אלי אביקזר
 | |
| לידה |
16 ביוני 1947 קזבלנקה, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 2004 (בגיל 56) נתניה, ישראל |
| מידע כללי | |
| מדינה |
ישראל  |
| ספורט | |
| ענף ספורט | קרב מגן ישראלי |
| מאמן | אימי שדאור |
| הישגים | |
| דרגה |
קרב מגן ישראלי: מייסד, חגורה אדומה דאן 10 קרב מגע: חגורה שחורה ג'ודו: חגורה שחורה אייקידו: חגורה שחורה |
| תלמידים | אבי אבסידון, אלי ליכטנשטיין, יהודה אביקזר, פרננדו מרי, ארז שרעבי |
  | |
אלי אביקזר (16 ביוני 1947 - 16 במאי 2004) היה מייסד שיטת קרב מגן ישראלי.
התבגרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בקזבלנקה שבמרוקו ועלה לישראל בשנת 1963. בשנות נערותו בעיר נתניה היה מעורב בעבריינות נוער קלה ובמספר רב של אירועי אלימות רחוב.
החל להתאמן תחת אימי שדאור בשנת 1964, מייסדה של תורת קרב המגע והיה לתלמידו הבכיר. אביקזר נהג לומר כי אם שדאור לא היה לוקח אותו תחת חסותו ו"מוציא אותו מהרחוב" (כדבריו), היה הופך להיות עבריין.
רקע באמנויות לחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1965 במקביל לאימוני קרב המגע החל להתאמן בג'ודו תחת גדי סקורניק ועמוס גרינשפן. מאוחר יותר התאמן גם באמנויות הלחימה קראטה וג'ו ג'וטסו. בשנת 1968 החל אביקזר ללמוד אייקידו, תחילה בישראל ומאוחר יותר בצרפת, שיטה אשר הפכה מרכזית בתפישתו.
בשנת 1971 הפך אביקזר להיות בעל החגורה השחורה הראשון אשר שדאור הסמיך בקרב מגע. זמן קצר לאחר מכן, זכה אביקזר בחגורה שחורה בג'ודו ובאייקידו.
כתלמידו הבכיר של שדאור תרם רבות לפיתוח תורת קרב המגע ועיצוב אופי השיטה מבחינה טכנית על פי הידע הנוסף שרכש באומנויות אלה.
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת חסותו של שדאור, הדריך אביקזר בהתנדבות אימוני קרב מגע מיוחדים בכוחות הביטחון השונים, תוך דגש על פיתוח יכולות יד-ריקה מיוחדות בכוחות מיוחדים.
אביקזר תרם רבות לפיתוח המקצוע בצה"ל: הרחבת משמעותית של מעגל המתאמנים עד לכ-90,000 חיילים וחיילות, ארגון מערך ההדרכה והטמעת טכניקות הדרכה מקובלות וסטנדרטים מעולם הספורט. בנוסף ניכרה תרומתו בפיתוח הטכני של השיטה ובהתאמתה לנסיבות המשתנות של התפתחות הטרור בשנות ה-70.
בשנת 1987 פרש אביקזר משירות קבע.
דרכו עד לפיצול בין ק.מ.י ל"קרב מגע"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1974 פרש אימי שדאור מפעילות אקטיבית והעביר לניהול אביקזר את המכון לקרב מגע בנתניה. ב-1978 נוסדה רשמית העמותה לקרב מגע. אביקזר נבחר להקים את הוועדות המקצועיות של העמותה ואת וועדת הדרגות, בהסתמך על כישוריו בקרב מגע וניסיונו כפעיל בהתאחדות הג'ודו.
בשנות השמונים ערך יחד עם שדאור ועם כמה מתלמידיו השתלמויות בארצות הברית לגופים פרטיים ולכוחות משטרה שונים.
הקמת ק.מ.י- קרב מגן ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1989, בעקבות רצון להתפתח מעבר לקרב מגע, ייסד אביקזר את העמותה ל-ק.מ.י. - קרב מגן ישראלי, ופרש מהאגודה לקרב מגע. דחיפה נוספת לפיצול הייתה מחלוקת מקצועית- תפישת עולמו המקצועית של אביקזר אשר כללה תובנות ממקצועות לחימה נוספים (בעיקר מאייקידו) הביאה להתפתחות שיטה שונה במקצת מקרב המגע שהיה מקובל עד אותה עת.
אביקזר ביקש להדגיש את ערכי הציונות והקשר למדינת ישראל בעמותה הצעירה ולכן שילב בשמה את המילה "ישראלי" ואף בחר מדי אימון בצבעי דגל הלאום.
ב-1996 העניק שדאור תעודת "מייסד" וכן דרגת דאן 8 לאביקזר, מחווה שמטרתה לסמן שהפיצול בין השיטות התקבל ברוח טובה.
בשנת 1999 זכה אביקזר לכבוד והכרה בינלאומית מיוחדים, כאשר הוענקה לו דרגת דאן 10 מטעם ראשי השיטות באמנויות הלחימה השונות בארץ ובעולם, מהמוסדות לחינוך גופני בישראל ומתלמידיו הבכירים.
תפישת עולם מקצועית וערכית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביקזר הדגיש את היעילות והפשטות בפיתוח שיטות הלחימה וההגנה העצמית שלו. הרעיון המרכזי אותו יישם היה שימוש במינימום תנועה וכח להשגת מקסימום תוצאה, או במילותיו אשר הפכו למוטו של ק.מ.י: "מינימום הגנה כנגד מקסימום התקפה". אביקזר הרבה לשלב בק.מ.י תובנות מאמנויות הלחימה הרכות כגון אייקידו, על מנת לצמצם את הצורך בשימוש בכח.
יותר מכל ראה אביקזר את עצמו כמחנך ומורה דרך. בתורתו הדגיש אביקזר מאוד את הריסון, ההימנעות מעימות אלים והשימוש בכח כמוצא אחרון. בנוסף, בהדרכתו הרבה להדגיש ערכים כגון אהבת האדם, אנושיות, וטוהר מידות בצד ציונות ואהבת הארץ.
בשנת 2004 נפטר אלי אביקזר מסרטן.
יהודה אביקזר, בנו וממשיך דרכו של אלי, קיבל ממנו בשנת 2004 דרגת דאן 5 בקרב מגע. לאחר פטירתו של אלי, בשנת 2005 השיק יהודה בנו את עמותת אל"י (אמנות לחימה ישראלית). ההקפדה באל"י הוא על מקצועיות בקרב מגע, תוך פיתוח תוכנית לימודים מקיפה ומפורטת הכוללת שינויים מרחיקי לכת ופיתוחים משמעותיים בתורת קרב המגע בהתבסס על מורשת אביו. שיטת מתן החגורות השתנתה ומגוון התרגילים והטכניקות התעצם והשתכלל.