אליהו ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליהו ברק
לידה 1924 (בן 100 בערך)
ספרד
תאריך עלייה 1948
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה אל"ם
תפקידים בשירות
מפקד בחיל החימוש
תפקידים אזרחיים
  • שגריר ישראל בקולומביה
  • מנכ"ל משרד התקשורת
  • מנכ"ל רכבת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליהו ברק (נולד ב-1924) הוא איש ציבור ישראלי, אשר כיהן כשגריר ישראל בקולומביה, מנכ"ל משרד התקשורת ומנכ"ל רכבת ישראל. קודם לכן שירת בחיל החימוש והשתחרר בדרגת אל"ם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברק עלה מספרד בשנת 1948, השתקע ברחובות ומיד התגייס לצה"ל, הוא השתחרר מחיל החימוש בדרגת אל"ם. לאחר שירותו הצבאי, נבחר ב-1973 למועצת העיר רחובות כנציג סיעת חרות.[1] מונה ב-1978 למשך חצי שנה כראש העיר בפועל של העיר רחובות בעקבות הרשעת ראש העיר שמואל רכטמן בפלילים.[2]


ערך מורחב – פרשת בני הערובה בבוגוטה (1980)

מונה לשגריר ישראל בקולומביה ב-1978.[1] ב-27 בפברואר 1980 השתלטו חמושים על בניין השגרירות הדומיניקנית בעת שאירחה מספר רב של דיפלומטים והוחזקו על ידם כבני ערובה. בין בני הערובה היו ברק ורעייתו יהודית. יהודית שוחררה לאחר 27 שעות יחד עם נשות דיפלומטים אחרות ופצועים.[3] ברק ערך סדר פסח עם השבויים האחרים לאחר 35 יום בשבי, בעזרת חבילת מזון שהעבירה אשתו דרך הצלב האדום.[4] לאחר 61 יום שוחרר ברק ביחד עם הדיפלומטים האחרים,[5] לאחר תשלום כופר לטרוריסטים על ידי מספר מדינות, ביניהן ישראל. משרד החוץ סירב לגלות את סכום התשלום.[6]

בשנת 1982 מונה למנכ"ל משרד התקשורת ופרש בשנת 1984.

בשנת 1985 מונה למנכ"ל רכבת ישראל[7] ופרש בשנת 1990.[8]

ברק היה נשוי ליהודית[9] עד למותה ב-2017 ולהם שתי בנות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]