העקיפים. התקופה הזו נקראה תכופות בתולדות העמים באימפריה האוסטרית, "נאו-אבסולטיזם" או "תקופת השיטה של באך" (Bach System). הבירוקרטים של המשטר כונו "ההוסרים של באך".

במקביל להתרחשויות אלו, עוד בימי ממשלת שוורצנברג, ננקטו גם צעדים חיוביים להקלת מצב האיכרים באימפריה. הם שוחררו מעבודות הכפייה ומהמיסים כלפי בעלי האחוזות. ("המהפכה מלמעלה" של שוורצנברג). כמו כן בוטלו מכסים פנימיים, דבר שחיזק את החופש הכלכלי בתוך האימפריה.

באותה תקופה בוטלה במידה רבה האוטונומיה של הארצות שהרכיבו את האימפריה. הונגריה איבדה את הפרלמנט שלה וחולקה לחמש פרובינציות צבאיות שבראשן עמדו גנרלים. תוך כדי כך איבדה האימפריה זמנית את השליטה על טרנסילבניה ועל אזורים סלאביים שהיו בחסותה. קרואטיה חולקה לשש פרובינציות, איבדה את הפרלמנט שלה ותפקיד הבאן יוסיפ יילצ'יץ' הפך לסמלי לחלוטין. השלכות הרפורמות שהנהיג באך בהונגריה שנויות במחלוקת בין ההיסטוריונים. חלקם ראו במהפכה מנוע ראשי שהוביל לתחיית הזהות הלאומית ההונגרית, ואלו אחרים ראו ב"שיטת באך" את הגורם המכריע לעליית הלאומיות ההונגרית .

בשנת 1854 זכה באך בתואר האצולה "ברון". בשנים 1849–1859 כיהן גם כאחראי ("קוראטור") על האקדמיה למדעים .

שנותיו האחרונות

ב-26 באוגוסט 1859 נאלץ פון באך להתפטר עקב כישלונה של האימפריה והשפלתה במלחמה נגד ממלכת סרדיניה ונפוליאון השלישי. בימי משטרו קיבלה התעשייה קדימות על חשבון הצבא, וקסרקטינים רבים הפכו למפעלים. כפיצוי על הדחתו נשלח באך לשמש בשנים 1859–1867 כשגריר אוסטריה ברומא ליד הכס הקדוש.

באך נפטר בשנת 1893 בארמון שנגארברן באונטרוואלטרסדורף, מחוז באדן, באוסטריה התחתונה. הוא הובא לקבורה בקבר המשותף של משפחתו בבית הקברות המרכזי של וינה.

פרסים ואותות הוקרה

• הצלב הגדול של מסדר לאופולד
• הצלב הגדול של מסדר פרנץ יוזף
• 1854 - קיבל תואר האצולה "ברון"
• 1856 - חבר לשם כבוד באקדמיה האוסטרית למדעים
• יקיר (אזרח הכבוד של) העיר פראג ושל הערים בודפשט (ב-2011 תואר זה נלקח ממנו אחרי המוות על ידי ממשלת הונגריה), אינסברוק (1854), זלצבורג וזאגרב (1853)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר פון באך בוויקישיתוף

קברם של אלכסנדר פון באך ושל בני משפחה אחרים בבית הקברות המרכזי של וינה

• אלכסנדר פון באך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

לקריאה נוספת

• Eva Macho, Alexander Freiherr von Bach. Stationen einer umstrittenen Karriere (Frankfurt am Main u.a., Peter Lang, 2009) (Beiträge zur Neueren Geschichte Österreichs, 24).
• Heinrich Reschauer, Geschichte der Wiener Revolution; Politische Charaktere in Oesterreich, Leipzig 1850 ; Alexander Bach. Politisches Charakterbild (Lipsko, 1850);

Helfert, Geschichte Oesterreichs III.; Springer, Geschichte Oesterreichs 2 sv.; Constantin von Wurzbach: Biographisches Lexikon des Kaiserthums Österreich. Enthaltend die Lebensskizzen der denkwürdigen Personen, welche 1750 bis 1850 im Kaiserstaate und in seinen Kronländern gelebt haben. 60 Bände. Wien: Verlag der typografisch-literarisch-artistischen Anstalt 1856-1891. Register 1923

• Österreichisches biographisches Lexikon 1815–1950. Hg. von der Österreichischen Akademie der Wissenschaften. Wien: Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften / Wien/Graz: Böhlau 1954-lfd. (Werkverzeichnis)

קישורים חיצוניים

• ערך באנציקלופדיית אוטו בשפה הצ'כית (אורכב 22.09.2008 בארכיון Wayback Machine)

art. Alexander von Bach Ottův slovník naučný Jan Otto Ltd, Praha (1888-1909)."

• באנציקלופדיה הרוסית ברוקהאוס אפרון