אישה מרוקאית אחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אישה מרוקאית אחת
One Moroccan Woman
עטיפת הספר ובו צילום של המכולת הראשונה בקרית גת
עטיפת הספר ובו צילום של המכולת הראשונה בקרית גת
מידע כללי
מאת ימית ארמבריסטר
סוגה רומן היסטורי
הוצאה
הוצאה הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה 2014
מספר עמודים 223
הוצאה בעברית
תאריך 2013
תרגום רחל אהרוני
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003542299

אישה מרוקאית אחתאנגלית: One Moroccan Woman) הוא רומן היסטורי מאת הסופרת האמריקאית ילידת ישראל ימית ארמבריסטר (בן - לולו) שיצא לאור בישראל בשנת 2013 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובארצות הברית בשנת 2014. הספר מגולל את קורותיה של נערה יהודיה בת 16, תמר בן זקן, המתגוררת במרוקו של אמצע המאה ה-20 ואת סיפור עלייתה לישראל, והיותה שותפה להקמת העיר קריית גת.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופרת ימית ארמבריסטר בת למשפחה יוצאת מרוקו, רצתה לשתף את הסיפורים והזיכרונות של סביה, סבותיה, קרובי משפחתה וידידים על ארץ מולדתם, מרוקו, כפי שהכירו וזכרו, וכן על הקמת העיר קריית גת אשר היו שותפים להיווסדה. יהודים חיו במרוקו עוד בתקופת בית שני (התקופה הרומית) ובשיאה הגיעה האוכלוסייה של יהדות מרוקו ל-250,000 נפשות בקירוב. בשנות החמישים של המאה העשרים החלה פעילות של ציונים בהעלאת יהודים לארץ ישראל, ולקראת שנת 1954 כאשר השלטון הצרפתי בצפון אפריקה החל להתערער, החלו יהודי צפון אפריקה לעלות בהמוניהם. בגלי העלייה הראשונים הושמו העולים במעברות, אולם מאחר שעולים אלה העדיפו להתיישב בערים הגדולות, הוחלט ליצור קשר ישיר בין העלייה לקליטה בהתיישבות, והעולים הועברו העברה ישירות ליעד מבלי לתת לעולים הזדמנויות לסרב ללכת להתיישבות[1].

הסיפור כורך בתוכו את הרקע ההיסטורי לעליית יהודי מרוקו וחלקם במפעל הציוני:

"בנינו את קריית גת במו ידינו... הפרק של יהדות מרוקו הסתיים. הפכנו עכשיו לפרט שולי בין דפי ההיסטוריה. אנחנו ישראלים עכשיו"

אישה מרוקאית אחת

על כריכת הספר נמצא תצלום של המכולת הראשונה שהוקמה בקריית גת שעדיין קיימת.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נפתח בשנת 1951 בעיר פאס במרוקו. נערה בת 16, תמר בן זקן, בת למשפחה עשירה ומשכילה, תלמידה מצטיינת ושאפתנית הלומדת בבית ספר אליאנס בעיר פאס, אינה נערה כשאר הנערות, "תמר היא פורצת דרך אמיתית"[2]. אביה הבטיח לה כי תוכל ללמוד כל מקצוע שתרצה והיא חולמת לבנות לעצמה קריירה. חלומותיה נקטעים כאשר אמה נפטרה והיא נאלצת לטפל בששת אחיה הקטנים, כאשר הגדול בן 15 וסימה הקטנה תינוקת. בגיל 17 נושא אביה אישה שנייה אולם היא ממשיכה לטפל באחיה ואחותה.

בגיל 18 מבקשת תמר מאביה לעזוב את הבית ולהתגורר עם בן דודה מאיר העובד בבנק בעיר מרקש כדי להמשיך ללמוד. אביה נעתר לבקשה ותמר עוברת למרקש שם היא נרשמת לבית ספר צרפתי לבנות, חוסכת כסף וחולמת על ציור ופתיחת גלריה משלה. תמר נפגשת במקרה עם דניאל, שליח ציוני ממרוקו ומתאהבת בו, למורת רוחו של בן דודה המאוהב בה בסתר. תמר ודניאל נישאים אולם באותו ערב דניאל מתמוטט ומת בבית החולים. תמר נותרת "אלמנה בתולה[3]". אביה דורש כי תחזור לפאס ותמר נעתרת בלית ברירה להצעת הנישואים של מאיר. תמר לא אוהבת את מאיר ומבהירה לו זאת. הם עוברים להתגורר בעיר אספי, שם הם מתמודדים עם הולדת בן ופטירתו לאחר מספר ימים.

אחותה הקטנה סימה יחד עם המטפלת המוסלמית ובעלה עוברים להתגורר עמה ותמר יולדת בת בריאה. המהומות באספי מתגברות ותמר ומאיר מתכננים את הגירתם לארץ ישראל אולם בעקבות התגברות המהומות ושריפת ביתם הם נאלצים לעזוב את כל רכושם ולהימלט. תמר ומאיר יחד עם בתם ואחותה עולים על אונייה, שורדים הפלגה סוערת ומגיעים לארץ ישראל. עם הגיעם לארץ הם עוברים בדיקות גופניות וחיטוי בדי די טי ומועלים למשאית, בדרכם ליעד שנקבע להם, קריית גת הנמצאת "במרחק של 10 דקות רכיבה על אופניים מתל אביב"[4] .

