אישיות סמכותנית
אישיות סמכותנית (באנגלית: Authoritarian personality) היא תסמונת פסיכולוגית של עמדות שמרניות, חוסר סבלנות דתית, לאומית או מעמדית, תפקוד קוגניטיבי ורגשי נוקשה ותכונות אישיות הנובעות מקונלפיקטים פנימיים המתבטאים בכפייתיות, בשימוש מופרז במנגנוני הגנה ובפורקן מעוות של יצריות מודחקת.[1]
את המושג טבעו תאודור אדורנו ואח' (1950) לאחר שבדקו את הסיבות לדעות קדומות כלפי יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. הם מצאו כי הסיבה לעוינות זו היא אתנוצנטריות תרבותית[2] המתבטאת בהפגנת עמדה אוהדת כלפי אנשים שתרבותם דומה, ועמדה דוחה כלפי אנשים שתרבותם שונה.[3] בהמשך נעשה ניסיון לאפיין מבחינה אישיותית את אלה, שלהם דעות קדומות כלפי קבוצות מיעוטים בכלל ולאו דווקא כלפי יהודים בלבד. בשלב הבא של המחקר פותחה תאוריה שניסתה להסביר את נטייתם של חלק מבני האדם לדבוק באידאולוגיה פשיסטית, הכוללת רכיבים של לאומנות ושל הערצת המנהיג החזק בנוסף לשנאת זרים. תאוריה זו נשענת על הנחות פסיכואנליטיות, לפיהן בעלי נטייה לפשיזם הם בני אדם שפיתחו בילדותם שנאה כלפי דמויות סמכות, קרי ההורים; אלא ששנאה זו, שאסור היה להביעה, השתנתה, ובאמצעות מנגגוני הגנה של תגובת היפוך ופיצוי יתר הפכה לאהבה ולנטייה לציית לסמכות.[1]
תאוריות מודרניות להמשגה של התסמונת נקראים "סמכותנות של הימין" (Right Wing Authoritarianism) אשר מנסה להמשיג את התופעה בעזרת תאוריית הלמידה החברתית, והסולם למדידת מכוונות לשליטה חברתית.[4] מחלוקת שהחלה כמעט מיד עם הופעת ספרו של אדורנו "האישיות הסמכותנתית" מתמקדת בשאלה האם מקבץ זה אופייני לאנשי הימין יותר מאשר לאנשי השמאל. הביקורת הפוליטית על התאוריה טענה שהיא מייצגת הטיה של חוקרים בעלי עמדות שמאליות, ולמעשה קיימת גם סמכותנות של השמאל הנוטה לקומוניזם ולא רק סמכותנות של הימין.[5][6] על רקע טענה זו פותח שאלון הדוגמטיזם שנועד לבדוק סמכותנות בצורה נייטרלית וחסרת פניות מבחינה פוליטית.[7] לפי רוקיץ' אין חשיבות רבה לתוכן העמדה הפוליטית, אלא רק למידה שבה היא נחשבת לקיצונית בהקשר של הזמן והמקום שבהם היא קיימת.[7]
מאפייני בעל האישיות הסמכותנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם בעל דעות קדומות וחשיבה סטריאוטיפית, צייתן, נכנע לסמכות בצורה עיוורת ומגנה כל אדם הסוטה מהנורמות השמרניות. בנוסף, בעל האישיות הסמכותנית מגלה חוסר סבלנות כלפי חולשה, הוא חשדן ודוגל בעונשים כבדים, מעריץ את הוריו בצורה עיוורת ונוטה לאידיאליזציה שלהם גם כאשר הדבר נוגד את המציאות. הוא מתקשה ביצירת קשרים אינטימיים ובוחר להתחבר עם אנשים בעלי סטטוס גבוה ולא בחברים שניתן לפתח עמם קשרים קרובים.[3][2]
בעלי האישיות הסמכותנית מפתחים צורת חשיבה נוקשה שבה העולם מתחלק לטוב ורע ללא גוני ביניים. הם אינם מסוגלים לסבול עמימות. תכונה נוספת המאפיינת אותם היא פיתוח עוינות כלפי מי שאינו משתייך לקבוצה שלהם.[8]
הסבר פסיכואנליטי לתאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי התאוריה הפסיכואנליטית, מבנה האישיות הסמכותנית מורכב מאני עליון (Super Ego) נוקשה, מסתמי (Id) חזק ומאני (Ego)ׁ חלש שיש להגן עליו באמצעות מנגנוני הגנה.[2] בעלי האישיות הסמכותנית גדלו להורים ששמו דגש מוגזם על משמעת ועל ציות.[8] ילדים אלה פיתחו שנאה רבה כלפי דמויות סמכות כגון הורים אבל אסור היה להם להביע את העוינות כלפיהם בגלוי מפחד לענישה. לכן הם השתמשו במנגנון הגנה של "היפוך תגובה", כלומר, הגזמה בהערצת ההורים ואהבתם ונטייה לצייתנות כלפיהם.
