אלונה הרפז
אלונה הרפז (נולדה ב-1971) היא אמנית ואוצרת ישראלית, שחיה ופועלת בגרמניה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפז נולדה בתל אביב. למדה בתיכון עירוני י"ד ויצו צרפת במגמת צילום. בשנים 1991–1993 למדה בבצלאל, ולאחר מכן, בשנים 1993–1995, למדה במרכז הבינלאומי לצילום בעיר ניו יורק. בשנת 1999 סיימה את לימודי התואר הראשון במדרשה לאמנות.
בשנת 2013 הייתה אחת ממייסדי גלריה Circle1 בברלין, שם היא משמשת מנהלת האמנותית.
עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפז החלה את פועלה האמנותי כצלמת, אך מאז שנות התשעים המאוחרות מתמקדת בציור. הציורים שלה מתאפיינים בשטיחות, דמויות פלקטיות על רקע מופשט, ובצבעים עזים. היא עושה שימוש בצבעי אקריליק, צבעים תעשייתיים ובספריי.
בציוריה חוזרים מוטיבים של דמויות נשיות, אלמנטים בוטניים ובעלי חיים. הרפז נעה בין הפיגורטיבי למופשט תוך עבודה בכתמים פלסטיים שמתלכדים לכדי אלמנטים ניתנים לזיהוי. על פי האוצרת הדס יוסיפון, "הטכניקה הזו מצהירה על עצמה שהיא אינה טיפול קלאסי בשכבות צבע שמן ליצירת אשליה תלת-ממדית. הציור מודיע על ויתור זה במכוון מפני שזו לא רק בחירה אסתטית או חומרית, אלא הצהרה על מהות".[1] הרקעים הפרחוניים של הרפז מושפעים ממסורת האר-נובו; מבקרים זיהו בעבודותיה גם השפעות של מאטיס, גוגן ותרבות הפאנק.[2][3][4]
לאורך השנים מופיעה בציוריה של הרפז דמות נשית ספציפית, אותה העידה האמנית כי העתיקה ממגזין אופנה.[5] בטקסט התערוכה "I'm Not Here For Your Dreams" שהוצגה בגלריה חזי כהן בתל אביב בשנת 2018 נכתב כי "הדמויות הנשיות בציוריה של הרפז נבנות בפלקטיות מכוונת כשבלונות של אישה מז'ורנאל, או ייצוג של כל-אישה."
בשנת 2012 הציגה במוזיאון פתח תקווה לאמנות את המיצב "ארץ אינסוף", אותו יצרה עם האמנית מיקה רוטנברג, במסגרת מקבץ התערוכות "אמנות-חברה-קהילה". המיצב נקרא על שם עמותה ללא מטרות רווח, Infinite Earth, אותה הקימו הרפז ורוטנברג בשנת 2008 במטרה לסייע לקהילות מוחלשות באמצעות תמיכה בחינוך, הקמת מוקדי תעסוקה והכשרת נשים וילדים לעבודות יצירה.[6]
בין השנים 2014–2016 צילמה הרפז טרילוגיית עבודות וידאו בשם "מלח", שעוסקות באביה. "מלח 1" עוקב אחרי אביה בעודו מדריך קבוצת צליינים מניגריה בטיול בעקבות הוויה דולורוזה; ב"מלח 2" הוא נפגש עם חבריו ליחידה בצנחנים שלחמו יחדיו במלחמת ששת הימים. "מלח 3" מציג את האב כרקדן ריקודי עם.[7] השם "מלח" מתייחס לביטוי "מלח הארץ".
בשנת 2016 יצרה הרפז את העבודה "My Darling, We Have Reached Europe", ובה שלט ניאון ורוד זרחני עם הטקסט. העבודה הושפעה ממשבר הפליטים בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, והטקסט הוא ציטוט של אב פליט בדבריו לילדיו לאחר שאוחד עמם בקוס שביוון.[8] העבודה הוצגה בפסטיבל ID ברלין (אנ') באותה השנה.
בשנת 2013 ייסדה הרפז את גלריה Circle1 בברלין, יחד עם האוצרת דורית לויטה-הרטן, העורכת שירה סברדלוב והאמן אהרון עוזרי, במימונו של איש העסקים עדי קייזמן.[9] הגלריה נועדה להציג אמנים ישראלים בברלין. הרפז משמשת כמנהלת האמנותית של הגלריה ואצרה עבורה מספר תערוכות.
תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1999 - גלריה זומר, תל אביב
- 2002 - מיתוס, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית
- 2014 - מלח, גלריה אינגה, תל אביב
- 2018 - I'm Not Here For Your Dreams, גלריה חזי כהן, תל אביב
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2004 - Femmes de la Bible, מוזיאוני פריז, פריז, צרפת
- 2005 - ביאנלת פראג השנייה, פראג
- 2005 - העבריים החדשים- מאה שנות אמנות בישראל, מרטין-גרופיוס-באו, ברלין
- 2012 - ארץ אינסוף, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- 2015 - RoundAbout, פסטיבל ID, ברלין
- 2016 - Mother, I Have Reached The Land of My Dreams, פסטיבל ID, ברלין
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלונה הרפז- אלונה הרפז, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסיפון, הדס, אלונה הרפז I'm not here for your dream, באתר That's The Way I See It, 11 באוקטובר 2018
- ^ רוזנבאום, חמדה, הגעה מאוחרת, באתר תרבות הפנאי, 24 באפריל 2016
- ^ Huertas, David, Alona Harpaz, No Solo Audaz En El Color, Highstar Madrid, 3 בספטמבר 2020
- ^ האמנית הישראלית אלונה הרפז מציגה תערוכת יחיד חדשה בגלריה ATC באיים הקנריים, באתר ARTODAY, 18 בנובמבר 2020
- ^ Ken Miller, Ken Miller: King of Art, Tokion March/April, 2005
- ^ ארץ אינסוף, אלונה הרפז ומיקה רוטנברג, באתר מוזיאון פתח תקווה
- ^
איתן בוגנים, אלונה הרפז מתעדת מברלין ריקודי עם ישראליים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2014
- ^ אלון, טל, "הגירה כבר לא מאפשרת ניתוק. המדיה הולכת איתנו לכל מקום", באתר שפיץ- מגזין עברי בברלין, אוקטובר 2016
- ^ חגית פלג-רותם, קייזמן לוקח את ברלין, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2013
