אליפות הבית הבריטית
 | |
| ענף | כדורגל |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
1884  |
| תאריך פירוק | 1984 |
| מספר מתמודדים | 4 |
| מדינות משתתפות |
 אנגליה סקוטלנד ויילס צפון אירלנד |
| יבשת | האיים הבריטיים |
| הכי הרבה זכיות |
אנגליה (54) |
  | |
אליפות הבית הבריטית (באנגלית British Home Championship) הייתה תחרות כדורגל שנתית בין ארבע מדינות הממלכה המאוחדת: אנגליה, סקוטלנד, ויילס ואירלנד המאוחדת (צפון אירלנד החל מ-1921–1922) מעונת 1883/1884 (אנ') עד עונת 1983/1984 (אנ').
היסטוריה וסקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחות הכדורגל בממלכה המאוחדת צברה תאוצה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, וארבע הנבחרות הלאומיות שיחקו זו מול זו במסגרת ידידותית על בסיס קבוע, כאשר כמעט כל אחת מהנבחרות שיחקה מול כל הנבחרות האחרות מדי שנה. בזמנו, הנהיגו התאחדויות הכדורגל של כל אחת מהמדינות חוקים מעט שונים, והחוקים שהיו תקפים במשחקים היו אלו של המדינה המארחת. מצב עניינים מקובל זה היה רחוק מאידיאלי. לפתרון הסוגיה נפגשו נציגי ארבע ההתאחדויות במנצ'סטר, ב-6 בדצמבר 1882 והחליטו על חוקים אחידים לכל העולם. הם גם ייסדו את IFAB – ועדת הכדורגל הבינלאומית כדי שתהיה הגוף הממונה על אישור שינויים בחוקי הכדורגל – משימה עליה אחראית IFAB עד היום.
אישור החוקים החדשים הקל על עריכת משחקים בינלאומיים ובאותה הישיבה הוחלט על הקמת אליפות הבית הבריטית – תחרות הכדורגל הבינלאומית הראשונה בעולם.
האליפות נערכה בכל עונת כדורגל, החל מעונת 1883-84, כאשר במשחק הראשון במסגרת האליפות ניצחה סקוטלנד את ויילס 0-5 ב-24 בינואר. תאריכי התחרות לא היו קבועים, אך בדרך כלל נקבעו לקראת סיום העונות, ולעיתים נערכה כל האליפות בתוך מספר ימים בסיום העונה. בתחילה הייתה המנצחת בתחרות נחשבת לנבחרת הטובה בעולם, אך עם התפתחות הכדורגל מחוץ לבריטניה דעכה דעה זו. הקמתן של תחרויות בינלאומיות אחרות, בראשן המונדיאל ואליפות אירופה בכדורגל, סימנה פיחות ביוקרתה של אליפות הבית הבריטית, ברבות השנים.
עם זאת, התפתחותן של התחרויות האחרות, הקנתה לאליפות הבית חשיבות נוספת בשנים מסוימות. האליפויות של 1949–1950 ושל 1953–1954 שימשו כשלבי מוקדמות למונדיאל 1950 ו-1954 בהתאמה, והתוצאות של אליפויות 1966–1967 ו-1967–1968 נכללו בשלבי המוקדמות של יורו 1968.
אליפות הבית הבריטית נפסקה לאחר עונת 1983/1984. להפסקת התחרות היו מספר סיבות, ביניהן האפלתן של אליפות העולם ואליפות אירופה, נתוני קהל נמוכים במרבית המשחקים, צפיפות בלוח המשחקים, גל החוליגניזם הגואה, בעיות בצפון אירלנד וכן רצונן של אנגליה וסקוטלנד לשחק מול מתחרות חזקות יותר. גורלה של התחרות נגזר כאשר התאחדויות הכדורגל של אנגליה וסקוטלנד הכריזו ב-1983 שאינן מתכוונות להשתתף בה לאחר עונת 1983-84. למרבה האירוניה, דווקא הנבחרות ה"חלשות" שמולן לא רצו אנגליה וסקוטלנד לשחק, הרשימו בתחרות האחרונה – צפון אירלנד זכתה בתחרות וויילס סיימה במקום השני. גביע האליפות עומד על כנו במשרדי התאחדות הכדורגל של צפון אירלנד בבלפסט.
בשלב הראשון הוחלפה התחרות בגביע רוס, בו השתתפו רק אנגליה וסקוטלנד ובשלב מאוחר יותר הוזמנה מדינה נוספת מדרום אמריקה. אולם תחרות זו הופסקה אחרי חמש שנים בלבד.
בשנים האחרונות הציעו רבים להחזיר את אליפות הברית הבריטית, כשלצידם עומדות העלייה בכמויות הצופים והירידה הכללית בתופעת האלימות במגרשים. הועלה רעיון שתחרות כזו תוכל להחליף את משחקי הידידות הבינלאומיים בין נבחרות הממלכה המאוחדת, אשר נערכים כיום ונתפשים בעיני רבים כחסרי משמעות. שלבי המוקדמות של מונדיאל 2006 הגבירו את העניין בהחזרתה של האליפות, כאשר אנגליה, ויילס וצפון אירלנד שיחקו באותו בית במוקדמות, מה שעורר תחושה נוסטלגית באי הבריטי. תחושה זו בלטה במיוחד במשחק בו אירחה צפון אירלנד את אנגליה בבלפסט, בו תלו אוהדים צפון אירים רבים כרזות שהזכירו שהם אלופי בריטניה המכהנים.