במקביל, התוקפנות והעוינות שכוונו במקור כלפי ההורים הומרו בהמשך באמצעות מנגנון ההתקה לשנאה כלפי קבוצות מוחלשות בחברה, כגון קבוצות מיעוטים[3][8]. זהו גם מקור הנטייה של בעלי אישיות סמכותנית לפתח דעות קדומות כלפי קבוצות מיעוט.
מדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם בעל אישיות סמכותנית ניתן לזיהוי באמצעות סולם פשיזם (F scale), כלי שפיתחו אדורנו ועמיתיו לאיתור אדם בעל אישיות זו.[1] ריי הוא המבקר החריף ביותר של תאוריית האישיות הסמכותנית בכלל ושל השימוש בסולם ה-F בפרט. לדידו, דרך המחקר של קבוצת קליפורניה ושל ממשיכיה יסודה בטעות, שכן ראשית אין קשר בין עמדות סמכותניות לבין התנהגות סמכותנית ושנית, יש צורך למדוד כל אחד מן המאפיינים האישיותיים בנפרד כדי להוכיח שאכן קיים קשר ביניהם, ולא להתחיל משאלון שמניח מראש קשר כזה.[9]
כלים מעודכנים יותר למדידת האישיות נקראים "סמכותנות של הימין" (Right Wing Authoritarianism) אשר מנסה להמשיג את התופעה בעזרת תאוריית הלמידה החברתית, והסולם למדידת מכוונות לשליטה חברתית.[4]
סולם ה-F[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדורנו ועמיתיו פיתחו כלי למדידת האישיות הסמכותנית. הכלי נקרא בלעז "F SCALE", ובתרגום לעברית "סולם פשיזם". האות F מסמלת פשיזם, שבהקשר זה, עיקרו הוא קבלת סמכות. הכלי בנוי מ-30 שאלות המתייחסות למאפייני האישיות. כאשר אדם מקבל ציון גבוה בכלי זה, הוא נחשב לבעל אישיות סמכותנית.[2]
הסולם מודד תשעה מרכיבי אישיות מרכזיים המציינים קבלת סמכות, כגון: נטייה לשמרנות, קבלה ללא ערעור של סמכות, פיתוח רגשות כעס ועוינות, גינוי התנהגות מינית לא קונפורמית (כגון הומוסקסואליות, שנחשבה בלתי נורמטיבית בזמן פיתוח התאוריה), תוקפנות, בוז לביטויי חולשה, חשיבה סטריאוטיפית ונטייה לאמונות תפלות.
בשאלון אין מדידה של כל תכונה מתוך התשע בנפרד, אלא מדידה כוללת של כל התכונות יחד, המצביעה על קיום הנטייה.[3]
לבדיקת תוקף המבחן ערכו החוקרים ראיונות עומק לשתי קבוצות נבדקים: נבדקים שקיבלו ציון גבוה מאוד במבחן ונבדקים שקיבלו בו ציון נמוך מאוד. בראיונות נשאלו הנבדקים על יחסיהם עם הוריהם בילדות, על חוויות הילדות שלהם ועל עמדותיהם בנושאים חברתיים ומוסריים. מן הראיונות עלה שנבדקים שקיבלו ציון גבוה בסולם F גדלו באווירת משמעת חמורה שלווּתה בעונשים קשים על הפרתה, וכן נטו לעשות אידיאליזציה על הוריהם.[8] מחקרים נוספים שנערכו בעקבות התאוריה של אדורנו גילו אף הם קשר בין אישיות סמכותנית כפי שנמדדת על ידי סולם F לבין דעות קדומות מסוגים שונים.