מאיר ותמר מגיעים למקום ו"לא היה שום דבר מסביב, לא אורות, לא בתים, לא עיר. רק חושך מצרים ומרחבים פתוחים. כשעיני התרגלו קצת לחשכה, ראיתי צריפים במרחק מה"[5]. הצריפים היו במצב רעוע ומרוהטים בדלילות. תמר ומשפחתה ויתר 17 המשפחות שהגיעו יחד עמם, נאלצים להסתדר בכוחות עצמם ויחד עם הקיבוצים באזור הם עסוקים בהישרדות. תמר מתגלה כתופרת מחוננת וכלכלתם משתפרת במקצת. עם התרחבות העיירה ופתיחת בנק, מאיר מתמנה למנהל הבנק ותמר פותחת חנות.

תמונת מחזור בבית ספר אליאנס בעיר פאס במרוקו, 1940
תמונת מחזור בבית ספר אליאנס בעיר פאס במרוקו, 1940

הם עוברים למגורי קבע ומצבם הכלכלי משתפר. המשפחה מתרחבת ותמר יולדת תאומות. תמר מסתגלת לחיים בקריית גת וחיה חיים טובים עם מאיר אף על פי שאינה מאוהבת בו. גיוסו של מאיר במלחמת ששת הימים גורם לה להשתנות והיא מודה כי "בדרכה המיוחדת, באמת אהבתי אותו. בכיתי והתפללתי לשלומו ולחזרתו". מאיר חוזר מהמלחמה והם שורדים את המשבר בנישואיהם. מאיר נפטר בגיל 80 ותמר המשיכה להתגורר באותו בית, משלימה עם חייה ומודה כי "הזכות לאריכות ימים נקנית בלב שבור"[6].

על המחברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימית ארמבירסטר בת 40 ילידת ישראל, נשואה לאמריקאי אותו הכירה בעת עבודתה בחברת אינטל בקריית גת. הם נישאו בסוף שנות ה-90 של המאה העשרים ועברו להתגורר בארצות הברית. היא בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר שני במנהל עסקים. ימית אם לשלוש בנות ועסקה גם בהוראת עברית. את הספר "אישה מרוקאית אחת" כתבה באנגלית והוא תורגם לעברית. הסופרת העדיפה קודם לתרגם את הספר לעברית בשנת 2013 ואז הספר יצא לאור באנגלית בשנת 2014. הספר נכתב לאחר תחקיר של ארבע שנים בו ראיינה ימית את נשות המשפחה, וכן ביצעה תחקיר על יהדות מרוקו. הסופרת מעידה על עצמה שהיא חולמת בעברית, אבל כותבת באנגלית[7].

בשנת 2015 יצא ספרה השני "בין מצרים לכנען" בהוצאה עצמית.[8]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרן דותן טוענת[9] כי הנרטיב האידאולוגי של הרומן נע בין האהבה והגעגועים למרוקו, נוגע בעליה הסלקטיבית של יהודי מרוקו ועד להתפכחות מהחלום הציוני של מגורים בעיר תל אביב. איחוי השבר מתרחש בהמשך, כאשר העולים מבינים שזהו גורל המשותף לכולם, והם הופכים לישראלים. לדעתה, הרושם הוא כי "ארמבריסטר עדיין נוגעת במרוקו "בכפפות", והכתיבה עליה מרוחקת ודידקטית. הרומן מתרחש ברובו, מטבע הדברים, במרוקאית/צרפתית (שכן הגיבורה לא יודעת עברית), אך כמעט אין לזה זכר בטקסט. גם האיסוף הקפדני של פרטים על מרוקו מגביר עוד יותר את התחושה של סקירה אתנוגרפית ממרחק בטוח".

ננסי שרדין[10] מסכמת ואומרת כי ברומן יש מסתורין, תככים, רומנטיקה, צער, שברון לב, וניצחון הרוח האנושית על כל המכשולים. המתיישבים מגיעים למקום שומם בשם קריית גת. האתגרים היו קשים מנשוא, אך בזכות סבלנות והתמדה, חייהם קיבלו משמעות ותכלית.

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר השתתף במצעד הספרים של משרד החינוך בשנת תשע"ה 2015[11].

עיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד קולי לספר יצא לאור בהוצאת iCAST ובקריינות של אורנה ארבאורך. אורך ההקלטה: 08:43:18.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי פיקאר, חלוצים ללא הילה, סגולה, מגזין ישראלי להיסטוריה, גיליון 95 (תשעח)
  2. ^ הבלוג של גלאדיס, מפה ומשם / אישה מרוקאית אחת,, באתר SALOONA, ‏27.04.2015
  3. ^ ימית ארמבריסטר, תרגום: רחל אהרוני, אישה מרוקאית אחת, הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 101
  4. ^ ימית ארמביסטר, תרגום: רחל אהרוני, אישה מרוקאית אחת, הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 161
  5. ^ ימית ארמבריסטר, תרגום: רחל אהרוני, אישה מרוקאית אחת, הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 162
  6. ^ ימית ארמבריסטר, תרגום: רחל אהרוני, אישה מרוקאית אחת, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 9
  7. ^ שרות ILUSA, מה עושה "אישה מרוקאית אחת " מקרית גת במדבר אריזונה?, באתר ISRAELI LIFE USA, ‏24.5.2013
  8. ^ "עשיתי החלטה בגיל 23 לחיות בארה"ב בעקבות אהבת חיי, ואי אפשר לקבל החלטה כזו בלי להקריב", באתר IsraeliLifeUSA, ‏2015-07-24
  9. ^ קרן דותן, הנוסטלגיה לימים הטובים של היהודים במרוקו, מעריב, 2013
  10. ^ מגזין אמריקאי, ביקורת ספרותית על הספר אישה מרוקאית אחת, All Thing Of Life
  11. ^ מצעד הספרים של תשע"ה, משרד החינוך 2015
  12. ^ גבריאל בן-שמחון, המרוקאי האחרון, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2016, עמ' 214