מבנה התחרות וחוקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך התחרות שיחקה כל אחת מהנבחרות מול שלוש הנבחרות האחרות (שלושה משחקים לכל נבחרת ושישה בסך הכל). בדרך כלל (אך לא תמיד), שיחקו הנבחרות משחק אחד או שניים בבית ואת שאר המשחקים בחוץ, כאשר יתרון הביתיות בין הנבחרות התחלף משנה לשנה.
ניצחון זיכה כל נבחרת בשתי נקודות, תיקו באחת והפסד לא זיכה בנקודות כלל. נקודות אלו חושבו במבנה ליגה של ארבע נבחרות, כאשר מי שדורגה במקום הראשון בתום המשחקים הוכרזה כמנצחת. אם שתיים או יותר נבחרות החזיקו במספר נקודות זהה, היה מקום זה בטבלה משותף לשתיהן. החל מהאליפות של 1978-1979, החל הדירוג להיקבע גם על פי מאזן השערים של הנבחרות. במידה ושתי נבחרות החזיקו במאזני נקודות ושערים זהים, אזי היה נקבע מקומן על פי מספר השערים לזכותן.
רגעים ראויים לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]
1902: טרגדיה באייברוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחק בין סקוטלנד ואנגליה ב-5 באפריל 1902 ייזכר תמיד כאסון אייברוקס של 1902. המשחק נערך באייברוקס פארק (היום אצטדיון אייברוקס בגלאזגו). במהלך המחצית הראשונה, חלק מן היציע המערבי הצפוף קרס. באסון נהרגו עשרים ושישה אוהדים ויותר מ-500 נפצעו. המשחק הופסק, אך למרבה ההפתעה חודש לאחר עשרים דקות, כאשר מרבית הקהל ביציעים לא היה מודע לאסון. מאוחר יותר בוטלה תוצאת המשחק והוא שוחק מחדש באצטדיון וילה פארק, ברמינגהאם.
1950: מוקדמות גביע העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות הבית הבריטית של 1949/1950 שימשה כבית מוקדמות למונדיאל 1950, כאשר הקבוצות המסיימות במקומות הראשון והשני זכו להתברג לגביע העולם. אנגליה וסקוטלנד הבטיחו לעצמן את שני המקומות הראשונים בבית כאשר נותר משחק אחד, אך ההתאחדות הסקוטית הכריזה כי תשתתף בגביע העולם רק אם תזכה באליפות בריטניה. סקוטלנד אירחה את אנגליה באצטדיון האמפדן פארק ב-15 באפריל והפסידה 1-0 משער של רוי בנטלי מצ'לסי, אשר כונה "האיש ששדד מסקוטלנד את ריו". סקוטלנד סיימה במקום השני בבית אך ויתרה על השתתפותה במה שאמור היה להיות טורניר גביע העולם הראשון שלה.
1967: סקוטלנד הופכת ל'אלופת העולם'[עריכת קוד מקור | עריכה]
האליפות של 1966/1967 הייתה הראשונה מאז זכייתה של אנגליה במונדיאל 1966. באופן טבעי, היו האנגלים מועמדים לזכייה באליפות הבית. בסופו של דבר, גורל האליפות נקבע במשחק האחרון בו אירחה אנגליה את סקוטלנד באצטדיון ומבלי בלונדון. ניצחון של סקוטלנד היה מכתיר אותם לאלופים, בעוד שכל תוצאה אחרת הייתה משאירה את התואר אצל האנגלים. בסופו של דבר ניצחה סקוטלנד 3-2. בעקבות הניצחון פרצו למגרש אוהדים סקוטים רבים אשר הכריזו בהומור כי הם 'אלופי העולם', מכיוון שהיה זה הפסדה הראשון של אנגליה מאז זכייתם באליפות העולם. בדיחתם של האוהדים הסקוטים הובילה בסופו של דבר לארגון אליפות העולם הבלתי רשמית בכדורגל.
1977: פריצה למגרש בוומבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעם נוספת, גם בעונת 1976/1977, היה זה המשחק בין אנגליה לסקוטלנד בוומבלי ב-4 ביוני שהכריע את גורל האליפות. הסקוטים ניצחו 2-1 והוכתרו כאלופים. כמו ב-1967, האוהדים הסקוטים פרצו למגרש, אך הפעם היה זה החוליגניזם שבא לידי ביטוי: כר הדשא נהרס והובא לסקוטלנד בחתיכות קטנות, יחד עם אחד המשקופים השבורים.
1981: האליפות הבלתי גמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבעיות בצפון אירלנד השפיעו בעבר על האליפות, כך שלעיתים נאלצה נבחרת צפון אירלנד "לארח" משחקים בליברפול או בגלאזגו. האליפות של 1980/1981 שוחקה כולה במהלך חודש מאי 1981, במקביל להתפרעויות אזרחים בצפון אירלנד בעקבות שביתת רעב באחד מבתי הסהר המקומיים. שני משחקי הבית של צפון אירלנד, מול אנגליה וויילס, לא הועברו למדינה אחרת והנבחרות היריבות סירבו לטוס לבלפסט. מכיוון שלא שוחקו כל המשחקים, התחרות של אותה שנה בוטלה ולא הוכרזה מנצחת. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריית האליפות, מלבד בזמן מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, שלא הוכרזה מנצחת.
רשימת האלופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכיות לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דירוג | נבחרת | מספר תארים | הערות |
|---|---|---|---|
| 1 | אנגליה
|
54 | כולל 20 תארים משותפים |
| 2 | סקוטלנד
|
41 | כולל 17 תארים משותפים |
| 3 | ויילס
|
12 | כולל 5 תארים משותפים |
| 4 |  אירלנד המאוחדת / צפון אירלנד
|
8 | כולל 5 תארים משותפים |