ביקורת על התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבקרים את התאוריה מתייחסים למספר היבטים הקשורים להסבר הפסיכואנליטי שהוצע לתאוריה זו, לשיטת המחקר שאותה נקט אדורנו, וכן לתפיסה בבסיס התאוריה, שלפיה אישיות סמכותנית תופיע רק אצל מחזיקי דעות ימניות במפה הפוליטית בארצות הברית.[10]
כמו כן, הביקורת מתייחסת לכך שהתאוריה אינה מסבירה מדוע דעות קדומות רווחות בתקופות מסוימות בהיסטוריה, ומדוע הן מופיעות גם בכלל החברה ולאו דווקא בקבוצות מסוימות.
יתר על כן, נשאלת השאלה, כיצד קורה שדעות קדומות כלפי קבוצה מסוימת מתחזקות בקרב אוכלוסייה שלמה בזמן קצר כמו שהאנטישמיות התפשטה בגרמניה הנאצית. קשה להניח שאוכלוסייה שלמה חולקת מבנה אישיותי משותף, ולא ייתכן שכל ההורים באותה אוכלוסייה התנהגו באופן זהה בחינוך ילדיהם, השליטו משמעת נוקשה והטילו על ילדיהם עונשים כבדים.[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמכותנות (תכונת אישיות), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 D. Robert Worley, Adorno et al. The Authoritarian Personality 1950, 2021 doi: 10.13140/RG.2.2.17003.26403
- ^ 1 2 3 4 כהן, א', פרידמן, ד', אישיות סמכותנית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 2002
- ^ 1 2 3 4 בר אל, צ', נויימייר מ', מפגשים עם הפסיכולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, הוצאת רכס, 2012, עמ' 138-140
- ^ 1 2 Chris G. Sibley, John Duckitt, Personality and Prejudice: A Meta-Analysis and Theoretical Review, Personality and Social Psychology Review 12, 2008-08, עמ' 248–279 doi: 10.1177/1088868308319226
- ^ Bob Altemeyer (1996). The Authoritarian Specter, Chapter. 1: "An authoritarian follower submits excessively to some authorities, aggresses in their name, and insists on everyone following their rules. If these authorities are the established authorities in society, that’s right-wing authoritarianism. If one submits to authorities who want to overthrow the establishment, that’s left-wing authoritarianism, as I define things."
- ^ Altemeyer (1996). The Authoritarian Specter, pp. 218-219: "Such extremist groups, while submissive to their own perceived 'legitimate authorities,' would be psychological left-wingers on a societal level during their opposition to the Establishment. But should their movement attain power in the flash of a revolution, their strong submission to the new societal authority would make them psychological right-wing authoritarians on that level, as they became in Germany and Russia. I am proposing, in short, an underlying authoritarian personality that can be either psychologically left-wing or right-wing, depending on who holds power, and can be found at either extreme of the political spectrum."
- ^ 1 2 Milton Rokeach, Political and religious dogmatism: An alternative to the authoritarian personality., Psychological Monographs: General and Applied 70, 1956, עמ' 1–43 doi: 10.1037/h0093727
- ^ 1 2 3 4 5 נדלר, א', ליברמן, נ', פסיכולוגיה חברתית, כרך כרך 4 יחידה 8, האוניברסיטה הפתוחה, 2001, עמ' 170-173
- ^ J. J. Ray, Do Authoritarians Hold Authoritarian Attitudes?, Human Relations 29, 1976-04, עמ' 307–325 doi: 10.1177/001872677602900401
- ^ Brewster Smith M, The Authoritian personality: A Re-Review 46 years Later, Political Psychology vol 18, 1997, עמ' 159
