אליס ניל
 | |
| לידה |
28 בינואר 1900 גלדווין, פנסילבניה, פנסילבניה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוקטובר 1984 (בגיל 84) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
מכללת מור לאמנות ועיצוב |
| תחום יצירה |
ציור, אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם, אנרכיזם, ריאליזם חברתי |
| פרסים והוקרה |
פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1979) |
| בן או בת זוג |
Carlos Enríquez Gómez (1 ביוני 1925–?) |
|
www | |
  | |
אליס ניל (אנגלית: Alice Neel; 28 בינואר 1900 – 13 באוקטובר 1984) הייתה ציירת אמריקאית, שנחשבה בפי אחדים לאחת הציירות הגדולות ביותר של המאה העשרים.[1] היא נודעה בעיקר בשל שימושה האקספרסיוניסטי בקו ובצבעוניות עמוקה, ובשל המבע הרגשי והנופך הפסיכולוגי של ציוריה.[2]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליס ניל נולדה במדינת פנסילבניה, ארצות הברית, בפרבר אמיד מאוד בשם "כיכר מריון". אמה – שעל שמה נקראה – אליס הארטלי ניל, הייתה נצר לאחד מהחתומים על הכרזת העצמאות של ארצות הברית, ואביה, ג'ורג' וושינגטון ניל, היה רואה חשבון במחלקת הרכבות של רכבת פנסילבניה. אליס הייתה הרביעית מבין חמישה אחים: הבכור מביניהם, הארטלי, נפטר בגיל צעיר בעקבות מחלה, זמן קצר לאחר לידתה של אליס. כשהייתה בת שלושה חודשים משפחתה עברה לעיירה כפרית בקולווין, פרבר קטן בסמוך לעיר פילדלפיה, שם העבירה וסיימה את לימודי התיכון שלה בשנת 1918. לאחר מכן עברה מבחן שירות אזרחי והוצבה בתפקיד משרדי עם משכורת גבוהה במטרה לעזור להוריה.[3]
על אף שבנעוריה הציפיות מנשים וההזדמנויות שניתנו להן היו מאוד מצומצמות, התפטרה ניל ממשרתה הפקידותית והשתתפה במספר קורסים לאומנות עד שנת 1921. בשנה זו החלה לבסוף את לימודיה בבית הספר לעיצוב לנשים בפילדלפיה (היום נקרא "מכללת מור לאומנות ועיצוב").[4]
בגרותה וחייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לקולג' בו למדה במהלך השנה, למדה ניל גם בקורסי קיץ בבית הספר צ'סטר ספרינגס שם היא פגשה את קרלוס אנריקז, בן למשפחה ידועה בהוואנה, קובה, והשניים נישאו ב־1 ביוני 1925. לאחר לבטים מצידה של ניל, עברו שניהם לגור עם משפחתו של אנריקז בהוואנה. ב־26 בדצמבר 1926 נולדה בתם הראשונה, סנטיאנה, והמשפחה חזרה לגור בניו יורק. פחות משנה לאחר מכן, ב־1927, נפטרה התינוקת ממחלה. ב־24 בנובמבר נולדה בתה השנייה, איזבלה ליליאן, שנקראה איזבטה.[3][5]
במאי 1930 עזב אנריקז לפריז ולקח איתו את איזבטה. ניל נשארה בדירתה שבניו יורק. את הקיץ היא העבירה בעבודה אינטנסיבית על ציוריה ומאוחר יותר חזרה לקולווין. הניתוק מבִּתה ובעלה גרמו לה להתמוטטות עצבים קשה שהובילה לניסיון התאבדות. בעקבות כך אושפזה ניל למשך שנה בבית חולים פסיכיאטרי.[3] במהלך שהותה בבית החולים המשיכה לעסוק באומנות. בעזרת עיסוקה בציור, שרופאיה ראו בו סימן לשיקום, השתפר מצבה של ניל בהדרגה והיא שוחררה בשנת 1931.[4]
בינואר 1934 חזר אנריקז מקובה בעקבות מות אמו וביקש להתאחד עם ניל אך הדבר לא קרה. עם זאת, הזוג מעולם לא התגרש. ניל שכרה עם אמה בית בניו ג'רזי שבו נהגה בתה איזבטה לבקר אותה.[3][4] בנה השני של ניל נולד בשנת 1941. אביו היה האינטלקטואל הקומוניסטי סם ברודי. בשנת 1943 הפסיקה ניל לעבוד עם המנהל שקידם את יצירתה והיא נקלעה לקשיים כלכליים. בשנים אלו קיבלה עבודתה חשיפה ציבורית מועטה וציוריה לא הוצגו בגלריות המוכרות.[6]
