אלכסנדרו דרגיץ'
 | |
| לידה |
27 בספטמבר 1913 טיסאו, מחוז בוזאו, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1993 (בגיל 80) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
רומניה |
| עיסוק | פעיל פוליטי, פוליטיקאי, קצין משטרה (גנרל) |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית הרומנית |
  | |
אלכסנדרו דרגיץ' (ברומנית: Alexandru Drăghici; 26 בספטמבר 1913 - 12 בספטמבר 1993) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני בכיר, שכיהן כתובע ציבורי בבית הדין העממי של רומניה, יושב ראש לתקופה קצרה של האספה הלאומית הגדולה של רומניה, ולמשך שנים רבות (1965-1952) שר הפנים של רומניה, וכן סגן ראש ממשלת רומניה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרגיץ' נולד ביישוב טיסאו ועבד כפועל במסילות הברזל של רומניה. ב-1930 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית והחל מ-1931 השתתף בפעילות של פועלי מסילות הברזל, בהפגנות ובשביתות והיה ממנהיגי הצעירים. ב-1935 נעצר ונשפט במקצה של אנה פאוקר ונידון ל-9 שנים ושלושה חודשי כליאה, ממנה השתחרר רק לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944.
דרגיץ' היה מקורב ונאמן לגאורגה גאורגיו-דז' וקודם על ידו בהתמדה. לאחר שחרורו מהכלא ב-1944 התמנה למזכיר המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט. ב-27 באפריל 1945 התמנה לתפקיד תובע ציבורי בבית הדין העממי. באביב 1948 היה חלק מהוועדה שחקרה את לוקרציו פטרשקנו ואת יתר החשודים שנעצרו איתו. הוא קיבל דרגת גנרל-מיור בסקוריטטה בדצמבר 1950, קודם לגנרל-לוקוטננט באוקטובר 1952 ולגנרל-קולונל באוגוסט 1955. בו זמנית הוא ממלא תפקידים במישור הפוליטי, מינואר 1951 עד מאי 1952 הוא סגן שר הפנים, ממאי עד ספטמבר 1952 הוא שר הפנים ומספטמבר 1952 היה לשר לביטחון המדינה. ממרץ 1957 ועד יולי 1965 כיהן כשר הפנים של רומניה ובמקביל, ממרץ 1961 ועד יולי 1965 היה סגן ראש ממשלת רומניה. הוא היה נציג באספה הלאומית הגדולה של רומניה[1]..
דרגיץ' מילא תפקיד חשוב בביום משפטי הראווה שנערכו למואשמים בסבוטז' מבין עובדי תעלת דנובה-הים השחור וגם בחקירות, משפטים והוצאות להורג של פטרשקנו ואחרים וגם ציווה על הריגתו של קומוניסט ותיק, הריגה שבוצעה ללא משפט. לאחר מות גאורגיו-דז' הודח מתפקידיו, הורד מכל דרגותיו וקיבל משרה זניחה.
דרגיץ' וניקולאה צ'אושסקו היו מקורבים במשך זמן רב, אך לאחר שהאחרון ירש את גאורגיו-דז' התחיל לראות בדרגיץ' מתחרה אפשרי, לכן הצטננו היחסים וצ'אושסקו פעל להדחתו של דרגיץ'.
לאחר המהפכה הרומנית (1989) עזב את רומניה ועבר להונגריה, שם חיה בתו, עם רעייתו, מריה, שהייתה יהודיה הונגריה. רומניה תבעה מהונגריה את הסגרתו, כדי להעמידו לדין על פשעיו, אך זו דחתה את הבקשה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014.