ההכרה בעבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתה של ניל לא זכתה להכרה משמעותית עד לשנות ה־70. ב־1 ביוני 1971 הוענק לה תואר דוקטורט לשם כבוד ממכללת מור לאומנות ועיצוב שבה למדה בעברה, וב־1974 הוצגה הרטרוספקטיבה הראשונה של יצירתה במוזיאון ויטני לאומנות אמריקאית. ניל נבחרה כחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים וכחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות ב־1976, וכעבור שלוש שנים העניק לה הנשיא ג'ימי קרטר את פרס שדולת הנשים לאומנות עבור "הישגים יוצאי דופן באמנות החזותית".[3][4]
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף ימיה חלתה ניל בסרטן המעי הגס, שממנו לא התאוששה. בשנות ה־80 לחייה המשיכה ניל ליצור למרות מצבה הרפואי ואף על פי שהייתה מותשת וחלשה מטיפולי הכימותרפיה שעברה. יצירותיה הוצגו לקהל הרחב ורבות מהן מוצגות בגלריות ובמוזיאונים לאומנות בעלי שם בכל רחבי ארצות הברית. ניל הקפידה לבלות עם בנה ועם משפחתו ובשנת 1984 נסעה המשפחה לחופשה בוורמונט. בתחילת הסתיו של אותה שנה חזרה ניל לדירתה שבניו יורק, שם היא נפטרה ממחלתה ב־13 באוקטובר, כאשר משפחתה לצידה והמוניטין שלה בשיאו.[3]
פעילותה המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנון הציור וסגנונה האומנותי של ניל נע בין אלמנטים שונים במהלך חייה. בין השנים 1925–1930, כאשר גרה עם בעלה הראשון בקובה, הייתה זו התקופה בה בני הזוג החלו ליצור ולקדם את עבודותיהם, וניל פיתחה את סגנון הציור שלה. ציוריה תיארו לרוב דמויות ודיוקנאות של מאהבים, ילדים, שכנים וחברים. כמו כן היא ביססה את תפיסתה הפוליטית תוך מחויבות לשוויון ותמכה בקומוניזם. בתקופה אשפוזה, עד שנת 1931, שימשו ציוריה נקודת מוצא רגשית לאופי הטראומטי של חייה וקיבלו נופך מלנכולי יותר, בעקבות הדיכאון שחוותה תוך שהיא מתמקדת בתיאור אימהות, ילדים וחולים פסיכיאטריים אחרים. לאחר שחרורה מבית החולים החלה ניל להתמקד תיאור עירום נשי, והיא ציירה בעירום גם את בתה.[3][4][5]
אחד הסממנים המזוהים שוב ושוב עם ציוריה של ניל הוא מודל העירום הנשי, והיא מצאה בו עניין רב לאורך שנות יצירתה. בעוד שבתרבות המערב עירום נשי סימל פגיעות,[דרושה הבהרה] בעיניי ניל הוא סימל כוח והיא הרבתה לעסוק בנושא זה בציוריה. גם לאחר מותה נודעה לציוריה השפעה אומנותית והם הוצגו במהלך השנים במוזיאונים רבים ברחבי העולם. בשנת 2017 הוצגה תערוכה של יצירותיה בגלריה ויקטוריה מירו בלונדון.[7] התערוכה "אליס ניל – גלריה של החיים המודרניים" הוצגה בהמבורג, גרמניה, עד שנת 2018.[5]
בשנות ה־50 וה־60 הייתה ניל מעורבת בתנועת זכויות האישה והשתתפה במחאות רבות כנגד אי שוויון חברתי, לא רק כלפי נשים אלא גם כלפי אפרו־אמריקאים וקבוצות מדוכאות נוספות. פעילותה הפוליטית עוררה עניין והיא הפכה לסמל פמיניסטי.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרור בורשטיין, שמחתי לראות ציור של ניל בתל אביב, באתר הארץ, 8 ביוני 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Barry Walker, Art Screen - Films / Alice Neel, BBC (באנגלית)
- ^ לוזיה, דבי. "Alice Neel". עסקי אמנות. נבדק ב-2018-11-23.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Stuart Kennaugh, Alice Neel (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 "Alice Neel | American painter". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-11-23.
- ^ 1 2 3 Suzie Mackenzie, Feature: Suzie Mackenzie on Alice Neel, the Guardian, 2004-05-29 (באנגלית)
- ^ Deborah Solomon, The Nonconformist, הניו יורק טיימס, 29.21.2010
- ^ Alice Neel, Uptown, Victoria Miro (באנגלית)
- ^ "Alice Neel | Ackerman's Fine Art". Ackerman's Fine Art (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2018-12-16. נבדק ב-2018-11-23.